חיליק גורפינקל מרחיב את גבולות הגזרה ומנסה לשדך בין וויסקי למתוקים, והפעם: וויסקי יפני 'אקאשי רד' ו'קיטקט תה ירוק'…
לפני כמה שבועות גיליתי, בעזרת הפייסבוק שלי כמובן, שתמר מצפי, מי שהיתה עד לא מזמן צלמת המדור שלי בגלובס, נוסעת ליפן. לא יודע איך זה קרה, אבל פתאום מצאתי את עצמי כותב לה בקשה שתביא לי משם קיטקט תה ירוק. אני שונא לבקש דברים ולו הייתי עוצר לשנייה אחת קטנה וחושב, לא הייתי עושה זאת. מזל. לפעמים צריך לשחרר.
שבועיים אחר-כך חזרה תמר ומיד התקשרה. תבוא לקחת את הקיטקט. חודש שלם חלף, במהלכו ניסתה כמה פעמים לתקשר איתי. אבל אני, כמו תמיד, השתבללתי. לפעמים אפילו לקבל מתנה אין לי כח. גם אם אני ביקשתי אותה. בסוף נפגשנו ביום הפרעצל הבינלאומי בבר הבירות של 'ווינשטפן'. תמר, שהגיעה בכדי להנציח את האירוע בו הדגים השף דניאל זך, לשעבר זיסנבך, את אמנות הכנת הפרעצל, הלא הוא הבייגלה המפורסם, הגישה לי חבילת קיטקט מאצ'ה, או קיטקט תה ירוק, כפי שאני קורא לו.
מוזר בקטע טוב
לפני כמה ימים פגשתי את יאיר יוספי, השף המחונן ובעליו של בר היין 'ברוט', והוא סיפר לי שבנסיעה ליפן גילה לאחרונה שקיטקט תה ירוק הוא קצה הקרחון ושיש בארץ השמש העולה קיטקט בכל טעם הזוי שאתה יכול להעלות על דעתך. החל מקיטקט תות תמים, דרך קיטקט סאקה (טעמתי כזה בזמן שחלף. לא משהו) וכלה בקיטקט ווסאבי. השמועה מדברת על 200 (!!) סוגי קיטקט שונים.
בכדי לכבד את הקיטקט בכבוד המגיע לו, הזמנתי לעצמי בקבוק וויסקי יפני, עוד סוג של "מוזרות" אוריינטלית ההולכת ותופסת לאחרונה מקום של כבוד על מדפי הוויסקי, אפילו במחוזותינו הפלבאים בהם אוכלים עדיין סתם 'פסק זמן' בטעם… שוקולד, ושותים בלנטיינ'ס. טוב, שתו. בוויסקי גם אנחנו כבר גדולים. יש לנו אפילו מזקקה משלנו. צריך באמת להקדיש לה מדור מתישהו.
אהובת הספן
אז ככה, הקיטקט הנחשק התגלה כשוס אמיתי. חובבי קינוחים לא מתוקים מדי, כלומר אני, יתענגו עליו מאד. חובבי תה ירוק, שוב אני, לא ירגישו טעם מלאכותי או מאולץ, כמו שיש למשל לקיטקט הסאקה שטעמתי, כאמור, באדיבות יאיר יוספי במנגל יום העצמאות היוקרתי אליו נקלענו שנינו. מדובר בקינוח למבוגרים, אולי קצת מאזוכיסטיים, שוב, מתאים בול לקווי המתאר השנויים במחלוקת של אישיותי הפולנית.
גם הוויסקי היפני, 'אקאשי רד' (Akashi Red), כלומר, הגרסה היפנית לג'וני אדום (סתם…), התגלה כלא פראייר בכלל. וויסקי עדין אבל לא ילדותי, רך אבל לא רכרוכי, לא מעושן או "עצי" מדי, ובקיצור, יופי של דבר. הוא מיובא לארץ על-ידי אנשי ג'יימס ריצ'רדסון כך שאין לי מושג האם ניתן להשיגו מחוץ לדיוטי פרי, אבל שווה להתאמץ בשבילו ובשביל אחיו היוקרתיים יותר שגם מהם קיבלתי טעימה. ככה זה כשאתה כותב במגזין אינטרנט מוביל. בקיצור, מסתבר שמי יודע, כל ספן, דווקא כן קונים לי מתנות מיפן.