ימי בנימינה: סיור יקבים

מועצת סנהדרינק יצאה לטעימת יינות ביקבים 'מרגלית' ו'בר מאור' בבנימינה. האמת, לפעמים קשה לחזור הביתה...

הגשם שהרטיב את הגשר שמוביל מתחנת הרכבת של בנימינה אל אזור התעשייה של המושבה, הפך את מדרגות המתכת לחלקלקות במיוחד. למרות זאת הצלחנו להגיע אליו, לעבור אותו ולהיכנס בשעת בוקר, לא מוקדמת, אל יקב 'מרגלית'. בפנים חיכו לנו יאיר ואסף מרגלית, הצוות שלהם וגם ריזלינג של היימן לובנשטיין.

כל-כך יפה לראות איך הוא שומר על הסגנון, אבל עם זאת, לא מפסיק לחפש כיוונים חדשים... (צילומים: freeimages.com)

יפה לראות איך הוא שומר על הסגנון, אבל לא מפסיק לחפש כיוונים חדשים... (צילומים: freeimages.com) הלוואי שהייתי יכול להתחיל כל בוקר עם ריזלינג כזה. משקה פירותי, מתובל, חמצמץ ומינרלי שגדל על טראסות הצפחה באזור המוזל והפך ליין בידיו של אחד היצרנים האינטליגנטים ביותר שזכיתי לפגוש. לא פלא שזה היקב שהתחבר ליקב מרגלית במסגרת פרויקט 'יקבים תאומים', שמחבר בין יקבים ישראליים לגרמניים. פרויקט שאת ההשפעה שלו על הריזלינג הישראלי, כולנו נרגיש בבצירים הקרובים. אחרי שנים של התמקדות בזנים הקלאסיים מבורדו – קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק, נטעו יאיר ואסף מרגלית את הזנים הים-תיכוניים סירה, גרנאש ומורבדר. את היין שהם עשו מהם בבציר 2015, טעמנו מהחבית ועל פי המרקם, המבנה, החמיצות, וטעמי הפרי העשירים והמתובלים, הוא יהיה מהנה במיוחד. אחת הסיבות שהובילו לצעד הזה, שאותו הגדיר ד"ר מרגלית כ"פעם ראשונה שאנחנו יוצאים מהמשפחה של בורדו", היא כמו שאמר אסף ש"לעשות רק בורדו זה לא מעניין". חוץ מהאדומים מעמק הרון, עובדים ביקב גם על לבנים חדשים: שרדונה וריזלינג – זנים שכולם מכירים ועוד זן מסתורי שבינתיים נקרא 'מרגלית לבן'.

הזן הלא מוכר הזה התגלה בכרם החדש של היקב ליד זיכרון יעקב. אסף היה בטוח שמדובר בפרנץ' קולומבר, אך התוצאה שהגיעה מהמעבדה של UC Davis בקליפורניה היתה חד-משמעית: סנג'ובזה. כך או אחרת, השילוב שלו עם שרדונה יצר בבציר 2015 יין מתובל, הרמוני, עשיר בטעמי אשכוליות וליים, ונעים לשתייה. בין יין מפתיע אחד למשנהו טעמנו גם יינות קלאסיים מבציר 2014 לפני ביקבוק. 'אניגמה 2014' שנעשה מענבי קברנה סוביניון, קברנה פרנק ומרלו, היה מאופק, מרוכז מאוד, עם נוכחות מודגשת של חבית מעושנת וריחות עשבי תיבול, פירות אדומים ושחורים, עלים יבשים, אדמה לחה ותה ירוק. המבנה שלו מוצק, עדין לא מוכן לשתייה, החמיצות טובה הסיומת ארוכה, מורכבת, ועשירה בטעמי פרי מתובלים. קברנה פרנק מאותו בציר הציג ריחות רעננים של פירות אדומים טריים ועשבי תיבול, עם נגיעה של שוקולד או קפה. המגע שלו עם החך היה צעיר ועצבני, החמיצות גבוהה מאוד והמגע מעט אגרסיבי. יום אחד כשהוא יירגע הוא יהיה נהדר, ונראה שהיום הזה יכול להגיע גם בעוד עשור או יותר. את אסף אולי לא מעניין לעשות רק בורדו, אבל הבורדו שהוא עושה, ממשיך להפציץ. קברנה סוביניון 2014 הוא יין מרשים בכל קנה מידה. יש לו פרי טרי ועשבי תיבול, משולבים בריחות של סיגליות, בשר מעושן ופרחים, שמעידים על נוכחות נשלטת של ברט. המבנה אלגנטי, המרקם נעים והסיומת עשבונית מעט. ואז הגיע ה'אנגימה' מקליפורניה ועשה את העסק אפילו יותר מעניין.

ב-2011 הגיע יאיר מרגלית לנאפה שבקליפורניה. אחרי שהחליט להישאר עוד שנה באזור, הוא חשב שיהיה נחמד גם לעשות יין. את הענבים הוא בצר במו ידיו ואת המיכלים הוא עטף בשמיכה חשמלית כדי לחמם אותם ולעודד את התסיסות בלילות הקרים של קליפורניה. "זה הריח של נאפה", הוא אומר על היין שנקרא 'Yair 2012'. יש לו ריח של מנטה ועוד עשבי תיבול רעננים, חבית קלויה, פרי מוצק וטעים ומבנה אלגנטי – גרסה קרירה של ה'אניגמה' שנעשה בישראל. טעמנו גם פטי ורדו 2012 עשיר, אלכוהולי ולא מאוד אופייני ליקב, מרלו 2004 ששמר על חמיצות טובה, התיישן נפלא ונראה כאילו יש לו עוד לאן להתפתח. זקן הטעימה היה קברנה סוביניון 1994 שאמנם גילה סימני התפרקות, אבל התנהג יפה בהתחשב בגילו המתקדם והיה דומה בלא מעט מאפיינים לאחיו הצעירים ממנו ביותר משני עשורים. מרגלית נחשב מימיו הראשונים לאחד היקבים המוערכים והאיכותיים בישראל. דווקא על הרקע הזה, כל-כך יפה לראות איך הוא שומר על הסגנון, אבל לא מפסיק לחפש כיוונים חדשים. נפרדנו מאנשי מרגלית ויצאנו לדרך בין שלוליות מים, מחסנים ומוסכים, אל יקב 'בר מאור'. את רמי בר מאור הכרתי בקיץ 2012, בו הסתובבתי, רכוב על קטנוע בין יקבי ישראל. כשהגעתי באותו קיץ ליקב שנמצא אז בפינה של מחסן פירות במושב גבעת נילי, הוא היה בעיצומה של קליטת ענבים. זה לא היה קל. מיץ הענבים הטרי שהיה מצטבר במהלך התהליך, זלג אל המערכת החשמלית של המכונה, הקפיץ את הפקק, השבית אותה ואת כל הציוד החשמלי בסביבה. מאוחר יותר, רמי סיפר לי שאחרי שנפרדנו, במסגרת אחד מניסיונות התיקון, מישהו שחיבר הפוך את הכבלים החשמליים של המכונה, שרף את המנוע והשבית אותה כליל.למרות המהומה טעמתי אז כמה יינות מענבי רמת-הגולן, והגליל העליון שלמרות התנאים הקשים שבהם נעשו, היו נקיים, מדויקים ומלאי אופי.

בחורף 2016 רמי נמצא כבר ביקב מסודר יותר, מייצר כחמישה עשר אלף בקבוקים בשנה ורוצה להישאר בסדר הגודל הזה. ישבנו, סביב שולחן שאפילו אנחנו לא הצלחנו להשתלט על כל הדברים הטובים שהונחו עליו והתחלו לטעום יין. התחלנו עם ריזלינג 2014 מהכרם של מרגלית ליד צומת עדה. "אין שום היגיון לעשות כאן ריזלינג", זה מה שרמי אמר. אז למה הוא בכל זאת עושה? "כי זה דורש ממני לצאת מסדר העבודה הרגיל של האדומים". היין היה מינרלי במידה, פרחוני ובשל. יין מאוזן וטעים, אם כי לא מאוד מורכב. בבציר 2015 הגיעו הענבים ממישהו שנטע בטעות ריזלינג ליד ראש העין. הוא הולך בכיוון יותר פירותי ופחות חמצמץ והסיומת מינרלית ויבשה מאוד. בר מאור לא עושה הנחות. לא לעצמו, לא לכרמים ולא למי שעובד אתו. "לפני שרצים לזנים חדשים", הוא אומר, "יש עוד המון מה ללמוד על הקיימים". הוא משנה את צורת ההדליות בכרמים כדי ליצור הצללה, משאיר את צמחי הבר על הקרקע ובכך מוריד את הטמפרטורה בכרם בשלוש עד שבע מעלות. הוא מתחיל לזמור את הגפנים בחודש מארס, חודשים אחרי מה שמקובל, מקצר את זמני ההבשלה ומשתדל למנוע באמצעים הללו תקופות של 'סטרס' שבהן הגפנים 'נסגרות' כתוצאה מתנאים קשים. את תיקוני החומצה ביינות האדומים הוא מבצע באמצעות מרלו שהוא בוצר מוקדם והוא נמנע ככל האפשר ממניפולציות שעלולות להשפיע על הביטוי של הכרמים או של שנות הבציר.

האדום הראשון שטעמנו היה 'תמוז 2013', בלנד בורדו, אבל הפוך. מבוסס קברנה פרנק עם אחוזים נמוכים יותר של מרלו וקברנה סוביניון. יש לו ריחות ירקרקים רעננים, עם נגיעה של שוקולד, טעמים בשלים שנתמכים בחמיצות טובה ומרקם מחוספס מעט. יין שזקוק לאוכל שמן לצידו. 'לילית 2012' הוא בלנד אפל של קברנה סוביניון מרמת-הגולן וסירה מגבעת נילי. הריחות שלו חייתיים, מלוכלכים מעט, משולבים יפה בריחות פרי אדום ושחור, החמיצות נושכת, טעמי הפרי עשירים והסיומת מתקתקה מתובלת. 'לילית 2013' היה רענן, קריר ואלגנטי יותר, עם חמיצות טובה מאוד. במקום לפחד מסרחונות, רמי מאמץ אותם והתוצאות מעניינות במיוחד. קברנה פרנק 2012 שקיבל תוספת קטנה של מרלו לצורך תיקון חומצה, היה ירקרק, רענן ובנוי היטב ואילו אחיו הצעיר, מבציר 2013, לקח את הירקרקות לכיוון עשבוני והיה אלגנטי, מוצק וחד יותר. 'ירח אדום', שנעשה ברובו מענבי מרלו, הפך את המגמה. היין מבציר 2012 היה מתון ואלגנטי יותר מאחיו הצעיר המאסיבי והמחוספס מעט. המשכנו וטעמנו שני יינות סירה. הראשון מבציר 2013 היה די מלוכלך, כמו שרמי אוהב, עם ריחות של בשר מעושן, חבית קלויה ופירות טריים, טעמי פירות אדומים וכהים וסיומת ארוכה, מורכבת ומרירה מעט. סירה 2014 הציג ריחות של עשן, אדמה וטחב, לצד ריחות טובים של פרחים ופירות טריים. חתמנו את הטעימה עם 'קריסטל 2014' (שם זמני) - בלנד לא מתחנף של סירה, קריניאן ומרסלאן, עם מבנה עשיר, חמיצות טובה מאוד וריחות חקלאיים שאנחנו לא רגילים לקבל מיינות ישראליים. "רמי בר מאור עושה יין טוב מאוד", כתבתי אחרי הפגישה ההיא בקיץ 2012. אחרי עוד כמה פגישות עם העשייה האינטליגנטית שלו, שלא מפחדת ואפילו מעדיפה לחפש את האמת שלה מחוץ לאזורי הנוחות, אני מרשה לעצמי לומר שהוא עושה יין מצוין.