צחי ימין השתתף בטעימת אורך מרהיבה של יינות 'שאטו דה-בוקסטל', וחושב שבמקרה הזה לפחות, מוכרחים להודות שהאורך כן קובע...
תמיד סברתי שאזור היין הזה כאילו ונרקם על-ידי טובי יחצ"ני היין שלקחו סלב כמו האפיפיור שישמש כפרזנטור של האזור כדי לזכות בתהילת עולם מידית. המשיכו עם גפנים אשר בוקעות לאוויר העולם מבין חלוקי נחל שנשחקו לאורך אלפי שנים בידי מימי נהר הרון. חלוקים האוצרים את החום והלחות בשביל הגפנים לאורך שעות הלילה. הוסיפו את רוחות המיסטרל היבשות שמגינות על הגפנים מפני ריקבונות ומרמזות על בואו של מזג אוויר צלול ובהיר. ואם לא די בכל זה, ה-AOC הצרפתי מתיר לגדל כיום בשאטונף דו-פאפ 18 זני ענבים שאיתם יכול היינן לשחק ולגוון כדי שלאנשי השיווק לא ישעמם לעולם...
מי לא שמע על 'שאטונף דו-פאפ'. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להכיר את את השם הזה... (צילומים: יח"צ)
לא צריך להיות חובב יין גדול כדי להכיר את השם שאטונף דו-פאפ. על אותו משקל, לא צריך להיות חובב שאטונף דו-פאפ גדול, כדי להכיר את 'שאטו דה-בוקסטל'. מדובר ביקב יציב וגדול הפועל כבר מאמצע המאה ה-16 ומנוהל על-ידי משפחת פרין הענפה, המפעילה יקבים גם בג'יגונדס ובפרובאנס תחת המותג המשפחתי. בוקסטל היה היקב הראשון שבחר להשתמש להכנת הבלנד האדום שלו בכל 13 זני הענבים שהותרו לשימוש בשאטונף דו-פאפ עד לשנת 2009, ביניהם 8 אדומים ו-5 לבנים - בחירה שהפכה את יינותיו להרמוניים, עגולים ונגישים יותר.
יינות שאטונף דו-פאפ של בוקסטל הם יינות גדולים וראויים, אך כמו כל מותג גדול, אני מרגיש שצריך מדי פעם לדגום אותם שוב כדי להיווכח בכך מחדש. הליינאפ המרשים שהצליחו להעמיד אנשי 'דרך היין' לטעימה כלל 10 בקבוקים משנת 1998 ועד 2010 (להוציא את 2008, 2003 ואת 2002 שגם ככה לא היתה משהו...). לא אשקר לכם, אבל עוד בטרם התחילה הטעימה, נראה היה לי שעשרת הבקבוקים האלה שניצבו מבהיקים על השולחן כשהם מקובצים לטעימה על-פי השנים, עמדו לגרום לי לסיפוק רב. לפחות אם לשפוט על-פי החיוך שהיה מרוח לי על כל הפנים.
שתי אסכולות יש לטעימת אורך, מהצעירים ביותר למתיישנים ביותר, ולהיפך. בטעימה של בוקסטל הוחלט להתחיל דווקא ביינות המתיישנים משני טעמים עיקריים: האחד, כדי לאמוד את השפעת האקלים המתחמם על יינות האזור לאורך אבולוציה קצרה בת 13 שנים. בעוד שאזורי יין צפוניים בצרפת מרוויחים מההתחממות הזו, אזורים דרומיים כמו שאטונף דו-פאפ מציגים בשלות גבוהה ואלכוהול גבוה יותר משנה לשנה. יינות בוקסטל הכילו עד שנת 2000 מקסימום 13.5% אלכוהול, ומאז קפצו בהדרגה בשנת 2001 ל14% ול-14.5% בשנת 2006.
הסיבה השנייה לטעימה ההפוכה: כדי להצליח לאמוד את המורכבות וההתפתחות של היינות הבוגרים - בני 15 ויותר - בטרם לוגמים מהצעירים הבועטים ועמוסי הפרי. בכלל, כשמדברים על יישון יינות שאטונף דו-פאפ מזכירים בדרך כלל שני שיאים ליין המתוארים במעין עקומת U שכזאת. השיא הראשון: כחמש שנים לאחר הבציר, כאשר כל המרכיבים ביין עוברים אינטגרציה, ואז נהנים מהפרי שנמצא בחזית. והשיא השני: כ-10 עד 15 שנים מהבציר, כשהיין מתבגר וצובר ארומות וטעמים שניוניים ושלישוניים. בין לבין, כך מספרים, היין שרוי בתרדמת.
Chateau de Beaucastel, Chateauneuf-du-Pape 1998
הענק הראשון מסדרת הענקים. צבע חום המרמז על יין בן 18 שנים שהתפתח באופן מקסים ומציג מעט פרי לצד בשלות ומורכבות. אף אלכוהולי מלווה באדמתיות, ופטריות יער לצד פלפל שחור. קצת מעבר לשיא, אך יכול למשוך עוד (וגם יש לו טעם של עוד...).
Chateau de Beaucastel, Chateauneuf-du-Pape 1999
יותר צנוע ואלגנטי מקודמו. בכלל, נראה כאילו הפרשי הגיל ביניהם גדול, וה-99' לא התבגר בניגוד לאחיו הבכור. חמיצות מעניינת שלא היתה קיימת ב-98' פותחת את הטעמים. באף קצת ניחוחות של טבק ועץ.
Chateau de Beaucastel, Chateauneuf-du-Pape 2000
ניחוח של חנות תבלינים של פעם, עם קצת ברט ברקע. יין כמעט מושלם, עם קצוות סגורים ונגיעה של מתיקות. ואולי זה הזמן לומר שבשנים האחרונות - לאחר כמה מהלכים של סטריליזציה והחלפת חביות - כמעט בלתי אפשרי למצוא ניחוחות חייתיים של ברט ביינות בוקסטל. ואם כן נתקלים במשהו שמזכיר ברט, זה כנראה 30% המורבדרה המרכיבים את הבלנד, שעם ההתיישנות מציגים ניחוחות אנימליים.
Chateau de Beaucastel, Chateauneuf-du-Pape 2001
רך ורזה מקודמו, עם קיק של חמיצות ומרירות קלה לקראת הסוף. יותר מדי לפי הספר, לטעמי, ואולי פחות מעניין מקודמו, אך מאשש כי הגענו אל שיאו של חלון השתייה השני.
Chateau de Beaucastel, Chateauneuf-du-Pape 2004
9 ימים של רוחות מיסטרל עד 70 קמ"ש ומעט גשם מיד לפני הבציר איימו על היין, אולם הבקבוק הזה הוא הוכחה מוצקה ליציבותם של יינות בוקסטל גם בבצירים שהם לא משהו בכלל. שטונאפי תוקפני ולעיס.
Chateau de Beaucastel, Chateauneuf-du-Pape 2005
רחב, עגול ועשיר שהלך והמשיך להתפתח בכוס עם הזמן. ארומות של שוקולד מריר וטאנינים חלקלקים עם סיומת ממושכת ומענגת. הפייבוריט שלי בטעימה וכהוכחה לכך לא כתבתי יותר מדי רשמים עליו בפנקס הטעימה. כנראה שהייתי עסוק בלוודא שמוזגים לי עוד.
Chateau de Beaucastel, Chateauneuf-du-Pape 2006
יין בעל גוף מקסים שכאילו תפור למידותיו של החך. גסטרונומי מאוד ומתאים לאוכל. בציר שנפל בצלו של אחיו מ-2005 ו-2007 שהיו פשוט מצוינים. קפיצה קטנה באלכוהול לעבר 14.5% ויש שיגידו כי זו מרמזת על טביעת האצבע של רוברט פארקר על היקב והאזור בכללותו, בזכות חיבתו ליינות בשלים ומפוצצי פרי.
Chateau de Beaucastel, Chateauneuf-du-Pape 2007
שנה גדולה, ובאף רמזים לפוטנציאל גדול. קצת פרחוניות, פרי אדום ונגיעות קרמל. זה עוול לא לחכות אתו עוד 3-5 שנים כדי לתת לכל העושר הזה להתרכך ולהמשיך להתפתח.
Chateau de Beaucastel, Chateauneuf-du-Pape 2009
בציר שקיבל את הציון 98 בשאטונף דו-פאפ. אלגנטי מאוד עם חמיצות טובה ומאוזנת, על-אף אוגוסט חם מאוד שקדם לבציר. אף צנוע וסגור יחסית. בפה תוקפני וטאניני. אולי טאניני מדי. יין למרתף, כמו שאומרים באירופה. אני אומר למדף התחתון ביותר במקרר כדי לא לשמור מקום לפיתויים מיותרים.
Chateau de Beaucastel, Chateauneuf-du-Pape 2010
מתחנף מאוד ברושם הראשוני - עמוס ודחוס בפרי אדום ושחור עם אף מקסים ועשיר של עור, טבק וקצת עץ קלוי. הרבה יותר נגיש מ-2009, אך נראה כי עם הזמן אולי אף יתפתח ויתעלה עליו. קרב הענקים הזה שהתחולל בין בצירים 2009 ל-2010 חתם את סיומה של טעימה מרתקת ומהנה שהוכיחה שוב את גדולתם של יינות שאטונף דו-פאפ לבית בוקסטל.
בכל פעם מחדש מוכיחה טעימת אורך עד כמה אפשר לתת ליינות לדבר ולספר את הסיפור שעומד מאחורי היקב והאזור כולו: על הטרואר, המשקעים, ההחלטות היינניות המוצלחות, כמו גם על הפחות מוצלחות. כל שנותר לנו זה רק לטעום ולהקשיב. ואפילו ביקב כמו שאטו דה-בוקסטל אשר נחשב יציב כעוגן, ניתן להיווכח במנעד רב של ניואנסים, דקויות והבדלים קטנטנים לאורך השנים שהופכים כל יין למיוחד וגדול בפני עצמו.