מירה איתן על המשקה הפופולרי שהומצא כתרופה עבור החיילים ההולנדים בשדה הקרב ועל הדרך גם עזר להם להתמודד עם זוועות המלחמה...
בשנים האחרונות יש לג'ין עדנה, והוא שב וצובר מעריצים. מותגי ג'ין מעניינים ושונים מתרבים בעולם בקצב מסחרר, אחרי שנים שבהן נשכח מעט והיה משקה לא אופנתי. גם בארץ גדל מאוד קצב ייבוא מותגי הג'ין ומנסה להדביק את המרוץ, אם כי בפיגור קטן עדיין. הטרנד עצמו מגיע מאירופה, ובולט במיוחד בספרד. מדריד מלאה ברי ג'ין, המשופעים בתפריט עשיר ובמגוון סוגי ג'ין וסוגי טוניק שונים המשודכים אליהם. גם ארצות-הברית נשטפה בשיגעון הג'ין, ומדווחים משם על עלייה חדה במספר מותגי הפרמיום.
החיילים ההולנדים שנהגו ללגום את המשקה נלחמו באויב כאחוזי אמוק והאנגלים אימצו את השיטה... (צילומים: יח"צ) החיילים ההולנדים שלגמו את המשקה נלחמו באויב כאחוזי אמוק. האנגלים התלהבו ואימצו את השיטה (צילומים: יח"צ)
הסיבות לתחיית הג'ין לא לגמרי ברורות, אך ככל הנראה תרמה לכך הקמתן של עשרות מזקקות בוטיק חדשות באירופה. המזקקות, שלרוב הוקמו כדי לזקק וויסקי, החליטו להגדיל את הכנסותיהן בזמן ההמתנה הארוך של יישון הוויסקי והחלו לזקק בינתיים משקה פשוט ומהיר יחסית לייצור, ג'ין. הקהל קיבל זאת בברכה. האם זה רק טרנד או שיש פה משהו עמוק יותר? עדיין לא ברור. אך תחילה בואו נראה איך התחיל הכל.
ג'ין בומביי ספייר - בקבוקבשנת 1568 פרצה מלחמת 80 השנה בין הולנד לספרד. החיילים ההולנדים סבלו בזמן המלחמה מבריאות לקויה בשל התנאים הסניטריים הגרועים. מחלות עיכול ומחלות כליות הפכו למגפה. כששמע על כך פרנסיסקוס סילביוס, רופא הולנדי מאוניברסיטת ליידן, הוא החליט לנסות לרקוח לחיילים תרופה שתעזור להם להתמודד עם בעיות העיכול ועם הבעיות בדרכי השתן. לשם כך הוא מהל באלכוהול שמן שהפיק מצמח הערער.
עלים וזרעים של ערער משמשים למטרות רפואיות עוד מהשנים שבהן קטלה המגפה השחורה עשרות מיליונים באירופה. הערער משמש חומר משתן, והאלכוהול חומר מאלחש, והדוקטור חשב ששילובם של השניים יספק מזור טוב לכאבים. הניסוי הניב תוצאה נוספת, שהדוקטור הטוב לא חזה: שמן הערער עידן מעט את טעם הלוואי של התזקיק האלכוהולי והפך את התרופה לטעימה. ד"ר סילביוס קרא לשיקוי החדש Jenever או כמו שמבטאים אותו ההולנדים, חנייבר, והחל לייצר אותו בכמויות גדולות למען החיילים. חיש מהר הגיעה ה"תרופה" גם אל חובבי אלכוהול אחרים, כאלה שלא סבלו משום בעיות
ג'ין טנקרי 10 - בקבוקבמלחמה ההיא נלחמו האנגלים לצד ההולנדים, ושם גילו את המשקה. החיילים ההולנדים ביקשו מזור לאימתם ערב יציאה לקרב מול הספרדים ומצאו אותו בחנייבר שלהם. הם נהגו ללגום את המשקה בכמויות גדולות כדי לטשטש את פחד הקרב שלהם, ובהשפעתו נלחמו באויב כאחוזי אמוק. האנגלים אימצו את השיטה. המשקה עזר ללוחמים לשכוח את הזוועות ואת הפחדים שבמלחמה, וכשזו הסתיימה הם חזרו עם המשקה הביתה לאנגליה. שם עוות השם חנייבר (שבאנגלית נכתב (Genever לג'ין, ותהליך הייצור שלו עבר שינויים: לאחר הזיקוק הוסיפו לתזקיק לא רק שמן ערער, אלא גם תבלינים כגון קינמון, ג'ינג'ר, אנג'ליקה, קימל, הל, ציפורן וכוסברה וכן בוטנים, קליפות הדרים ושאר פרחים, צמחים ושורשים.
בדיוק באותה תקופה הוכתר למלך אנגליה וויליאם משושלת אורנג' ההולנדית וסגר את גבולות הארץ בפני סחורות צרפתיות, והאנגלים מצאו תחליף ליין ולברנדי הצרפתיים במשקה ההולנדי החדש. מכיוון שבאותה תקופה הוטלו מסים כבדים על הבירה, הג'ין, שהיה משקה זול, נקלט בשוק במהירות מסחררת. בתחילת המאה ה–18 ייצרו ממנו כבר 90 מיליון ליטרים בשנה, בעוד אוכלוסיית בריטניה כולה מנתה אז פחות מ-7 מיליון איש. בשל מחירו הנוח ומרכיביו הזולים רוב צרכני הג'ין היו מהמעמד הנמוך.
אנשים רבים נהגו לזקק ג'ין ירוד בביתם. עד כדי כך היה הדבר נפוץ, שכל בית רביעי באנגליה היה מזקק ג'ין. התופעה הגיעה לממדים כה גדולים, עד כי נקראה "מגפת הג'ין". המשקה עזר לנדכאי העם לברוח מן המציאות העגומה של אותם ימים. מחזות מזוויעים נראו ברחובות העיר: גברים, נשים וטף שהתגוללו שיכורים ברחובות, תינוקות שינקו אלכוהול עם חלב אמם, והפשע חגג. בציוריו של אמן התחריטים בן התקופה, וויליאם הוגארת, אפשר לראות מעט מהמראות האלה, בייחוד ביצירתו "סמטת הג'ין", שבה מוצגים שתיינים רבים כשהם שבר כלי וחסרי אונים. בקדמת התחריט מופיעה אם הלומת משקה, כשבנה נשמט מידיה אל מעבר למעקה המדרגות.
ג'ין בקבוק - no3השלטונות ניסו להילחם בתופעה על-ידי הטלת מגבלות ומסים כבדים, מה שגרם לבעלי מזקקות רבים לייצר את המשקאות הזולים הללו בסתר. הפרלמנט הבריטי הבין שזו לא הדרך להילחם בתופעה, ולימים ריכך את האיסורים. בעקבות זאת החלו בעלי מזקקות רבים לייצר ג'ין איכותי ומעודן יותר. משהחל המשקה להתעדן וגרסתו היבשה נעשתה נפוצה יותר, הוא התחיל לטפס במדרגות הסולם החברתי וחדר אל בתי האצילים והמדינאים. מהר מאוד החלו להפיץ את הג'ין גם מעבר לים. המשקה הגיע לכל מקום שבו הניפו הבריטים את דגלם, והיו הרבה מקומות כאלה באימפריה שבה השמש לא שקעה לעולם. כך הפכה הודו ליצרנית ג'ין, וכך הגיע המשקה גם לאפריקה ולארצות אמריקה הצפונית.
החיילים הבריטים באזורים הטרופיים של האימפריה, בעיקר בהודו, בדרום-מזרח אסיה ובאפריקה, קיבלו תרופות נגד מחלות האזור, כשהן משולבות במשקאות על בסיס ג'ין כדי להפוך את הטעם שלהן לסביר. הממשלה הבריטית היתה מוטרדת במיוחד מהמלריה שהפילה חללים רבים, ולכן ביקשה מיצרני המשקאות להשתמש בצמח הכינין ליצירת משקה שיוגש לחיילים.
אחד מאלה שהרימו את הכפפה היה ג'ייקוב שוופה, שהמציא מערכת יעילה לייצור מים מוגזים, שלימים התפתחה להיות מפעל שוופס הקרוי על שמו. הוא המציא וייצר את מי הטוניק - מים מוגזים מעורבבים עם מעט כינין - שעורבבו עם הג'ין. בתחילת הדרך הכילו מי הטוניק לשימוש רפואי כמות גדולה למדי של כינין. עם השנים ירד שיעור הכינין במשקה שאינו למטרות רפואיות, אך כמות קטנה של כינין קיימת במשקה עד היום, והיא זו המעניקה לטעמו את המרירות הקלה והנעימה.
ג'ין בולדוג - בקבוקג'ין עם טוניק הפך לאחד משילובי המשקאות הפופולריים ביותר בעולם. בשנים האחרונות צומחת תעשייה מרשימה של סוגי טוניק ועוד מוצרים נלווים למשקאות ארוכים, Long Drink) ) שהם משקאות המוגשים בכוס גבוהה בתוספת משקאות קלים. ג'ין נחשב למשקה קשה לשתייה כמות שהוא, ולכן נהוג למהול אותו במשקאות אחרים או לשלבו בקוקטיילים. כל מקום שמכבד את הג'ין ואת עצמו מחזיק גם מי טוניק, מכיוון ששני אלה לרוב הולכים יחד.
בתקופת היובש בארצות-הברית הגיע אל המסבאות ג'ין מחתרתי שטעמו לא היה מן המשובחים. בשל הצורך להתגבר על הטעם הגס טפטפו פנימה מעט ורמוט. המאפיה האיטלקית שמרה על קשרים טובים עם המולדת והבריחה את הוורמוט המובחר של חברת מרטיני. לאחר התקופה ה"צחיחה" הפך שילוב זה לקוקטייל המרטיני הנודע בעולם כולו. הקוקטייל היבש הקלאסי מורכב מהרבה ג'ין ומעט ורמוט. עד שנות ה-50 וה-60 המשיך הג'ין להיות במרכז תשומת הלב של עולם האלכוהול, אך אז, בשנות ה-70, החליפה אותו הוודקה במעמד המשקה המועדף. הג'ין דעך לכמה עשרות שנים, עד לשנים האחרונות. כיום הענף משתקם בקצב נאה וצובר לו קהל לקוחות נאמנים.
שני הקוקטיילים המזוהים ביותר עם ג'ין הם 'ג'ין אנד טוניק' ו'קוקטייל מרטיני'. על קוקטייל מרטיני כבר נכתב רבות, אם משום מה לג'ין אנד טוניק אנשים לא מתייחסים כמו אל קוקטייל, ולא בצדק.
ג'ין אנד טוניק
קוקטייל ג'ין אנד טוניק - צילום מיכל רביבוברחבי תבל מקובל לשתות ג'ין עם מי טוניק, לפי המנהג הבריטי. מקור המנהג בחיילי האימפריה הבריטית, שנהגו לשתות ג'ין לאחר שהכירו את אביו מולידו ההולנדי עוד במלחמת 80 השנה. הטוניק הצטרף אל הג'ין ונלגם על-ידי החיילים הבריטים באסיה, לאחר שנדרשו לצרוך כינין כתרופה נגד מלריה. כדי להבטיח שייקחו את התרופה המרה, ערבבו אותה עם סודה וכינו את המשקה טוניק (תרופה, באנגלית). את מי הטוניק הוסיפו לג'ין עם מעט מיץ ליים כדי לרכך את הטעם המר, וכך נולד אחד הזיווגים הידועים ביותר בעולם האלכוהול.
טעמו של הטוניק הקלאסי שאותו הכרנו עד השנים האחרונות הוא בעיקר מתקתק, אך כיום אפשר למצוא בברים מי טוניק איכותיים ברמות יובש שונות, ואפשר לערבב אותם עם הג'ין לפי הטעם האישי. ככל שמותגי הג'ין תופסים תאוצה, כך גדל גם היצע הטוניק בעולם. הגדילו לעשות הברים הספרדיים, שבחלקם אפשר למצוא עשרות מותגי ג'ין ולצדם עשרות מותגי טוניק, שאותם למדו הברמנים להתאים לפי סוג התיבול השונה של הג'ין. כך אפשר לקבל ניואנסים שונים של ג'ין וטוניק, ועולם הזיווגים הופך להיות מעניין יותר. בברים ישראליים מסוימים אפשר למצוא גם כמה מותגי טוניק ביתיים, שחלקם נרקחו על-ידי בעלים של ברי קוקטיילים וחלקם בושלו על-ידי משוגעים לדבר בביתם הפרטי, ולכל אחד מהם פרופיל ארומטי שונה בתכלית.
מה צריכים
60 מ"ל ג'ין
מי טוניק
קרח
פרוסת לימון
מה עושים
מוזגים את הג'ין לכוס עם קרח. מוסיפים מי טוניק במידה האהובה עליכם (בין 20 ל-120 מ"ל) ואת פרוסת הלימון.
ג'ין בזיל סמאש
ג'ין בזיל סמאש - צילום מיכל רביבוהקוקטייל הקיצי המרענן הזה נוצר בהמבורג שבגרמניה, בבר שנקרא Le Lion על-ידי הברמן יורג מאייר שהושפע מקוקטיילי הוויסקי ה"מרוסקים" שפגש בבר בניו יורק. בקיץ 2008 הוא המציא את הקוקטייל הזה על בסיס ג'ין. השמועה עברה מהר בברים בגרמניה, וחיש קל זכה הקוקטייל בתחרות בתואר הקוקטייל החדש הטוב ביותר לשנת.2008 הקוקטייל משלב טכניקה מודרנית שנקראת Muddling שבה מועכים יחדיו את המרכיבים, במקרה זה עלי בזיליקום ולימון, בתחתית הכוס.
מה צריכים
60 מ"ל ג'ין
½ לימון
3 עלי בזיליקום גדולים ויפים
30 מ"ל מיץ לימון
10 מ"ל מי סוכר ביחס של 1:1 (סוכר ומים)
קרח
עלה בזיליקום לקישוט
מה עושים
מועכים ומרסקים בשייקר את הלימון ואת הבזיליקום. ממלאים את השייקר בקרח ומוזגים את הג'ין, מיץ הלימון ומי הסוכר ומנערים. מסננים פעמיים, ומנצלים, על-ידי מעיכה בכפית, את כל המרכיבים. מוזגים את הקוקטייל לכוס עם קרח ומקשטים בעלה בזיליקום.
* מתוך הספר 'שעות שמחות – סיפורים על הבר ומתכוני קוקטיילים מפורסמים' מאת מירה איתן, צילומים: מיכל רביבו, הוצאת LunchBox. להשיג בחנויות הספרים ובאתר mira-eitan.co.il
