יאיר גת מתקשה להבין למה באזורי אקלים חמים כמו ישראל, כל-כך קשה לעשות יינות שמתאימים לשתייה בימי הקיץ. טעימה של הירדן בלאן דה בלאן 2008 של יקב רמת-הגולן אמנם לא עזרה לו ליישב את הסתירה הלוגית, אבל הוא מודה שמהיין הוא נהנה
יאיר גתמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
יאיר גת מתקשה להבין למה באזורי אקלים חמים כמו ישראל, כל-כך קשה לעשות יינות שמתאימים לשתייה בימי הקיץ. טעימה של הירדן בלאן דה בלאן 2008 של יקב רמת-הגולן אמנם לא עזרה לו ליישב את הסתירה הלוגית, אבל הוא מודה שמהיין הוא נהנה
בכל מה שקשור למזג אוויר, נראה שדי אכלנו אותה. אני לא מדבר רק על הקיץ הבלתי נסבל, או על החורף העצבני, שבטח ייגמר בעודי מתקתק את השורות הללו. אלא גם על העובדה המצערת שבאזורי אקלים חמים כמו ישראל, קשה מאוד לעשות יינות שמתאימים לשתייה בימים חמים, ולהיפך.
גם כשמדובר ביינות מבעבעים צריך להשקיע לא מעט אנרגיה (צילומים: יקב רמת-הגולן) גם כשמדובר ביינות מבעבעים צריך להשקיע לא מעט אנרגיה (צילומים: יקב רמת-הגולן)
באקלים קר כמו של מרכז אירופה, קשה לפחות באותה מידה להגיע ליינות בשלים ופירותיים, בעלי חמישה עשר אחוזי אלכוהול וצפונה. כאלה שאפשר להתכרבל איתם בלילות הקרים. אני קורא לזה הפרדוקס האקלימי.
מי שניסח עבורי את הפרדוקס בצורה הכי יפה שאפשר היה דווקא בשלן בירה: אוהד כץ ממבשלת הערבה שבישוב צוקים. 'לא מתחשק לך לבשל כאן איזו לאגר?', שאלתי אותו אחרי כמה כוסות של אייל טרייה באווירה מדברית. 'לעשות לאגרים בערבה זה לא טבעי', הוא ענה. 'הלאגרים הכי טובים מגיעים מצ'כיה וצפון-גרמניה, שהן ארצות קרות. כדי לבשל כאן לאגר, צריך להשקיע המון מאמצים ולהילחם בתנאים הטבעיים'.
גם כשמדובר ביינות מבעבעים, בעיקר כאלה שעשויים בשיטת שמפיין, צריך להשקיע לא מעט אנרגיה. מזל שיש יקבים כמו רמת-הגולן שלא חוששים מהאתגר. את המבעבע הלבן של רמת-הגולן עושים מענבי שרדונה שגדלו בצפון-הרמה, בשיטה המסורתית המשמשת לעשיית שמפניה.
האשכולות נסחטים בשלמותם, שיטה שמגינה על המיץ מפני חשיפה לחמצן, ולאחר שהמיץ תוסס והופך ליין, הוא נכנס בתוספת שמרים אל הבקבוקים בהם מתרחשת התסיסה השנייה. זו שבמהלכה נוצרות הבועות האלגנטיות. היין יוצא לשוק, רק לאחר חמש שנות התיישנות בבקבוקים על משקעי השמרים.
ירדן בלאן דה בלאן 2008 נעשה בשנה יבשה יחסית, עם טמפרטורות שלא חרגו משמעותית מהממוצע הישראלי.
יש לו ריחות רעננים של הדרים ותפוחים ירוקים שמלווים בריחות שמרים ומינראלים מהסוג האופייני ליינות שתססו בבקבוק. המבנה שלו חד ומוצק, החמיצות נעימה, המגע חלקלק והסיומת חמצמצה ומרעננת. יין שאשמח לשתות כל רגע נתון על-פני רוב הקאוות שמגיעות לישראל, וגם על-פני לא מעט שמפניות. בעיקר אלה שעולות פי שניים מהבלאן דה בלאן, אבל כשחולצים מהן את הפקק מתברר שמישהו שכח אותן בחלק הלוהט של המחסן וגרם להן להתבשל בבקבוק.
גם השנה אני שמח להכריז על התוצאה הברורה והחד-משמעית: רמת הגולן: 1, הפרדוקס האקלימי 0.
ירדן, בלאן דה בלאן 2008, יקב רמת-הגולן. 120 שקל
