על הבונוס ועל העוקץ: חוצפה וחוסר מוסריות ברשת מגה

המלחמה של מירי רחמים היא גם המלחמה האישית שלה, וגם המלחמה על הבית. לפני שלושים וארבע שנים, היו למירי שלוש אפשרויות בחירה, בין שלושה מקומות עבודה- עירייה, בנק ורשת המרכולים מגה. מירי בחרה באפשרות השלישית. שם קבעה את המקום שלה, איתו בחרה ללכת את כל המסלול עד הפנסיה.

מירי רחמים לא לבד בסיפור הזה- ישנם הפקידים, סדרני הסחורות, הספקים הקטנים, הקופאיות, אנשים שמרוויחים שכר מינימום, לעיתים אפילו פחות מזה, ובפינה קטנה למעלה בתלוש כתוב להם- "השלמת הכנסה". עובדים קשה, מרוויחים מעט, אבל מוכנים להמשיך עד הסוף, כדי שיהיה אפשר ללכת עם הראש למעלה. 

אבל כשזה מגיע למנהלים- קוראים לזה התייעלות- המילה המכובסת לפיטורים. רק לפני חודשים ספורים פוטרו 2,000 מעובדי מגה. נותרו 3,500. עכשיו מדברים מחדש על התייעלות. בית המשפט נתן כאמור 30 יום. לא מן הנמנע שבסוף תהליך הקפאת ההליכים, בהנחה שיעבור בהצלחה, לא תהיה עוד התייעלות, כלומר עוד פיטורים של כמה מאות מהעובדים המסורים.

מירי מוכנה לעשות הכל כדי להמשיך לעבוד. גם במחיר של עוד הפחתה במשכורת הזעומה שלה ממילא...מירי, וכל שאר העובדים ברשת נידהמו כמו כולנו מהחוצפה של יושב ראש קבוצת הריבוע הכחול אביגדור קפלן שלקח לעצמו בשקט השקט בונוס שמן ומחוצף של 560 אלף שקלים, וטוען שזה לא הוגן לעשות ענין מבונוס של מאות אלפי שקלים. תקשיב טוב מר קפלן - לא רק שזה לא הוגן לגזור קופון על גבם של עובדים קשי יום, זה גם מחוצף, ומאד לא מוסרי!