מאה אחוז מכאן: לבנים חדשים מרמת הגולן

יאיר גת חושב שה'פינו גרי' וה'ויונייה שרדונה' שהשיק יקב רמת הגולן השבוע, הם בהחלט הכיוון שאנחנו כל-כך זקוקים לו כאן...

פינו גרי, או פינו גריג'יו כמו שקוראים לו באיטלקית, הוא זן לבן שדברי הימים המתועדים שלו מתחילים בימי הביניים בבורגון – אזור שלא רע להתחיל בו. בתחילת המאה הארבע עשרה הוא נדד לשוויץ ולאחר שהתחבב על משפחת המלוכה, ניטע בכמויות והתפשט גם לגרמניה.

חיזוקים משמעותיים ביותר לכיוון הוורוד-לבן-מבעבע, אליו מתקדמים היצרנים הישראלים... (צילומים: יח"צ, freeimages.com)

חיזוקים משמעותיים ביותר לכיוון שאליו מתקדמים היצרנים הישראלים... (צילומים: יח"צ, freeimages.com)

עד למאה התשע עשרה של האלף הקודם, פינו גרי היה נטוע בכמויות גדולות גם בבורגון ושמפיין, אבל היבולים הנמוכים וחוסר האחידות בין הבצירים, גרמו למגדלים המקומיים להראות לו את הדרך החוצה. תופעה דומה שהתרחשה בגרמניה, נבלמה בתחילת המאה העשרים, עם פיתוחם של תתי-זנים מקומיים שאפשר היה לסמוך עליהם. המדענים החרוצים של UC Davis בקליפורניה, קבעו שמדובר בקרוב משפחה מדרגה ראשונה של הפינו נואר וכי ההבדלים בין הזנים הם תוצאה של מוטציה גנטית שהתרחשה לפני מאות שנים. קביעה שנראית די ברורה לאור הדמיון בין צורות העלים והאשכולות של שני הזנים. פינו גרי גדל היטב באזורים קרים כמו אלזאס, רייינהאסן, לומברדיה ואורגון, ובשנים האחרונות הוא מתחיל לעשות צעדים גם באזורים הקרירים של ישראל, בזכות יקבים כמו אסף, דלתון, לוריא וסליחה עם שכחתי מישהו, שכל אחד מהם הציג פרשנות משלו לזן הזה. השנה הוא מגיע לליגה של הגדולים, אבל בקטנה. יקב רמת הגולן השיק לרגל תערוכת סומלייה את 'פינו גרי 2015' במהדורה מוגבלת של 4800 בקבוקים. גם ההשקה הזו כמעט ולא התרחשה. איילה זינגר, מנהלת פיתוח שיווק של היקב, סיפרה לי שהפינו גרי נשמט משום מה מתוכנית הבציר של היקב לשנת 2015 ושאם היא לא היתה נזכרת שהבטיחו לה פינו גרי ב-2015, כנראה שהיינו מחכים לו עוד בציר או שניים.

רמת הגולן גמלא השמורה ויונייה שרדונה 2015 - בקבוק

ירדן פינו גרי 2015 הוא יין מאופק וטעים עם ריחות של פירות לבנים, הדרים ומעט פירות טרופיים. המרקם שלו חלקלק, המבנה עגלגל, החמיצות טובה מאוד והסיומת פירותית ונעימה. הוא נעשה מכרמים בצפון רמת הגולן שהגפנים בהם נולדו בחוות הריבוי של היקב, במסגרת שיתוף הפעולה עם חברת Entav, כך שהוא לא רק מתאים לקיץ הישראלי, הוא גם מאה אחוז מכאן. ויונייה ושרדונה הם שני זנים מוכרים יותר ובבציר 2015 נעשה מהם יין חדש. 'גמלא השמורה ויוניה שרדונה' מכיל שמונים אחוז שרדונה ועשרים ויונייה שלא התיישנו בחביות עץ. הריחות שלו נקיים מאוד, עם ריחות אופייניים של שרדונה – הדרים ופירות לבנים בשלים ומעט מתובלים. המרקם שלו עשיר המבנה מוצק והחמיצות נושכת. בשונה מהפינו גרי המופנם, זהו יין עם נוכחות מתפרצת, קצת אגרסיבית אפילו, שקשה מאוד להתעלם ממנה. חכו אתו לקיץ, קררו היטב ותפתחו אותו ליד שולחן האוכל. ההשקות האחרונות של רמת הגולן: מ'ירדן ברוט רוזה', שטיפס בקלות לרשימת היינות הישראליים שאני הכי אוהב, דרך 'ירדן בלאן דה בלאן LD' המבעבע שהתיישן חמש עשרה שנה על השמרים, ועד לשני הלבנים החדשים והצנועים יותר, הן חיזוקים משמעותיים ביותר לכיוון הוורוד-לבן-מבעבע, אליו מתקדמים היצרנים הישראלים. כיוון שאנחנו כל-כך זקוקים לו במדינה הזו, שלא מפסיקה להתחמם אפילו בינואר. רמת הגולן, פינו גרי 2015. מחיר: 70 שקלרמת הגולן, גמלא השמורה, ויונייה שרדונה 2015. מחיר: 50 שקל