מה עשיתי בקיץ האחרון

חברי מועצת סנהדרינק סוגרים חשבון עם השנה שהיתה:

אז נכון ששנת 2014 לא סיפקה לנו יותר מדי הפתעות, ובכל זאת, אי-אפשר להתעלם מכמה דברים מעניינים שדווקא כן קרו פה. יאיר גת משתדל לפרגן לתעשיית היין המקומית, אבל ממשיך לחלום על בורגון

אתם יודעים איפה הייתי בקיץ האחרון? הייתי בבורגון יחד עם תלמידי בית-הספר למקצועות היין של מכללת אוהלו. החדשות המקומיות עסקו ברצינות תהומית במכת הברד שהשמידה חלק גדול מהיבול הענבים באזור, בה בשעה שהחדשות מישראל חיממו אותנו לקראת מבצע צוק איתן.

אז יותר מדי מהפיכות לא היו לנו השנה (צילומים: יח"צ, גלעד לרום, אלי פרכטר, רינה נגילה) ככה זה במזרח-התיכון. דווקא מבחינת מזג האוויר 2014 היתה שנה לא רעה בכלל בישראל. בעוטף עזה היה לוהט, אבל הקיץ עצמו היה רגוע יחסית, קריר ונטול חמסינים. בדיוק כמו שהענבים אוהבים. גם שאר התחומים היו רגועים, שלא לומר משעממים. מגמת ההישרדות של היקבים, אותה היטיב לאפיין בוזנח יקירנו בשנה שעברה, נמשכה גם ב-2014. מי שנטע כרמים באופטימיות חסרת מעצורים לפני חמש שנים, בלי להתעסק בקטע המשעמם הזה של העלאת צריכת היין לנפש, מצא את עצמו, כמה לא מפתיע, תקוע עם כמויות יין עצומות במחסנים ועם צורך לחשב מסלול מחדש. אם כבר מדברים על הצריכה לנפש, למרות שאין עדיין נתונים בנושא, אני מוכן לשים כסף על זה שהיא נותרה במקומה המעליב. אז ברד לא ירד עלינו וגם לא יותר מדי הפתעות, ובכל זאת, אי-אפשר להתעלם מכמה דברים מעניינים שקרו השנה.

2014 נפתחה בוורוד עם ההשקה של "רמת הגולן ירדן רוזה 2009', שהוכיח לכל מי שחשש כי ליקבי רמת הגולן יש עוד המון מה לחדש. אחר כך ברקן עם האלטיטוד מרלו 711+, המדהים מבציר 2009 ויקבי כרמל שהפציצו עם ארבעה יינות כרם יחיד שריגשו אפילו את גדולי הציניקנים. טפרברג 1870 המשיך בקו המאופק וטעים שלו ויקבי בנימינה, שגייסו צוות ייננים חדש נעלמו כמעט לחלוטין. עד כאן בגזרה של הגדולים.

מבין היקבים הקטנים יותר, בלט השנה במיוחד רקנאטי שהמשיך לעשות עבודה טובה, גם עם הסדרה הים-תיכונית וגם עם 'קברנה סוביניון גליל עליון' שנכנס לרשימת 100 היינות הטובים ביותר של מגזין WINE SPECTATOR. האקשן האמיתי נמצא כרגיל ביקבים הקטנים והקטנטנים. אלה שלא מנסים להיות כמו הגדולים. אל רשימת היקבים המכובדת של השנה שעברה הייתי רוצה להוסיף את לוינסון, בר מאור, לוריא, כישור ועביה.

זוג יקבים חדשים שהושקו השנה הם בנים להורים מוכרים ומבוססים. ביקב MAYA, הבן של טוליפ מקריית טבעון, נעשים בעזרתם של מומחי יין וכרם יוונים, יינות ים-תיכוניים קלילים שמכוונים לחיך הישראלי בקיץ הישראלי. מאה ושמונים מעלות מהכיוון אליו נוטה יקב האב. ביקב מטר, ממשפחת פלטר הצפונית, נעשים בעזרתם של משגיחי כשרות, יינות שמאפשרים לשומרי הכשרות לשתות פלטר ומאפשרים ליקב להגיע לקהלים חדשים ולהשתעשע קצת על הדרך. אז יותר מדי מהפכות לא היו לנו השנה, מבחינת האיכות, אין ספק שאנחנו בכיוון הנכון. מבחינה שיווקית יש עוד המון מה לעשות. כל מה שנשאר לנו לאחל זה שנה טובה. שנה שבה מזג האוויר יעסיק אותנו יותר מאשר המצב הביטחוני.