כתב שטח: תערוכת סומלייה 2018

טל חוטינר בילה יומיים שלמים בתערוכת 'סומלייה 2018', ולגם לא מעט יין ועוד כמה דברים טובים על בטן ריקה. לגמרי במפתיע הוא הצליח לחזור למערכת ואפילו לזכור מה הוא שתה...

'סומלייה' - תערוכת היין המובילה בישראל, שהתקיימה בשבוע שעבר בפעם ה-15 בהיכל התרבות בתל-אביב, נפתחה בפעם הראשונה גם לקהל הרחב בשעות הערב ובמסגרת זו התאפשרה גם מכירה של יינות מהמוצגים בתערוכה. אז כמובן שלא אכלתי מספיק לפני או במהלך שני ימי התערוכה, מה שהביא לכך שבכל יום לקראת אחר-הצהריים כבר לא זכרתי יותר מדי, אבל הנה סיכום קצר של מה שבכל זאת הצלחתי לזכור או לרשום.

על ההתחלה, ממש ליד הכניסה לתערוכת סומלייה, טעמתי את המרלו של יקב 'פסגות' של היינן והחבר יעקב אוריה. כיף לטעום מרלו רציני וטעים עם המון פרי מאוזן ולא ריבתי, לצד חמיצות טובה ומעט עשבוניות. משם חתכתי שמאלה והגעתי לויונייה המצוין והרענן של 'קובננט ישראל' שהפגין ניחוחות מעט תפוזיים עם תיבול מעניין ומעט עץ.

עצרתי לרגע בביתן שלידו אצל שיבי דרורי ביקב 'גבעות' לטעימה של הג'נדאלי שלו, אותו זן עתיק ומקומי. יין לבן מעניין וטוב עם מינרליות טובה ויופי של גוף. ומשם עצירה קצרה ב'שאטו גולן' רק  כדי לקחת שלוק קטן מהגשם הוורוד החדש שרק בוקבק, שאותו ממש לא צריך להציג, ואז עליתי לקומה השנייה. אבל לפני כן, אי-אפשר בלי עצירת ביניים בפינה של 'מרגלית' ו'בר מאור' השכנים.

'ריזלינג מרגלית' הוא אחד היינות היותר מעניינים שטעמתי בזמן האחרון. הענבים נבצרו מכרם באזור בנימינה שיאיר ואסף מרגלית זממו עליו כבר זמן לא קצר. מינרליות נפלאה עם ניחוחות של פרחים לבנים, יוזו או ליים, ומתיקות קלילה שמאזנת את הכל. כשהיין ייצא לשוק רוצו לחפש אותו מאחר שיוצרו ממנו רק 2500 בקבוקים. רמי בר מאור תמיד עשה יינות משוגעים, אבל הסגנון שלו רק הולך ומתחדד. הפעם טעמתי את 'הנדיב בלאן' שהוא בלנד של שרדונה וסוביניון בלאן מפתיע כל-כך שקשה להגדיר את הזנים. שילוב מקסים של מינרליות ופרי עסיסי.

עוד קצת למעלה והגעתי לאירופה הקלאסית. התחלתי ביקב 'אונטניון' של משפחת פרז מריוחה שמחזיקה גם יקבים ברואדה ובדוארו. אני מאוד אוהב את הקראינזה 2013 מריוחה ואת הורדחו הלבן והנהדר מהיקב ברואדה. משם עברתי לצרפת וליינות של לה ז'אמל מאזור רוסיון לאנגדוק שתמיד מייצרים יינות בעלי תמורה נהדרת למחירם. אהבתי את ה-GSM הקלאסי והכייפי של היקב.

ואז עברתי לאיטליה, או יותר נכון לטוסקנה, עם טעימה של יינות יקב פיצ'יני. השרדונה 'דונה דה וליאנו', כלומר - הנשים של אזור וליאנו, עם ניחוח נהדר של פריחה לבנה עם עץ עדין מאוד ברקע. אחריו טעמתי גם את הממורו האדום שהוא יין שמערבב זנים שונים מאזורים שונים באיטליה, כלומר איטליה בכוס יין אחת. פרימיטיבו מפוליה, נרו דה אבולה מסיציליה וכדומה. היין בעל פרי מורגש לכיוון הדובדבן, שזיף, עם מעט וניל וסיומת ארוכה בפחות מ-50 ₪ לבקבוק.

לקראת סיום נתתי גיחה קצרה גם לאמריקה. אני מוכרח להודות על האמת ולומר שלצערי היינות הנהדרים שמגיעים אלינו מארצות-הברית לא מגיעים מספיק לכוס שלי, ולכן כל-כך נהניתי ממלך המרלו הקליפורני, הלא הוא יקב 'סטרלינג'. מיינות היקב טעמתי מרלו עם פרי טוב ועץ קלוי ברקע. יין מדויק, לא מכביד ובעיקר טעים מאוד.

חזרתי לישראל כאשר שוב אני חייב להגיד שאני מאוד אוהב את היינות הקלילים שיקב ירושלים מוזג מ'בג אין בוקס'. הגרי דה מרסלאן החדש של 'רקנאטי' הוא פשוט יין מקסים עם הרבה אשכולית אדומה לצד פריחה סגולה ומבושמת. הסוביניון בלאן סינגל ויניארד של יקב 'תבור' הוא עליית מדרגה של היקב ושונה מכל מה שהיקב הזה הוציא עד היום בלבנים, חד יותר ויבש עם עשבוניות והרבה פחות פרי טרופי מבעבר.

יקב רמת-הגולן השיק באירוע את 'פרס ירדן' לאחר כמה שנים של הפסקה. היקב מזמין את חובבי היין ואת הקהל המקצועי כמובן להירשם ולהיבחן בכמה שלבים (פרטים על כך נביא בהמשך).

בזמן שהקשבתי לפרטים טעמתי, או יותר נכון שתיתי, את היין הטוב בתערוכה לדעתי, ירדן בלאן דה בלאן 2009 של יקב רמת-הגולן שפשוט עומד בראש מורם מול לא מעט שמפניות צרפתיות.