בחיפושיו אחר יינות קלילים לקיץ עלה חוטינר על יין כל-כך קליל, קריר ומרתק שאפילו בוזנח לא הצליח לחמם את האוויר במחיצתו...
הדעה החוקית הרווחת מתייחסת לאזור בורגון כאזור גידול בו מותר לגדל רק שרדונה ואליגוטה בזנים הלבנים (עם קצת פינו בלאן ופינו גרי כאבולוציה של הפינו נואר), ופינו נואר וקצת גמאי בדרום. בזנים האדומים, אם להיות ממש נודניק, אז יש עוד שני זנים שמהווים פחות מחצי אחוז משטח הכרמים: סזאר אדום וסאצ'י לבן. אז מאיפה פתאום קפץ לי ליד בדרך היין בקבוק של סוביניון בלאן שנקרא סאן ברי של וויליאם פאבר שללא ספק מגיע מבורגון - הרי סוביניון בלאן שמזוהה כל-כך עם הלואר ובורדו הוא הכל חוץ מבורגון - אז מאיפה הוא צץ ככה בלי לקבל תביעה? אפילסיון סן ברי הינו אפילסיון ייחודי דרום-מערבית לכרמי העיירה שאבלי. באפילסיון זה נטועים כאלף דונם סוביניון בלאן וכן סוביניון גרי (עוד זן נשכח...). מדובר במספר כרמים בודדים וקטנים בהם יש היתר לנטוע זנים אחרים מאשר שרדונה ואליגוטה. העובדה כי חל איסור על שילוב זנים אלו בייצור ה-Cremant, היין המבעבע המסורתי של אזור בורגון, הופכת את גידולם ללא כדאי מבחינת מרבית הכורמים. האזור, אגב, הפך ל-AOC רק בשנת 1995, ואילו הכרמים הנטועים סביב - כרמי פינו נואר וכרמי שרדונה - מצויים תחת אפילסיון נפרד. הקרקע מורכבת משילוב של חלוקי נחל על אבן סיד - ממש דומה לבסיס הקרקע של כרמי שבלי המפורסמים Kimmeridgian וכן Portlandian. הסוביניון בלאן סאן ברי של וויליאם פאבר עשוי מ-100% סוביניון בלאן. היין תסס ושהה מספר חודשים במכלי נירוסטה, ללא מגע עץ לחלוטין, והתוצאה היא יין רענן וארומטי, עשבוני מעט עם פרי ירקרק, לא טרופי אבל כן קצת פרי כהה, חד, קריספי ומהנה. סוביניון בלאן סאן ברי, וויליאם פאבר. מחיר מומלץ: 100 שקל