במסגרת ניסיונותיו לחפש ריגושים חדשים, החליט אבירם כץ לדגם לעצמו טעימת יינות רוזה מתיישנים. ככה זה כשיש לך עודף זמן פנוי...
אבירם כץמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
במסגרת ניסיונותיו לחפש ריגושים חדשים, החליט אבירם כץ לדגם לעצמו טעימת יינות רוזה מתיישנים. ככה זה כשיש לך עודף זמן פנוי...
כמו כמעט כל דבר שאני עושה בחיי, גם לטעימה הזו אין ממש פואנטה. סתם סקרנות שהתעוררה נוכח כמה בקבוקים שעמדו על המדף. רוזה, כולם יודעים, זה יין צעיר, סקסי ורענן ששותים בכיף, בלי לתת יותר מדי את הדעת. זה הקסם של הרוזה. בגדול, רוזה לא אמור להתיישן, ובכל זאת, סיקרן אותי לראות מה קורה עם יינות רוזה שקצת מתיישנים. מעין טעימת רוזה חורפית שכזו...
המטרה היתה פשוטה: לתהות על קנקנם של יינות רוזה עם מעט גיל, ולנסות להבין מה קרה להם... (צילומים: יח"צ) המטרה היתה לתהות על קנקנם של כמה יינות רוזה עם מעט גיל, ולנסות להבין מה קרה להם... (צילומים: יח"צ)
בעולם יש כמה אזורי יין המזוהים עם יינות רוזה מתיישנים, כאלו היכולים להתיישן אפילו עשור ומעלה. הרוזה של 'בנדול', מפרובנס, או יינות 'טאבל' מעמק הרון, למשל, ידועים ביכולת ההתיישנות שלהם. אלו יינות כבדים יחסית ומורכבים - מה שבצרפת אוהבים לכנות 'רוזה גסטרונומיק', כזה שנועד ללוות ארוחה ולא סתם להילגם עם קרח על חוף הים. מארסנה, הכפר בבורגון, הוא היחידי (בבורגון) שיש לו אפלסיון ליינות רוזה, וגם הם יודעים להתיישן באופן מעניין למשך כמה שנים. אלו יינות שיותר מזכירים באופיים מעין יינות לבנים מורכבים, אבל לצורך זה צריך לצאת מהקופסה ולשכוח לרגע את מה שאנחנו מכירים כ'רוזה'.
וישנם גם יצרנים אינדיווידואליים המייצרים יינות רוזה משונים: ולנטיני, המכשף האיטלקי מאברוצו, מייצר רוזה מענבי צ'רסואלו שמחזיק מעמד שנים בבקבוק בקטע הזוי. ואם כבר הזוי, אי-אפשר שלא להזכיר את לופז דה הרדיה, יצרן הריוחה הסופר-קלאסיקן, המפיק רוזה גראן רזרבה מהכרם המפורסם וינייה טונדוניה, יין המשוחרר(!) לשוק כשהוא בן למעלה מעשור, במקרה הטוב (כרגע מסתובבים בשוק יינות מבציר 2000..). פעם אחת הזדמן לי לשתות את הדבר המופרע הזה, שלא מתנהג כמו רוזה בשום צורה (רוזה שמתיישן 4 שנים בחביות, נסו לתאר לעצמכם מה זה...), וזה בהחלט לא דומה לשום יין שטעמתי בחיי.
מכל מקום, הטעימה שאליה הצטרפו חברים טובים כמו גבי סדן, אורי חץ, נעמה סורקין, אורי כפתורי, שירה צידון ויאיר היידו, היתה הרבה יותר צנועה ומטרותיה פשוטות: לתהות על קנקנם של יינות רוזה עם מעט גיל, ולנסות להבין מה קרה להם. נגיד, אם שכחתם במקרר איזה רוזה מ-2012, אולי תמצאו כאן קצת עזרה. בקיצור, אספנו כמה בקבוקים מהמדפים של 'דרך היין', וחיזקנו בתוספת ישראלית של כרם 'שבו' ו'שאטו גולן', שהזדמן לי פה ושם לשתות עם קצת גיל עליהם, ופתאום נראה היה שהולך להיות מסקרן. ככה סידרנו לעצמנו יופי של צהרים ב'חלוצים 3' של איתן ונעמה, ושוב זללנו ושתינו בתואנה המאולצת שאנחנו אנשים שעובדים קשה.
רוזה טאבל 2009 - בקבוקRose Tavel, Perrin 2010
טאבל ידוע ביינות הרוזה עם יכולות היישון שלהם, אבל זה הרגיש טיפה עייף כבר. היתה פירותיות כבדה, מעין מתיקות נעימה, אבל בסך הכל הוא היה בסדר. ממש לא הייתי שופך את הבקבוק לכיור.
Rose Bandol, Chateau Pibarnon 2011
על פניו, הוא היה אמור להיות כוכב הטעימה - בית טוב ומפורסם מבנדול הידועה ביינות הרוזה שלה, אולם בפועל, הוא עורר לא מעט דיונים וחילק אותנו בדעותינו. יש הרבה נפח ומורכבות, שאני אהבתי. בהחלט רוזה גסטרונומי שמסוגל ללוות ארוחה כמו שצריך. אך האם הוא מצדיק את מחירו, והאם הוא מצדיק לתפוס מקום יישון במקרר יין? זו כבר שאלה אחרת. בזמנו הבאתי אתי את הבקבוק אחרי ביקור ביקב, מתוך סקרנות. בדיעבד, היה עדיף להשאיר מקום לעוד בנדול אדום ולחכות עשרים שנה עד שאפשר יהיה לשתות אותו.
רוזה פטי בורזואה 2010 - בקבוקRose Pinot Noir, Petit Bourgeois 2012
מדובר ביצרן מאזור עמק הלואר המפורסם ביינות הלבנים שלו, במיוחד סנסר. ברוזה שטעמנו היתה פאנקיות מגניבה שכזו, והגיל לא ממש הורגש. נדמה לנו שהוא לא באמת התבגר (לפחות בינתיים), אבל אולי זה קשור לעובדה שהוא היה פקוק בפקק הברגה. דווקא יין נחמד ביותר.
רוזה 2005 שאטו גולן - בקבוקשאטו גולן, רוזה 2005
וואלה, פאקינג רוזה ישראלי בן עשר וחי לאללה. מענבי קברנה פרנק, עדיין עם הרבה פרי ונפח, אלכוהול יחסית גבוה. בהחלט רוזה לאוכל, והוא באמת עבד לנו מצוין עם המנות על השולחן.
רוזה גשם 2010 שאטו גולן - בקבוקשאטו גולן, רוזה 2010
זה למעשה הרוזה הראשון תחת סדרת ה'גשם' הים-תיכונית של היקב, שהופק מענבי גרנאש וסירה. בהמשך ביינות הגשם הוורוד תהיה כמות קטנה של רוזה (מענבי ברברה) של כרם שבו, ובזה של כרם שבו יש כמות קטנה של רוזה שאטו גולן. נו, גבי ואורי, שני ייננים מופרעים שאוהבים להחליף ביניהם נוזלים. תבקשו מהם תשובות ברורות. בכל אופן, ה-2010 הראה שילוב מצוין בין התפתחות של גיל שניכר ונותן מורכבות, ומאידך הרעננות הכיפית של הרוזה עדיין נשמרת. כיף של יין.
רוזה 2010 כרם שבו - בקבוקכרם שבו, רוזה 2010
גם כאן, אותו שילוב נהדר בין בגרות ומורכבות לרעננות הסקסית של הרוזה, וגם החמיצות גבוהה ומשמחת. בקיצור, אהבנו ביותר.
כרם שבו, רוזה 2011
חלק אהבו אותו יותר מה-2010, חלק קצת פחות, אם כי מבחינתי הוא היה המוצלח ביותר. חד ורענן, ומתחיל לפתח סימני גיל. חמיצות קצת נמוכה יותר, אבל זה דווקא מתיישב בול על הפרי העסיסי. יופי של יין שהייתי שמח לשתות עכשיו, אבל גם לשמור קצת ולראות לאן זה הולך.
כרם שבו, רוזה 2012
קצת סרחוני שכזה. אינטנסיבי יותר, אקספרסיבי יותר, לכאורה מרשים יותר, אבל אני דווקא אהבתי יותר את הדיוק של 2011. ושוב, יין שנראה כי יתיישן בצורה מעניינת.
ונעבור למסקנות: האוכל ב'חלוצים 3' טעים מאוד. רוזה בן כמה שנים מעניק חווית שתייה אחרת, שכיף להתנסות בה, ויהיה מעניין לחזור ולטעום את היינות גם בעוד כמה שנים. יש לכם רוזה של יקב שבו או שאטו גולן מבציר 2010-2011, קראו לנו כשאתם פותחים בקבוק...
