יאיר גת חושף מהיכן ירש את המטען הגנטי האנין, וממליץ על שני יינות שגם הסבא הפיינשמקער שלו היה שמח ללגום...
לסבא שלי היתה שיטה. הוא היה נוסע לחו"ל, אוכל שרצים ושותה יינות נסך, אחר-כך חוזר לארץ ושומר כשרות. אין לי מושג איך הוא היה מצליח להתגבר על הפערים בין מה שאכל ושתה בעולם, לבין ההיצע הכשר של אותם ימים, בימים בהם מרגרינה נחשבה תחליף לגיטימי לחמאה ושפריץ על בסיס 'כרמל הוק', ליין מבעבע. אבל היום, לי אין את מי לשאול.
אם סבא היה בחיים, אני בטוח שהאפשרות לשתות שאבלי ובורגון כשרים, בערב ראש-השנה, היתה משמחת אותו עד מאוד. הוא בטח היה עושה פרצוף של 'חכו עד שתטעמו את הדבר האמיתי', ומוסיף שבכל העולם אין יינות טובים כמו אלה של רמת-הגולן, אבל זה לא היה מפריע לו לפתוח עוד בקבוק. אז לחייך סבא, ושנה טובה, איפה שלא תהיה.
היין הזה, המיוצר על-ידי בני משפחת בראסן, שמגדלים כרמים ועושים יין בכפר Saint-Bris-le-Vineux, באזור שאבלי, נעשה מענבי שרדונה בלבד, ללא שימוש בחביות. יש לו צבע צהבהב בהיר וריחות מתונים של פירות לבנים בשלים, מעט הדרים ונגיעה של מינרלים. המגע שלו עם החך עשיר ומוצק יחסית, החמיצות טובה והסיומת חמצמצה ויבשה. למרות שאני מעדיף את השאבלי שלי חד, רענן ומינרלי יותר, אני חושב שבטמפרטורה הנכונה הוא יכול להיות מהנה מאוד, גם לשומרי כשרות וגם לכאלה שלא.
יבואן: שקד. מחיר: 140 ₪
אזור Blaye, אחד מארבעת תת-האזורים המרכיבים את 'קוט דה בורדו', נמצא על הגדה המזרחית של הנהר Gironde, מול אזור מדוק המיוחס ממנו. ליין שנעשה מענבי מרלו וקברנה סוביניון מכרמי האזור והתיישן כשנה במכלי עץ גדולים, יש צבע כהה וצלול ובמפגש הראשוני שלו עם האף עולה בעיקר ריח של עץ קלוי. מיד לאחר מכן מצטרפים אליו ניחוחות של פירות אדומים טריים, וניל, פירות שחורים, אדמה לחה ומעט עשבי תיבול יבשים. בפה מתגלה יין קטן וצנוע, עם מבנה מוצק, טעמים בשלים ומאוזנים וסיומת יבשה. יין אפשרי בהחלט, בעיקר עבור מי שמרגיש שהוא חייב לשים בורדו על השולחן.
יבואן: שקד. מחיר: 70 ₪