אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם משפיעים על כל ישראלי ברמה האישית ואף אינם פוסחים על תחום התעסוקה והמשק. לצד עובדים שמדווחים על כך שהחזרה לשגרה נותנת להם כוח ומשמעות, עובדים רבים חווים קושי לתפקד כרגיל ומשימות שהיו שגרתיות בעבר נראות להם כחסרות חשיבות אל מול המציאות הכואבת והבלתי נתפסת אליה אנחנו ממשיכים להתעורר, גם היום, בחלוף כמעט 3 חודשים.
למצוקה יש גם השלכות רפואיות. לאחרונה פורסם סקר שנערך ע"י מכבי שירוי בריאות במלאות חודשיים למלחמה, ממנו עולה שישראלים מדווחים על עלייה בתחלואה (פיזית ונפשית) מאז תחילת המלחמה: 31% מדווחים כי חשו שינוי לרעה במצבם הבריאותי; 48% מדווחים על שינוי לרעה במצבם הנפשי; ו-30% מהחולים במחלות כרוניות העידו כי הם מרגישים החמרה במחלתם. ע"פ הפרסום, הנתונים מתיישבים עם עלייה של כ-30% באבחנות רפואיות של סובלים מדיכאון וחרדה ועלייה תלולה ברכישת תרופות הרגעה ללא מרשם. מהסקר עולה חשש גם לעלייה בהתמכרויות, עקב דיווח על עלייה בצריכת סיגריות ואלכוהול והאגודה לבריאות הציבור מדווחת שמאז פרוץ המלחמה יש פניות רבות מצד אנשים המבקשים סיוע בשל התמכרות לחומרים פסיכואקטיביים.
שגרת החרום החדשה ומצב הרוח הלאומי המתדרדר, מעמידים מעסיקים בפני אתגרים חדשים: התמודדות עם עלייה במספר העובדים החולים – פיזית או נפשית, או כאלה שחווים ירידה במוטיבציה והתפוקה שלהם בעבודה נפגעת. כל זה קורה במקביל לכך שמעסיקים רבים מדווחים על קושי כלכלי, חוסר וודאות לגבי הפעילות העסקית ומחסור בכוח אדם בשל גיוס מילואים נרחב לתקופה ארוכה.
הכלל המשפטי הבסיסי הוא, שעובד נדרש לבצע עבודה ולעמוד במשימות ובתפוקות הנדרשות במסגרת התפקיד. במקרה שעובד חולה, חוק דמי מחלה קובע כי הוא יציג אישור מחלה ולא יבצע כל עבודה בתקופת המחלה. כמו כן, חל איסור על פיטוריו כל עוד הוא מנצל את מכסת המחלה החוקית שצבר, שאורכה המירבי הוא 90 יום. אולם מעבר לחוק "היבש" למעסיק ישנן דרכים נוספות להתמודד עם הסיטואציה המורכבת: כל מעסיק זקוק לעובדים יצרנים עם תפוקה גבוהה לצורך הצלחה עסקית, בעיקר בתקופה בה עובדים רבים מגויסים למילואים. בנוסף, מנהיגות הארגון והערכים על פיהם הוא פועל, נבחנים בעת משבר. התחשבות והכלה יגבירו את תחושת הנאמנות של העובדים לארגון, ומנגד התנהלות קטנונית ודווקנית מצד הארגון תיזכר אף היא לרעה.
עבור עובד החווה קושי בתפקוד, מקום העבודה יכול לשמש כמקור כוח וכעוגן, אל מול החלופה של ישיבה בבית בעת מצוקה. לפי עמותת 'אנוש – העמותה הישראלית לבריאות הנפש', עבודה היא כלי משמעותי להחלמה של מתמודדי נפש, בין היתר כיוון שהיא מספקת תחושת השתייכות לקבוצה, מאפשרת שמירה על שגרה ומפגש חברתי, נותנת תחושת משמעות ומאפשרת ביטוי עצמי של כישורים ותכונות.
במסגרת פס"ד שעסק בבקשת עובד להמשך העסקה אחרי גיל פרישה, התייחס בית הדין הארצי לעבודה ליתרונות העבודה בפועל ולחשיבותה של העבודה לחייו של אדם בכל גיל, בהיותה מקור מרכזי לסיפוק, משמעות, הגשמה, הגדרה עצמית, התפתחות אישית, קשרים בין-אנושיים ומעורבות חברתית. על חשיבות ההשתתפות בפועל בעבודה, ניתן ללמוד גם מפסיקת בית הדין הארצי במסגרת דיון באיזון הראוי בין זכויות ואינטרסים לגיטימיים של מעסיקים ועובדים, במסגרתה נקבע כי הזכות לעבוד עומדת בפני עצמה, בנפרד מהזכות להשתכר בכבוד, וכוללת את זכות העובד ליהנות מהעבודה, לעסוק במה שהוא מיומן בו ולא ללכת בטל.
יש מגוון של כלים בהם מעסיק יכול לנקוט ביחס לעובד ששרוי במצוקה ואינו מתפקד. ראשית, עריכת שיחות להעלאת המוטיבציה, תוך שיקוף הליקויים בתפקוד והבהרת דרישות התפקיד החיוניות. כמו כן, תמיכה באמצעות פעילויות רווחה או השתתפות בסיוע נפשי. ניתן להציע הקלות שונות תוך התייחסות לנסיבותיו האישיות של העובד ולבקשותיו, ככל שהדבר לא מפריע למהלך העבודה התקין, למשל: עבודה מהבית או מאתר של המעסיק שקרוב יותר למקום מגוריו של העובד, קיצור שעות העבודה באופן זמני, סבב יום התרעננות, או ניוד לתפקיד אחר שהדרישות בו אחרות.
ככל שמדובר בתנאי עבודה שיש להם השפעה על מהות התפקיד או השכר, שינויים יכולים להיעשות רק בהסכמת העובד (אם העובד אינו מסכים לשינוי הנדרש, המעסיק יכול לבחון את המשך העסקתו).
אנו מצויים בתקופה ייחודית. מעסיקים שיפעלו נכון מול עובדיהם, תוך שימוש בכלים ראויים, ירוויחו עובדים בעלי מוטיבציה גבוהה ונאמנות לטווח ארוך. ואילו לעובדים, מקום העבודה ישמש כעוגן של יציבות ושגרה, שיסייע להם לצלוח את הימים הקשים.
הכותבת היא שותפה במשרד עו"ד דפנה שמואלביץ ושות', המייצג מעסיקים גדולים במשק