זיו לנצ'נר יוצא למסע דילוגים קולינארי, מצמיד מנה לכוס יין וממשיך הלאה. הפעם הוא הולך על שרימפס על פלאנצ'ה לצד כוס שאבלי ב'סרווסריה'…
אין מנוס מלהכתיר – ואף להאשים – את הטור שלפנינו בנפוטיזם. לא פחות. שכן התחנה הנוכחית במסע בר לבב של הנותן בכוס, כפרה עליו, היא ה'סרווסריה' – בר בירה וטאפאס ספרדי, ששניים מהעומדים בראשו עומדים גם, מעשה שטן, בראש אתר נוסף. האתר שאנחנו גולשים בו ואליו עכשיו. אלא שהבעלות הצולבת של אותה חיה דו-ראשית חביבה אינה אמורה לקפח את זכויותיה ובוודאי אינה יכולה לשמש תירוץ להתעלמות משכיית חמדה כמו זו השוכנת לחופו הסואן של בן-יהודה.
בקיצור, ה'סרווסריה', לכל הרוחות, היא מקום חי ושמח שמספק חוויה תל-אביבית ברוח ספרדית לגמרי, או להפך, הודות למגע מקצועי במזון, במשקה ובאירוח, ובעיקר הודות לרוח. אז מגיע גם לו. תפריט השתייה בנוי כאן בהבנה ובמחשבה, כשהעושר הגדול משתרע בחלקת הג'ין. המבחר בקרב המשקאות האחרים מצומצם יותר, אבל לא חסרות אופציות מרנינות.
מה אוכלים בנסיבות לא-תופסות-תחת אלה? שרימפס על הפלאנצ'ה (72 שקל) נראו רעיון נחמד. כפי שהם, בקליפתם, עם פלח לימון בצד, ותו לא. השרימפס, לא רבים אמנם, אבל רעננים דיים ובשרניים דיים – דיינו. מנה שלא מבקשת אקרובטיקה מטבחית, ואפילו מבקשת שלא. וככה, כשטאפאס וצ'ייסרים חגים סביב, השאבלי והשרימפס הם למעשה נשנוש, חטיף איכותי שנמנע מלהתחכם ונמנע מלהתאמץ. בצדק. למי בכלל יש ראש להתאמץ במזג-אוויר כזה.
סרווסריה. בן-יהודה 48, תל-אביב