צחי ימין ביקר ביקב טריו שבמושב רמות נפתלי וחזר עם תובנה: נכון שטובים השניים, אבל לפעמים עדיף שלושה...
"אני מבין את התלונות של השמרנים, אבל לא ארצה לראות את אותם שמרנים בהופעה של שלושת הטנורים". את המשפט הזה אמר בהקשר אחר לגמרי פלאסידו דומינגו, אחד משלושת הטנורים שהיו לתקופה הרכב זמרי האופרה המפורסם בתבל. שלישייה אחרת, אותה פגשתי בשישי כשהתארחתי ביקב טריו, שאוטוטו סוגר עשור ראשון לחייו, גרמה לי להבין שיש להם הרבה מן המשותף, בין היתר הסלידה משמרנות... יינות מודרניים הנותנים את קדמת הבמה לפרי ומותירים את העץ ברקע. האנשים שמאחורי קב טריו (צילומים: יח"צ) לאחר שהצפנתי כשעתיים וחצי מאזור המרכז ועד למושב רמות נפתלי בואכה לבנון, הגעתי למבנה הנושא את השם יקב רמות נפתלי. לקח לי רגע כדי להבין שהנהג לא התבלבל בכתובת. יקב טריו נעזר באכסניה של יקב רמות נפתלי. הם חולקים את אותה קורת-גג, ואם תרצו - גם את אותה שמחת חיים, אבל זהו בערך. כל אחד אדון לעצמו, לגפניו ולגישתו הייננית. דווקא הוקסמתי מהקואופרטיביות הזו שדוגלת בשיתוף משאבים בשביל ליצור יין. ואם בקואופרטיב עסקינן, במושב רמות נפתלי ישנם עוד ארבעה יקבים מלבד השניים הללו - יקב אבידן, יקב 3 גפנים, יקב נעמן ויקב עמרם; והשמועות מספרות שכולם חיים באידיליה אגב פרגון הדדי ושיתוף ידע. כשהגעתי ליקב פגשתי בשלושת בעליו, אורן, קובי וטל, המוכרים יותר כחלק ממשפחת שקד - מיבואני היין הגדולים בארץ וממייסדי רשת חנויות "דרך היין" - הווה אומר שהם סוחרי יין משופשפים המעורים בהלך הרוח של שוק האלכוהול והיין הארצישראלי. מעין נגוסיאנים כחול-לבן שהחליטו להתמסד חלקית, אם תרצו. השלושה מקושרים עם עשרות ייננים, בעלי יקבים, משווקים ואפילו חבתנים מעבר לים, וכשמתחילים מנקודת פתיחה שכזאת, כל מה שנותר, לכאורה, זה לייצר יין טוב... יקב טריו הגיח לאוויר העולם במרתפי בית הוריהם של אורן וטל שקד ברמת-השרון, תוך שהוא נשען על תמיכתו הרוחנית והלוגיסטית של רוני ג'יימס ז"ל ויקב צרעה, בהתאמה. לאחר שהתרחבו מ-4000 בקבוקים בשנה, ל-18,000 בקבוקים, תרו ביקב המשפחתי אחר מרחב מחייה הולם יותר שיאפשר להם לגדול ולהתרחב. כאן למעשה התחיל הרומן בין השלושה ובין איציק כהן, מייסד יקב רמות נפתלי אשר הציע להם בנדיבותו הרבה להתארח אצלו ביקב כבדרך קבע. למרות החיים בהרמוניה, מספרים השלושה כי זו לא התחנה האחרונה של היקב בגלגולו הנוכחי. בתומו של סיור בחלקת המרלו הסמוכה שבכרם דישון, המלווה את טריו כבר מהבציר הראשון, המשכנו ליקב ונחשפנו לעומקו של ה"אני מאמין" שלו. במהלך הסיור ליווה אותנו עמית טולדו, היינן החדש והצנוע של היקב שלמד ייננות בפירנצה ושב ארצה לאחר התמחות קצרה בשמפיין שבצרפת ובקלאודי ביי שבניו זילנד. "בטריו", מסביר עמית, "דוגלים בגישה של יצירת יינות נגישים ומודרניים הנותנים את קדמת הבמה לפרי ומותירים את העץ ברקע. מסיבה זאת משתמשים ביקב יותר ויותר בחביות בנפח 500 ליטר, על חשבונן של חביות בורדולזיות מסורתיות בנפח 225 ליטר". במהלך הסיור הציג עמית בפנינו את מכלי הפלקס-קיוב, ה"צעצוע" החדש יחסית של היקב, בהן מתיישן חלק לא מבוטל מיינותיו. למי שעוד לא הזדמן לפגוש מכלים כאל מקרוב, מדובר במכלי פלסטיק שהונדסו במיוחד ליישון יין ומאפשרים חדירה מבוקרת של חמצן. לתוך הפלקס-קיוב נהוג להכניס חביות עץ מפורקות על-מנת להקנות ליין את המאפיינים הרצויים, בדגש על הארומות השניוניות. עמית מדגיש כי מכלים אלה מאפשרים לו לשמר את הפירותיות והרעננות של היין. כיום מייצרים ביקב טריו למעלה משבעים אלף בקבוקים בשנה שמקורם בחלקות כרמים מרמת-הגולן, מהגליל העליון ומהרי ירושלים. בד בבד עם הרצון להפגין יציבות, היקב אשר עדיין לא מצא את נחלתו הסופית - הן מבחינה פיזית והן מבחינה סגנונית - ממשיך ללמוד את הטרואר ואת חומר הגלם שברשותו. זהו תהליך שכבר מתבצע ואף ימשיך להתבצע גם בשנים הקרובות אומרים ביקב, על-ידי סגירת כרמים שמציגים איכות ירודה, פיתוח קלונים מתאימים ונטיעות חדשות של זנים כמו מורבדר, מרסלן ונביולו. שמרנים עשויים שלא לחבב את יקב טריו, וגם נראה כי מייסדי היקב לא בהכרח מחפשים לרצות את אותם שמרנים. עם זאת, מדובר בשלישייה חדורת אמביציה שיודעת בדיוק לאן היא רוצה להגיע. בסיום טעימה של שמונת יינות היקב - שני לבנים, רוזה מפתיע אחד, וחמישה אדומים שגרתיים יותר ושגרתיים פחות אך עשויים היטב - הגעתי למסקנה המתבקשת: באומנות כמו באומנות, ביין כמו גם באופרה, מסתבר בעזרת כישרון וסינרגיה ניתן לפרוט על מיתרי הרגש של הקהל..