יקבי רקנאטי משיקים יין חדש המיוצר מזן מקומי עתיק ולוקחים את הים-תיכוניות עוד צעד קדימה...
אבירם כץמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
יקבי רקנאטי משיקים יין חדש המיוצר מזן מקומי עתיק ולוקחים את הים-תיכוניות עוד צעד קדימה...
הסיפור של רקנאטי משקף, במובנים רבים, את הסיפור של התעשייה המקומית. אמנם עיקר הייצור של היקב - כך נדמה לי- הוא בכל זאת קברנה ומרלו, אבל עיקר הטראראם מסביב, ומה שתרם למהפכה התדמיתית (והמוצדקת) של היקב הוא הזנים הים-תיכוניים: הקריניאן, הסירה, הפטיט סירה והמרסלאן - אלו קנו לעצמם מקום של כבוד בקרב חובבי היין והפכו ליקירי הסומליירים. כעת משיקים ברקנאטי יין חדש - שישווק רק במסעדות - ולוקחים את הים-תיכוניות אפילו צעד קדימה.
הכרם ממנה מגיעים הענבים נמצאת אי-שם באי-אלו שטחים שבדרך-כלל מגיעים לכותרות בהקשרים אחרים לחלוטין... (צילומים: יח"צ) הכרם ממנה מגיעים הענבים נמצאת באי-אלו שטחים שבדרך-כלל מגיעים לכותרות בהקשרים אחרים... (צילומים: יח"צ)
'מראווי', מסתבר, זה לא רק שם של שוטף כלים אריתראי, אלא גם של זן ענבים מקומי וייחודי לנו פה בישראל. המארווי מוכר יותר בשם 'חמדני', שמו הערבי, ומי ששוחה היטב בביצה המקומית בוודאי שהשם חמדני מצלצל לו מוכר. כבר כמה שנים שהיין הלבן של מנזר כרמיזן מבית לחם מפיק יופי של יין מבלנד של חמדני וג'אנדלי (זן מקומי 'אוריגינל' נוסף). אך זוהי ככל הנראה הפעם הראשונה בה יוצא לשוק יין זני על טהרת המארווי-חמדני.
רקנאטי מראווי 2014 - בקבוקבעצם נכון יותר לומר - פעם ראשונה במאות השנים האחרונות, שכן עסקינן באחד מזני הענבים העתיקים ביותר במחוזותינו, וכשאני אומר 'עתיק' אני מתכוון לזה: כבר בתקופה הרומית היו מייצרים ממנו יינות משובחים, והחל מהמאה ה-16 יש כבר תיעוד רשמי של גידול ענבים מהזן הזה וייצור יין מהם. למעשה מדובר בזן המשמש כענבי מאכל, וגם הכרם ממנה מגיעים הענבים – אי-שם באי-אלו שטחים שבדרך-כלל מגיעים לכותרות בהקשרים אחרים לחלוטין - גדלה לצורך ענבי מאכל, בהדליית פרגולה (גפנים בגובה אדם, ולא קרובות לקרקע כפי שאנחנו רגילים לראות בענבי יין).
מי שעזר רבות בזיהוי הזן, ובכלל בחקר, זיהוי וביות זנים אותנטיים מקומיים ועתיקים בישראל, הוא שיבי דרורי (היינן המוכשר של יקב 'גבעות'). למעשה, אנחנו מדברים על זן מקומי עתיק יומין שגדל מחוץ לקו הירוק בידי כורם פלסטיני, ומיוצר בידי יקב ישראלי בעזרתו של יינן-חוקר מתנחל. אם תרצו, אפשר לקרוא לזה דו-קיום.
היין עצמו מוצלח בהחלט. שמונה חודשים בחביות לא חדשות, ללא תסיסה מלולקטית - כמו שאוהבים ברקנאטי. יין פירותי ופרחוני, אלכוהול נמוך - תודה לאל (12%), ובהחלט מדובר ביין מעניין ומקורי. בסך הכל מדובר כרגע בבציר בכורה, ונכון שאין הרבה מורכבות והסיומת קצרה בעיני, אבל זה ממש בשוליים. מה שמעניין ומשמח הוא ההתעסקות של יקב גדול כרקנאטי בזנים נישתיים ומקוריים (אגב, החבר'ה הבטיחו עוד הפתעות...) ובכלל ההתעסקות וההתעניינות בזנים אותנטיים ונשכחים. במובנים רבים היין הזה הוא אכן תבנית נוף מולדתו, מאוד 'ישראלי' - אפשר לומר שהוא מעט גס ופשוט, והא כנראה יעלה קצת יותר מדי. אבל ואללה, בשורה התחתונה הוא מלא צ'ארם וכובש לב.
