מועצת סנהדרינק התארחה ביקב החדש של משפחת בן זקן במושב 'יד השמונה'. הלוקיישן אמנם השתנה, אבל הייננות נותרה במיטבה...
הדרך ליקב 'קסטל' שברמת רזיאל, היתה תמיד מהאהובות עלי במיוחד. בעיקר כביש 395 המתפתל בין הרים ובין סלעים, שכאילו מכין את הנוסעים בו למעבר אל ממד אחר. ממד שבו האנשים והיין מדברים בשקט והזמן נמדד בשנות יישון. אהבתי גם את המבנה הצנוע והפונקציונלי בו נולדו כמה מהיינות הטובים ביותר בישראל. נדמה לי שאני לא היחיד...
תושבי רמת רזיאל התלהבו ממנו פחות, בגלל תנועת המשאיות והמולת העבודה בימי הבציר, ואולי גם בגלל הקושי לשמוח בהצלחתו של שכן. חוץ מזה, היקב המשפחתי שהוקם בסוף שנות התשעים, לא יכול היה להתפתח יותר במקומו הנוכחי, והציב בפני בני המשפחה והעובדים לא מעט בעיות תפעוליות. לפני כעשור, נפלה ההחלטה לצאת מרמת רזיאל, ולבנות יקב חדש. זה לא היה פשוט. בעיקר כי בני המשפחה התעקשו 'להישאר על ההר', ולא הסתפקו בשום אתר אחר.
"אזור תעשייה", אמר לנו אריאל בן זקן, מנכ"ל היקב, "זה לא הר". במהלך החיפושים התברר כי תושבי 'יד השמונה', מושב שהוקם בתחילת שנות השבעים על-ידי מתנדבים מפינלנד אוהבי ישראל, על ההר לא רחוק מנווה אילן, החליטו לפתוח את הקהילה הסגורה שהקימו לעסקים מבחוץ. המיקום נבחר וכל מה שנותר זה לתכנן ולבנות יקב שיתאים לאופי המשפחתי ולדרישות התפעוליות. "יקב נורמלי", על-פי ההגדרה של אריאל, "כמו שיש בכל מקום בעולם". בסופו של תהליך, בחודש יוני 2014 עלה היקב החדש על קרקע בת שלושה דונם, עם נוף להרי ירושלים, ובשנת 2015 כבר יוצרו בו שלוש מאות אלף בקבוקים.
את מרתף החביות היפהפה, שהיה אחד מאתרי הצילום החביבים ביותר על המבקרים ביקב הקודם שברמת רזיאל, החליף אולם עצום, שהמרפסת המשקיפה אליו מאפשרת הכנסת אורחים ללא משגיח כשרות צמוד. המבנה המרשים שמעליו כולל, בנוסף למרפסת הרחבה ונוף ההרים שנשקף ממנה, מרכז מבקרים, חדר אוכל וחדר כושר לעובדים, ואפילו יחידת אירוח לאנשים חשובים מאוד.
השרדונה הקלאסי של קסטל נחשב תמיד לאחד היינות הטובים שנעשים בישראל, ובבציר 2015, אחד הבצירים המורכבים שידענו בשנים האחרונות, נעשה ממנו יין טוב מהרגיל. יש לו ריחות נהדרים של פרחים, פירות לבנים והדרים, עטופים בריחות אגוזים, חמאה ועץ קלוי. המרקם שלו שמנוני, המבנה מוצק והטעמים מאוזנים ואנרגטיים. שרדונה גדול שעתידו עוד לפניו. אחיו הבוגר C 2005, הראה, כמצופה, סימני גיל, אולם ריחות הדבש, הפירות הבשלים, עשבי התיבול, המינרלים, החמיצות הטובה, המבנה המרחף והסיומת המתובלת שאינה נגמרת, התגברו בקלות על החמצון הקל, התחברו לריח המרתפים, ויצרו חוויה מרשימה במיוחד.
פטי קסטל 2014, היין הראשון של קסטל ששהה במכלי בטון, הציג ריחות רעננים, קרירים והרמוניים של פירות, פרחים, תבלינים וקלייה. טעמי פרי מהנים, מבנה מוצק וחמיצות טובה שיכולים להעיד על כך שעתידו לפניו. פטי קסטל 2008 סיפק לנו הצצה לעתיד הזה, עם ריחות מפותחים מעט של פירות בשלים, עשבי תיבול, אדמה, שוקולד, עלים יבשים ואניס. בפה התברר שבכל מה שקשור לחמיצות ומבנה נראה כי יש לו עוד הרבה מקום להתפתח בעתיד.
את הדרך ליקב קסטל ב'רמת רזיאל' אהבתי מאוד. כנראה שאתגעגע אליה. מצד שני, אני סומך על היקב החדש, היינות שנעשים בו ובני משפחת בן זקן, שיצליחו להפוך את הדרך ל'יד השמונה' לנתיב מועדף עלי, ואולי גם עליכם.