מתארגנים על המנגל של יום העצמאות בחיק הטבע? תשאירו את הפלצנות בבית וצאו לשטח עם יין בקופסא או עם פקק מתברג...
בתור צעיר חברי דור ה-Y במועצת סנהדרינק, התרגלתי במהלך השנים לשמוע כיצד חידושים טכנולוגיים הם דבר נורא, גם כאשר הם באים להקל לנו על החיים. והנה לא בכדי מכונה דור ה-Y - דור מזוין. הוא מזוין בטלוויזיה, אינטרנט, סמארטפון, אקס בוקס, WAZE, וויקיפדיה, ושאר רעות חולות שמקלקלות את הנוער של היום. משום מה ה"מבוגרים" מוטרדים / נרתעים באופן אוטומטי מכל פיתוח טכנולוגי נהדר שכזה בתואנה שהוא פוגע ומזיק, גם כאשר גוברים היתרונות על החסרונות. וגרוע מכך, אותם "מבוגרים" הצליחו גם לטעת בנו חלק מהטכנופוביות שלהם. שהרי פעם, פעם הרי היה הרבה יותר טוב.
בסוף שנות ה-50', בין המרוץ לירח למלחמה הקרה, הגיח לעולם פקק הברגה לבקבוקי יין. אמנם בתחילה השתמשו בו לפקיקת יינות זולים שהרי מחירו מחצית עד שליש ממחיר פקק השעם, אם כי בהמשך רמת היינות שעשו בו שימוש החלה לעלות. אך אליה וקוץ בה, עם הזמן התקבעה בתודעת הצרכנים המחשבה שיינות עם פקקי הברגה הם יינות זולים, דבר שהביא לירידה בצריכתם. אולם בהמשך, כשאיכות פקקי ההברגה השתפרה, החלו הניו זילנדים והאוסטרלים מחליפים את פקקי השעם היקרים שפטריית ה-TCA הארורה הטילה מורא על יינותיהם, בפקקי הברגה חדישים שעשו את העבודה בהצלחה. 1-0 לטכנולוגיה.
לא צריך להיות תומכים נלהבים של פקקי הברגה כדי להבין שהניסוי, בו הוצגו רק 16 בקבוקים, לא היה הכי מדעי שבעולם. אחרי הכל מדובר במעוז העולם הישן והשמרני, ואף אחד לא ציפה שיגיעו בבורדו לתוצאה אחרת. אך אפילו כיום, כשפקקי ההברגה החדשים מכילים ממברנות מיוחדות שמאפשרות לשלוט במשורה בכמות החמצן שיחדור לבקבוק, אני לא מכיר אספני יין רבים שיהיו מוכנים להסתכן בקניית יין יקר הסגור בפקק הברגה שמיועד ליישון ארוך, נאמר 5-7 שנים ויותר. פשוט כי אנחנו עדיין לא מוכנים לכך, פסיכולוגית וטכנולוגית. הולכים להארכה.
מתי אם כן אעדיף יין הסגור בפקק הברגה? כשאני יודע שהיין לא ישכב אצלי בבית יותר מכמה חודשים, או כשלוקחים כמה בירות, קצת יין ומנגל לפיקניק מחוץ לבית. תכל'ס, אף אחד לא לוקח את ה'מוטון רוטשילד' שלו לפיקניק בחיק הטבע. וגם למי יש זין לזכור להביא חולץ פקקים או לשמור על פקק השעם למקרה שנשאר בבקבוק קצת יין שרוצים לשמור לריזוטו של מחר. כשעושים פיקניק ביום העצמאות נניח, יחד עם עוד מיליונים אחרים באותו יער או פארק, הנוחות משחקת תפקיד מרכזי. בזמן שתבזבזו על חיפוש פותחן יין באוטו אפשר כבר להתחיל לשתות. אחרי הכל המדינה שלנו כבר מתחילה להזדקן, 68 אביבים זה כבר לא צחוק. 2-1 לטכנולוגיה.
ברוח הפטריוטיות הזו כדאי להזכיר שיש כאן בארץ כמה יקבים שלא ויתרו על פקקי הברגה. אולי אפילו כדאי שתדגמו חלק מהם, ועל הדרך תשאירו את הטכנופוביה בבית כשאתם יוצאים למנגל בעצמאות. או סתם לפיקניק בשבועות.
הפטריוטי שבחבורה. מיוצר מענבים המגיעים משני קצוות הארץ - 70% מכרמים ברמת הגולן והיתר מכרמים במצפה רמון. השרדונה הזה, שלא עבר התבגרות בעץ, מקבל מורכבות מיוחדת נוכח שילוב אזורי הגידול השונים לבקבוק אחד. ורק למקרה שלא תליתם אחד על חלון האוטו, את פקק ההברגה מעטר דגל ישראל.
תבור, סוביניון בלאן "אדמה"
סוביניון בלאן מקסים המגיע מכרם ותיקיה בכפר תבור. הקרקע הגירית מקנה לו מינרליות כיפית שביחד עם החמיצות הטובה והאף הטרופי האופייני לסוביניון בלאן משלימים את החבילה בשלמותה. פקק ההברגה עוד יגרום לכם לתהות אם מדובר באיזה אסטרולאב.
זן שזוכה בארץ לעדנה רבה בשנים האחרונות ומקרב אליו צרכני יין חדשים נוכח המתיקות היחסית והמוחצנות של היין. הגוורצטרמינר של בנימינה הוא בדיוק כזה - אוף-דריי, טרופי, פרחוני ומתחנף. אופיום להמונים בקיצור.
הרי גליל, בלאן דה נואר
100% ענבי פינו נואר מקנים ליין גוון זהוב-כתמתם. באף ארומות נעימות של אגס, משמש ותפוח ירוק. חמיצות מרעננת וסיומת מאוזנת. יין כזה שכיף לשתות בשיא הקיץ, וגם ורסטילי מספיק כדי לשדך למגוון מאכלים.
"יין למתחילים". חצי מתוק, מבעבע קלות עם 5.5% אלכוהול בהשראת יינות המוסקטו דה אסטי מצפון-איטליה. אם כבר מדברים על יין, פיקניקים וטכנולוגיה, אי-אפשר שלא לדבר גם על יינות בקופסא. בדומה לפקק ההברגה הם יחסית צעירים בהיסטוריה של היין, ואף הם עברו אבולוציה תדמיתית די דומה. קופסת היין הראשונה הומצאה בשנת 1965 על-ידי יינן אוסטרלי שחיפש דרך זולה וירוקה יותר לאחסון והפצת יין ואף רשם עליה פטנט. אט-אט החלו יקבים רבים באוסטרליה ואמריקה למכור את היינות הזולים שלהם בקופסא שהכילה בהתחלה גלון אחד של יין.
עם הזמן השתפרה הטכנולוגיה והמגע של היין עם חומרים שמותירים בו טעמים וריחות לוואי הצטמצם עד שהומצאו חומרים אינרטיים יותר כמו פוליאתילן למשל, שאינם משפיעים על טעם היין. היין מוגן מפני חמצון בזכות שקית הפוליאתילן שעוטפת אותו המתכווצת בכל פעם שמוזגים מהיין. זה לא סוד שכיום כבר ניתן למצוא יינות איכותיים רבים שנארזים בקופסא. מרביתם, בניגוד לכל הסטראוטיפים, עוברים תהליכי ויניפיקציה רגילים ככלל היינות בשוק ומתבגרים בחביות עץ.
היתרון הכלכלי והסביבתי של יין שכזה הוא מובהק. ויותר מזה, יש מצב שכבר שתיתם בעבר יין בקופסא שנמזג באיזה בר ופשוט לא הייתם מודעים לכך. ובינתיים בעולם ניכרת עליה מתמדת בצריכת יינות מקופסא. במקביל, גם בארץ יש כמה יקבים ויבואנים ישראלים שהרימו את הכפפה ובחרו לייצר / לייבא יינות בקופסא. אני לגמרי מחבב את הרעיון וממליץ לנסות להתנער מהסטיגמות השליליות שיצאו ליינות האלו, עוד בטרם לוקחים את השלוק הראשון. 3-1 לטכנולוגיה!
תמיד אומרים לנו שצריכת היין תעלה אם נוכל לשתות יינות יומיומיים טובים, קלים ונחמדים בלי לחפש סיבה לפתוח בקבוק. פשוט כוס כאן וכוס שם כחלק משגרת הערב או הצהרים שלנו ונוכל להפוך את היין לדרינק ולא לטקס. משפחת קאריון מגדלת גפנים ומייצרת יין באזורים שונים בספרד כבר משנת 1890. את יקב 'דיימיאל' שלה הקימה באזור למנשה שבמרכז ספרד ושם מיוצרים יינות נעימים ומאוזנים מזנים מקומיים. לא יינות גדולים אלא יינות לשתייה יומיומית עם החביתה של הערב ליד הסלט והחומוס. 'דון סימון אדום' העשוי מענבי טמפרניו הוא יין יבש, פירותי וקליל. 'דון סימון לבן' המיוצר מענבי איירן הוא יין קליל ופירותי עם חמיצות טובה וטיפונת מינרליות. הכי כיף זה לקנות מארז ולשים במקרר או על השיש ולמזוג כוס קטנה בכל פעם, או לקחת אתכם לפיקניק. היינות של 'דון סימון' נמכרים ברשת 'דרך היין' ובאתר 'פנקו'. מחיר: 70-79 ₪ לקופסא של 3 ליטר (מחזיק כשבועיים מרגע הפתיחה).
ה"תמוז" החדש של בר מאור הוא בלנד של 60% מרלו, 28% קברנה סוביניון ו-12% מרסלאן אשר התבגרו בנפרד בחביות צרפתיות למשך 12 חודשים ונארזו בקופסא (או "בוקבקו" אם תרצו) לאחר מכן. 3 ליטרים של הנאה מובטחת וימים יגידו האם תעוזתו של היינן הצעיר תצליח לשנות את הרגלי הצריכה שלנו. את הקופסא ניתן לרכוש ביקב בעלות של כ-250 שקלים.
נתיב יין בע"מ
אפרים נתיב, המוכר בעיקר לחובבי הסנגריה, מייבא מפורטוגל יינות אדומים ולבנים בקופסא. היינות עשויים מזנים פורטוגזיים מקומיים והתבגרו בחביות עץ. המחיר לקופסא של 3 ליטרים הוא 70 שקלים. ניתן לרכוש באתר האינטרנט: sangria.co.il.
חברת הגפן מייבאת אף לארץ היא שני יינות בקופסא: גריפונה פרימיטיבו IGT - יין אדום יבש מתוצרת יקב 'קסטלני' השוכן בפוליה שבדרום-איטליה. ליין העשוי מ-100% ענבי פרימיטיבו טעמים של ליקריץ ופירות יער בשלים, גוף מלא ועשיר וסיומת פירותית. מחיר: 140 ₪ לקופסא בת 3 ליטר. בלו ריזלינג - יין לבן חצי יבש המיוצר על-ידי יקב 'שמידט שון' השוכן באזור היין 'מוזל' שבגרמניה. ליין העשוי מ-100% ענבי ריזלינג, צבע צהוב חיוור, גוף בינוני, ארומה פרחונית וטעמים פירותיים של אפרסק ותפוח. מחיר: 150 ₪ לקופסא בת 3 ליטר. להשיג בחנויות היין המובחרות.
יקב מדבר
יצחק וולף, בעליו של יקב הבוטיק המדברי, שם לו למטרה להרחיב את צריכת היינות מקופסא בארץ (איש אמיץ לכל הדעות), ומציע לרכוש כמות מצומצמת אך מכובדת של יינות בקופסא של 3 או 5 ליטרים. המחיר לליטר נע סביב ה-30 שקלים ומהווה תמורה נהדרת למחיר.