הנשיא הרצוג: "כיסאות רבים יישארו ריקים סביב שולחן החג, אך רוח האחווה חייבת להנחות אותנו"
נשיא המדינה יצחק הרצוג:
בעוד שעות ספורות, עם התקדש עלינו השנה החדשה - שנת תשפ״ה - תבוא אל סופה אחת מהשנים הקשות ביותר שידענו כעם וכמדינה. שנה של יגון ואבל, ובה בעת – של רגעי התעלות, ערבות ואמונה מופלאים שרק האומה שלנו יכולה להגיע אליהם.
המערכה גובה מאיתנו מחיר דמים כבד, כפי שראינו גם אמש, ומשרה עלינו מתח ודאגה עמוקה. כיסאות רבים כל כך יישארו מיותמים הערב, סביב שולחן החג. כיסאות של בנותינו ובנינו הנופלים והנרצחים, של החטופות והחטופים, של פצועים שעודם באשפוז וחייהם וחיי משפחותיהם לא יחזרו להיות כפי שהיו. משפחות רבות כל כך יחגגו עוד חג מחוץ לבית, כשהן סוגרות מעגל שנה שלם, כמעט, של גלות מנוף מולדתן.
אחיותיי ואחיי, נדמה שמעולם לא התכוונו כל כך לכל מילה ומילה בברכה המסורתית: ״תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".
לאורך השנה האחרונה מיכל ואני פגשנו את החברה הישראלית ברגעיה הכואבים ביותר. פקדנו מאות משפחות שכולות שעולמן חרב – לעתים יותר מפעם אחת; ביקרנו אלפי פצועים בגוף ובנפש; ביקשנו לחזק קהילות ומשפחות העקורות מבתיהן; וחיבקנו שוב ושוב ושוב את משפחות החטופים, שלא נשמו נשימה אחת מלאה כבר שנה שלמה.
בקשה ותחינה אחת עלתה מכולם, ומכל מי שהמלחמה הזאת טלטלה את עולמם בדרכים אינספור, בחזית ובעורף – שנהיה ראויים להקרבה ולמחיר הכבד שהם שילמו ומשלמים; ובראש ובראשונה שנשמור על האחווה הישראלית.
אנחנו ברגע היסטורי מכונן. ולמרות שהאתגרים ברורים, ועל אף שאני לחלוטין לא נאיבי ולא מתעלם מהמחלוקות והמתחים – אין ספק שהמציאות הישראלית, של חלקים עצומים בעם הנתונים בתיבות תהודה מקבילות שלא פוגשות זו את זו, חותרת תחת כל מה שבנינו כאן. במיוחד עכשיו, כשאנחנו עדיין בעיצומה של המערכה, אנחנו חייבים ללמוד לנהל את המתחים בינינו; לייצר לעצמנו בסיס של הקשבה, של חשיפה לעמדות שונות, של הבנה שלא כל הסכמה משמעה חורבן, משמעה כניעה. אנחנו חייבים להשיב את האמון שלנו זה בזה. הרי זה לא שאנחנו לא מצליחים להסכים, אלא שלעיתים אנחנו לא מצליחים אפילו להתווכח. זה עצוב, זה מאתגר, אבל אם אנחנו רוצים לבנות כאן מחדש אחרי השבר הגדול, ולא להגיע לעברי פי-פחת, הרי שזה חיוני.
ביום ראשון הקרוב נציין את תענית צום גדליה, שלב ליבה הוא השבר - על הפילוג והקיטוב הפנימי, שהביאו עמם גלות וטרגדיה לאומית היסטורית. השנה, אייחד את התענית להזדהות עמוקה וכואבת עם אחיותינו ואחינו החטופים, כשלנגד עיניי החובה שלנו להשיבם הביתה ולאמץ אל הלב את משפחותיהם. זה נושא שחייב לעמוד בלב האחדות הישראלית ומעל לכל מחלוקת. אני קורא לציבור הישראלי ולעם היהודי כולו: לקדש את היום הזה כיום של שותפות ואחווה ברגע משבר לאומי, לקרוע שערי שמים, ולהעלות על נס את מושכלות היסוד המשותפות לנו - הערבות ההדדית ואהבת ישראל במובנים הכי שורשיים ועמוקים שלהן. המחויבות להשבת החטופות והחטופים ולתמיכה במשפחותיהם חייבת לאחד אותנו, מעבר לכל ויכוח.
לא נוכל להגיד שעשינו הכל להחזירם – עד שכולם ישובו הביתה.
תכלה שנה וקללותיה. תכלה שנה וקללותיה. תכלה שנה וקללותיה.
תחל שנה וברכותיה.
