יוסי בוזנח מספר על היינות ששינו את עולם היין הישראלי והפעם: כרמל קברנה סוביניון ספיישל רזרב 1976, יין שבמובנים רבים הקדים את מהפכת היין המקומית
לכאורה נראה שעולם היין הוא מין פיל איטי שאינו שש להתחדש וכמו כלב זקן אינו לומד תרגילים חדשים, אך כאשר מביטים מקרוב, התמונה שונה לחלוטין. שינויים ואילוצים הופכים את תעשיית היין בארץ ובעולם לדינמית וכמעט תזזיתית, נכון, גלי התזזיתיות נספרים בעשורים ולא בשנים בודדות, אך אם ניקח בחשבון שבכדי לייצר יין ולהוציאו אל השוק דרושות בין חמש לשמונה שנים מרגע הנטיעה נבין את הסיבה לכך.
כרמל קברנה סוביניון ספיישל רזרב 1976
התחלה טובה
במאה ה-19, כשהגיעו לארץ אנשי הברון רוטשילד הם ראו בדמיונם איך הופכת ארץ הקודש ליצרנית יין איכותי לעילה ולעילה. מאחר שהם הכירו את כל הסיפורים על תנובת הארץ ועל איכות פירותיה כנראה שהם שאלו את עצמם, למה שלא נייצר כאן יינות משובחים כמו אצלנו בצרפת? נייצא אותם וכולם ירוויחו, יין עילי מארץ הקודש - מה כבר יכול להיות טוב מזה? במאמץ גדול הם הצליחו לעשות כך וייצרו את "כרמל NO 1 1900" שזכה במדליית זהב בתערוכת היין בפריז.
מדוע לא המשכנו משם? הרי זו נקודת פתיחה טובה כמטע כמו סיווג היין של המדוק מ-1855 מכאן היינו צריכים רק לעלות. אבל ב-1906 הועבר ניהול היקב לאגודת הכורמים, והפוליטיקה ושאר צרות חיסלו את החלומות.
הלילה יורד
חושך, זו בערך המילה היחידה בה אפשר לתאר את תעשיית היין בישראלית במחצית הראשונה של המאה ה-20 - מלחמות עולם, פרעות, מדינה בדרך, מדינה בדרך לאבדון, קיצוב וצנע, ועוד קצת מלחמות. אין זה פלא שייצור היין התמקד בסיפוק צרכי הקידוש והפולחן היהודיים ולא בניסיון להעניק חווית שתייה אלוהית או בייצור יין שישתבח בבקבוק שנים רבות. כשמקציבים ביצים ושרים תותחים במקום גרביים, די ברור שלא מטפחים כרמים לייצור עילי של יין. כמעט ולא ניטעו כאן זני איכות מודרניים, טכנולוגיית ייצור היין הייתה פרימיטיבית, שימוש בחביות אלון נעשה רק לצורך ליישון ברנדי, ומי בכלל חשב לשלם 20 דולר על בקבוק יין 20 דולר. כאמור, ארצנו בוססה בחשכת יין
ויהי אור
בשנת 1980 יצאו יקבי כרמל מזרחי עם פצצת יין, קברנה זני, עילי ומובחר, כפי הנראה מכרם יחיד, אך לא זה העיקר, זה היה יין איכותי כמו זה שיוצר בעולם. קראו לו קצת בשם מוזר, ספיישל רזרב. לטעמם של רבים ששתו ממנו לאורך השנים הוא היה המופלא מבין כל המופלאים, יין שהימם את כל החושים, זה אשר פרט לאחיו משנת 1979 לא קם לו יורש או ממשיך - לא מיקבו ולא מהמתחרים. אגב, הייתה זו תקופה בה המילה מתחרים לא נעמה לאזני קברניטי היין הכרמלים והם עשו כל שביכולתם לדרוס את התחרות. אז מה מביא את יקבי כרמל לייצר יין כל כך מרשים, ואם יכלו לייצר אותו בשנת 1976, מדוע לא יוצר קודם? הרי לפחות עשור קודם כבר היו לכרמל יינות קברנה סוביניון זניים, וגם אם לא יוצר קודם מדוע לא ייוצר בצורה עקבית בכל בציר ראוי לאחר מכן? לאלוהי הכרמל הפתרונים. ישנן סיבות רשמיות ויש את הערכתי האישית. הסיבה הרשמית אומרת כי פרדי שטילר ז"ל, יינן יקבי כרמל דאז, חמד כמה חביות שהובאו ליקב לצורך יישון ברנדי, הוא זיהה כרם ותיק ומיוחד אצל אחד הכורמים, (כבר היה לו קברנה ביקב, אך לא הייתה דרישה ליין איכותי שכזה בישראל) שכפי הנראה ניטע עוד בתקופת הברון, שמשך אותו לייצר את היין הניסיוני הזה. היין שנוצר היה בסגנון בורדו, קלאסי וצרפתי. התוצאה הייתה נהדרת וראויה לצאת כסדרה מוגבלת - לא קטנה אם איני טועה. סביב ארבעים אלף בקבוקים של הנוזל המשובח הזה הגיעו אל השוק וחוללו את המהפכה הראשונה בתעשיית היין הישראלית. ומה אני חושב? אני חושב שיקבי כרמל הבינו שבגולן מתחולל משהו חדש, הם הכירו את פרופסור קורנליוס עוד לפני שהגיע לארץ, ופרדי שטילר, פשוט רצה להראות שזה לא שאי אפשר לייצר יין באיכות כזו בכרמל, פשוט אין מי שיקנה אותו, ואם רוצים תחרות, אז הוא מוכן ועוד יצא לפניהם אל השוק. ולמה לא הייתה המשכיות? בגלל המצב הכלכלי המחורבן של תחילת שנות השמונים נעקרו כאן כרמים בסיטונאות, והדבר הראשון שהטריד את קברניטי הענף היה לשרוד, לא איך מייצרים את היין הכי טוב, פרט לאיזה יקב זניח שצץ לו שם ברמת הגולן, אבל על זה בשבוע הבא. אני את הקברנה ההוא טעמתי מספר פעמים בחיי, הראשונה הייתה בתחילת שנות התשעים, כשהתחלתי להתעניין ביין, והפכתי את העולם כדי למצוא יינות שכאלה, רובם היו בעיתיים עקב אחסנה לקויה. אך כאשר נתקלתי באחד ראוי כמה שנים לאחר מכן, הייתה זו הפתעה אדירה, הוא כבר היה בן עשרים ואני בן שלושים - חלק, קטיפתי וקסום. לחיי הקלאסיקה הישראלית הראשונה, מבורך לעד תהיה אדון שטילר היקר.