מאדר סאקר: יקב 'דומיין כריסטיה'

צחי ימין הצליח להתגבר על האגורפוביה שלו כדי שיוכל להשתתף בטעימת יינות יקב 'דומיין כריסטיה' מאזור שאטונף דו-פאפ. כשמדובר באסקפיזם הוא לא מוותר...

תמיד הייתי סאקר של יינות שאטונף דו-פאפ. עדיין לא החלטתי אם זה בגלל השם הסקסי, או ההיסטוריה של האזור והרומן הארעי והמתוקשר עם האפיפיור. ואולי זה בעצם הסיפור המגניב עם האדמה המרושתת בחלוקי נחל שמנמנים שאוצרים את חום השמש במשך היום כדי לפלוט אותו בלילות צינה. בתכל'ס, גם החיבה העזה שלי לזני עמק הרון כמו סירה, גרנאש ומורבדר, בין היתר, היא זו שהביאה אותי לאגור בקבוקי שאטונף דו-פאפ במקרר. בקיצור, אני לא באמת יודע למה בדיוק זה ככה, אבל ברור לי שאני לא לבד.

לאחרונה השתתפתי בטעימה של יינות דומיין כריסטיה המשפחתי משאטונף דו-פאפ. הטעימה התקיימה במקום הכי מפחיד בתל-אביב - מרתף סניף דרך היין ברחוב החשמונאים. שלא תבינו אותי לא נכון, קומת המרתף שבוודאי מוכרת לחובבי יין רבים, היא דווקא גן-עדן בהיבט הזה.

הבעיה שלי היא רק עם המעלית הקטנטנה והצפופה שמובילה אל המרתף ויכולה לשאת עד שלושה אנשים בכל פעם. אתה אף פעם לא יודע עם מי תתקע בפנים ותקלע לדו-קרב מבטים מביכים. וכשטועמים שאטונף דו-פאפ, כתבי יין נמשכים לאירועים כאלה כמו זבובים לדם. האמת... מבין אותם, אבל קצת מתוסכל מהתור למעלית.

דומיין כריסטיה הוקם לפי כשבעים שנה, שזה בעצם אותו פרק זמן בו הועברה האפיפיורות לעיר אביניון הצמודה מרחק 12 קילומטרים לאזור שאטונף דו-פאפ. קצת אבסורד שבשלהי מלחמת העולם השנייה בזמן שאנשים נשרפים, מדינות נכבשות וכרמים שלמים בשמפיין מופגזים בידי הנאצים, החליט אב המשפחה להקים יקב חדש בדרום-צרפת. יש שיראו זאת כמהלך מנותק מן ההיגיון, אך אני דווקא בוחר לראות זאת כאסקפיזם טהור של משפחת אגרונומים. כזו שעבודת אדמה היתה המפלט הראשון והאחרון שלהם.

הדומיין המשפחתי והקטן אמנם נחשב לצעיר במונחים של יקבים משפחתיים בדרום-צרפת, אך בהמשך נראה כי הרוב המוחלט של כרמיו הם בני חמישים עד מאה שנה. במשך שנים רבות היו מוכרים בדומיין כריסטיה את היין לסוחרים ונגוסיאנים. רק בשנת 1999 חל המהפך ביקב, כשדור הייננים הצעיר והחדש במשפחה לקח את המושכות לידיים. החל מאותה שנה השכילו בני המשפחה להפסיק למכור את התירוש, ולהתחיל להפיק את המיטב מכרמי האיכות שלרשות היקב, במטרה להפיק יינות ראויים וטובים "תוצרת בית".

כדי לסבר את האוזן, מדובר ביקב שעובד על 240 אלף בקבוקים בשנה - סדר גודל של יקב בינוני-גדול בארץ. את הטעימה העביר נציג היקב, באפטיסט גרניון, שהוא בעצם יינן בהכשרתו העובד בתור מנהל הייצוא. אה כן, הוא גם בנו של בעל הדומיין. ככה זה בעצם ביקב משפחתי. כששאלתי את באפטיסט מה ליקב כה קטן משאטונף דו-פאפ ולייצוא יין למדינות אזוטריות כמו ישראל, הוא הסביר את משנתו של היקב.

הכוכב הראשי על הבמה

"שאטונף דו-פאפ הוא בסך-הכל מותג מבוקש בעולם, ובדומיין כריסטיה החליטו להתמקד בשווקים הגדולים כמו האמריקאי כדי לשמור על יציבות. לצד זאת, הם מעדיפים למכור לא מעט מהיין לשווקים קטנים כמו אוקראינה, מרוקו, באהמאס ו... ישראל. שווקים אלו צמאים ליינות שאטונף דו-פאפ, אך לרוב נמכרים בהם היצרנים הגדולים בלבד כמו 'שאטו דה בוקסטל' ו'וייה טלגרף'. הם מתומחרים בהתאם מחד, וקהלי היעד במדינות הללו מחפשים יינות חדשים ואחרים, מאידך".

לפי הקוריקולום הזה עובדים ביקב ומפיקים יין אלגנטי ועוצמתי בצורה המשקפת את האזור, אך באופן חף ממניירות וגדוש בצנעה. חרף העובדה שמותר לייצר את היין באזור שאטונף דו-פאפ מארבעה-עשר זנים שונים, רוב יינות היקב מתבססים על טהרת זן הגרנאש. היינות נחשבים לאורגניים וההתיישנות נעשית בחביות עץ גדולות ומשומשות בנפח 600 ליטר כדי לא להכביד ולתת לגרנאש להיות הכוכב הראשי על הבמה.

נכון להיום מייבאים דרך היין רק שלושה מתוך עשרה יינות שמייצר היקב, אם כי במהלך הטעימה נפתחו גם יתר היינות כדי לספק הצצה לרפרטואר המלא שעליו עמלים בדומיין כריסטיה. השם כריסטיה, אגב, מגיע מאחת הגבעות שעליה נטוע כרם גרנאש בן מאה שנה שממנו מופק יין שאטונף דו-פאפ הנושא, בצדק רב, את הכיתוב "וייה וינייה" (גפנים בוגרות) על התווית.

יין הכניסה של היקב שאינו מגיע מאזור שאטונף דו-פאפ ועל כן נושא את התיאור: Vin de Pays (יין הארץ). זהו בלנד מקסים של גרנאש (60%) וסירה (40%) שהתיישנו במכלי בטון ונירוסטה, ומכאן, כנראה, נובעת גם רעננותו. באף קצת מסריחול, אבל בקטע טוב כפי שסירה וגרנאש יודעים להתנהג כשמטפלים בהם יפה. יופי של תמורה לצריכה יומיומית. מחיר: 49 ₪

100% גרנאש המופק מכרמים בני 40 שנה מעמק הרון. שוב תסיסה והתיישנות במכלי בטון בלבד וללא עץ. באף, בניגוד לקודמו, פירות אדומים כמו תותים לצד בושמיות ופרחוניות. בפה יין נקי ורך עם קצת גריפ וסיומת בינונית. לא בטוח שאינני מעדיף את קודמו על פניו. מחיר: 64 ₪

"שאטונף כניסה" שמייצג את האזור ואת המחיר, ולא מיועד ליישון אלא לצריכה בטווח הקרוב. מאוד אלגנטי עם פירות אדומים כמו דובדבן, אדמתיות ומתיקות קלה לקראת הסוף. כזה שיתאים למזיגה לכוסות במסעדות וברים, או ישמש להכרת האזור בידי חובבי יין המנועים מרכישת בקבוק שאטונף דו-פאפ מבתים יקרים הרבה יותר. מחיר: 145 ₪

Chateauneuf du Pape Renaissance 2009

אמנם הוא לא משווק בישראל, אך זהו אחד הבקבוקים שאהבתי ביותר מכל הטעימה. יין שממחיש קצת יותר לעומק את יכולות היקב ואת חומר הגלם הנהדר. בלנד של 60% גרנאש מגפנים בנות 100 שנה, ו-40% מורבדר מגפנים בנות 50 שנה. אף מודרני עם "חייתיות" ו"בשרניות" כמו ששאטונף טוב צריך להיות. באף פירות שחורים, ליקריץ, פטריות ופלפל שחור. פה עוצמתי ועמוס פרי עם רמזים של חבית עץ. יין שעתידו עוד לפניו, אך משיל וחושף את רבדיו העמוקים כבר עכשיו וחותם יופי של טעימה. עכשיו רק נשאר לי להמתין בתור יפה למעלית שתחזיר אותי לחיים האמיתיים שמחוץ למרתף של דרך היין בחשמונאים.