ילד פרא: קריניאן על ציר הזמן

בשנת 2009 הוציא יקב 'רקנאטי' את ה'קריניאן' הראשון שלו והוביל אחריו סדרה שלמה של יינות ים-תיכוניים. צחי ימין על מהפכות שלוקחות את הזמן שלהן, אבל מגיעות רחוק...

נדירות הן הפעמים בהן יקב ישראלי מצליח לשנות את תודעת ותרבות שתיית היין של הצרכנים. אף אחד, כמובן, לא הגדיר שזהו תפקידם, אך מכיוון שבתור קברניטי התעשייה הם מחליטים אלו זנים לנטוע ובאיזה סגנון להפיק את היין, הם גם יכולים אט-אט לשנות את מה שאנחנו שותים. או לפחות את מה שאנחנו חושבים על מה שאנחנו שותים. כמו קריניאן, למשל...

בשנת 2009 הוציא יקב 'רקנאטי', כמעט לגמרי במקרה, את יין הקריניאן הראשון שלו והוביל אחריו סדרה שלמה של יינות מהסדרה הים-תיכונית הגבוהה של היקב. בכך היה שותף חשוב לשתי מיני-מהפכות שהתקיימו בתעשייה: הראשונה, אימוץ של זני ענבים ים-תיכוניים המתאימים הן לגידול והן לשתייה באקלים הארצישראלי הים-תיכוני. ואילו השנייה, שיקום תדמיתו הרעועה של זן הקריניאן, שעד סוף שנות ה-90 היה הנטוע ביותר בישראל, ומאז נזנח לטובת זנים כמו קברנה סוביניון ומרלו, וכל שנותר ממנו הן כרמים עם גפנים בוגרות שבדרך נס שרדו את תמורות אופנת היין מאז.

ובעוד הספרדים מתווכחים עד לרגע זה ממש, באם שמו של הזן הקדום צריך להיות קריניאן, קריניאנה, מזואלו או סמסאו, הצליחו ביקב 'רקנאטי' לשגור בפינו, במעין הברקה שיווקית יש לציין, את השם 'קריניאן פרא'. כינוי ראוי לזן שמתנהג כבהמת משא המניב יבולים גדולים, בעל חמיצות לא נעימה לצד מרירות גסה, טאנינים מחוספסים וצבע מרוכז.

רקנאטי, כמו גם יקב 'מרגלית' בשנת 1999, 'כרמל' ויקב 'ויתקין', הצליחו לאלף, לרסן ולתרבת את בהמת המשא הזו והפכו אותה לסוס אציל. וכדי לשמוע קצת יותר לעומק איך כל זה קרה, התיישבתי לשוחח עם הייננים של 'רקנאטי', גיל שצברג וקובי ארביב.

גיל: "הכל התחיל בשנת 2009 כשהסתובבנו באזור דיר ראפת בהרי יהודה וראינו חלקת קריניאן ותיקה עם פוטנציאל, השייכת ליקב אחר. החלטנו לנסות את מזלנו והצענו לבעל היקב לרכוש את הפרי, ובתמורה ביקש ענבי קברנה סוביניון מהחלקות המובחרות שלנו וכך יצאנו לדרך. שנה לאחר מכן החלטנו לרכוש את הכרם ולהמשיך לחקות את ההצלחה הראשונית".

מה כל-כך מיוחד דווקא בכרם הזה?

קובי: "זהו כרם-בעל הנטוע יחסית נמוך בהרי יהודה על אדמה גירית, ויש משהו במיקרו-אקלים של אותה חלקה שעושה חסד עם הקריניאן. בנוסף, גם הדליית הגביע החושפת בצורה מיטבית את העלווה, היבול הנמוך, 300-400 ק"ג לדונם, ושורשי הגפנים העמוקים מניבים פרי יוצא דופן".

גיל: "הרוב תלוי בכרם. זהו זן שבו גיל הכרם משפיע מאוד על האופי של היין. קריניאן זקוק לשורשים עמוקים ויבול נמוך כדי להפוך למרוסן ומאוזן, זאת בשונה מפטיט-סירה או מרסלאן למשל, שבהם גם גפנים צעירות עשויות להניב פרי איכותי".

קובי: "גם ביקב לא מסתיימת המלאכה. אנחנו נמנעים ממיצוי ארוך מדי של האשכולות כדי שהיין לא יהיה טאני מדי, עושים השריות קרות ומשתמשים בחביות עץ חצי-חדשות בנפח של 500 ליטר כדי לשמור על הרעננות של היין, למרות שקריניאן יכול בכיף להתיישן גם בחביות עץ חדשות".

ומה העתיד של הקריניאן בארץ? האם נשענים רק על כרמים ותיקים או שיש גם נטיעות חדשות?

גיל: "יש פה ושם נטיעות. כרגע אנחנו עומדים על קצת פחות מ-10,000 בקבוקים של קריניאן בשנה. אבל השאיפה היא להגדיל את ההיצע בהתאם לביקוש, לכן נטענו בסמוך לחלקה בהרי ירושלים שאנחנו מאמינים בה מאוד, שורות גפנים נוספות. בנוסף, אנחנו מבצעים נטיעות של קריניאן באזור גבוה יותר בגליל".

גיל: "אסור להתעלם מהרגלי הצריכה של הקהל שעדיין מבקש, אם כי בכמויות פחותות, יינות על טהרת הקברנה והמרלו. השילוב של שני הסגנונות לא פוגם ב'אני מאמין' שלי כיינן כל עוד אנחנו נותרים נאמנים לאיכות, ולכן לא כדאי לפסול את חלקות הקברנה והמרלו הטובות שבבעלות היקב מזה שנים, גם אם משנים את הגישה".

קובי: "בנוסף לכל זאת הקו המוביל והסגנון בשתי הסדרות הוא זהה מבחינתנו - להפיק יינות אלגנטיים, מאופקים ומאוזנים שיכולים ללוות אוכל".

קריניאן ישראלי מתיישן, יש דבר כזה מחוץ למרתפיו של יקב 'מרגלית'?

קובי: "לאחרונה קיימנו טעימת אורך מהבציר האחרון ב-2009 ועד היום. 8 שנים אחרי הבציר הראשון והיין עדיין לא מראה סימנים שלישוניים של התפרקות. הפרי ודאי קצת נסוג לאחור, אבל עכשיו הוא מציג ריחות של תבלינים כמו פלפל שחור, טימין וכמון. גרף ההתיישנות של היין הוא מתון מאוד ולא תלול, גם בהגעה לשיא - תוך 4-5 שנים מהבציר וגם לאחריו".

עם איזה אוכל צריך לשתות 'קריניאן פרא'?

גיל: "הקריניאן הזה הוא מאוד מרוכז ועשיר מבחינת טעמים, אך גם בעל מבנה מוצק וחסון כך שאני הייתי הולך על טלה או קדירת טלה".

לאור הצלחת הקריניאן, שאלתי את השניים מהו היעד הבא בסדרה הים-תיכונית ב'רקנאטי'. גיל וקובי מגלים שבהמשך לאבולוציה של היקב אשר קם על טהרת הזנים הבורדולזיים בשנת 2000, וקפץ ב-2009 לעבר הקו הים-תיכוני עם קריניאן, סירה, פטיט סירה ומרסלאן, הגיע השלב הבא המתמקד בזנים ארצישראליים מקומיים.

לאחר הוצאתו של המראווי בשנת 2014 שהמשיך ויצא לשוק גם בשני הבצירים שלאחריו, ישיק בקרוב היקב יין אדום חדש על טהרת ענבי הביטוני, המגיע מחלקה הסמוכה לחלקת המראווי בבית-לחם. "זהו יין שמאוד מרגש אותנו", הם אומרים, הוא מתנהג כמו פינו נואר ומפגין עדינות, פרחוניות, פרי אדום וחמיצות נהדרת. בדיוק מה שצריך במדינה שבה יש 8 חודשי קיץ בשנה".

רק 2000 בקבוקים יושקו בבציר הראשון מהביטוני של רקנאטי, שייכלל גם הוא בסדרה הים-תיכונית המתרחבת. אותי מסקרן מאוד לראות כיצד הוא ישתלב בשוק המקומי ואיך הוא יתפתח עם השנים. מכל מקום, רקנאטי מדגימים באופן מרשים איך אפשר בהדרגה, בצניעות ובזהירות מחושבת, להשפיע על הרגלי הצריכה שלנו. והרי ידוע שמהפכות לא עושים ביום אחד.