קונים עולמם בשנה אחת: על ממשלת האיחוד להעביר מיד תקציב חד שנתי

188 מדינות בעולם נאבקות בנגיף הקורונה, שחיסל עד כה כ־700,00 נפש מתוך כ־18.3 מיליון חולים. הנגיף, שפרץ לתודעה לפני חצי שנה, ולפניה הוסתר היטב בסין, מביא, מלבד לחולי ולמוות, גם לאסון כלכלי שיש עתה ניסיון לכמתו. ההערכה של קרן המטבע הבינלאומית היא כי המשק העולמי יהיה נמוך בשנת 2021 ב־6.5% ממה שהיה אמור להיות בו, אם הנגיף לא היה מתפרץ. התוצר העולמי עומד על 86.6 טריליון דולר, כלומר, הפסד תוצר של 5,630 מיליארד דולר לעולם המאכלס 7.8 מיליארד נפש. במילים אחרות: הפסד תוצר של 750 דולר בממוצע לאדם על פני הכדור.

האפקט של נגיף הקורונה עצמו - מוות ומחלות - אינו מביא למשבר משקי ישיר בעולם. מה שגורם להפיכת התפשטות הנגיף למשבר כלכלי היא התפשטות המיתון הכלכלי בכל העולם. ככה זה בעולם גלובלי. עיקר הנזק הוא בשל הסגר - חלקי, מלא או מתחלף - המוכרז במרבית המדינות בעולם. על פי סקר של האו"ם מי שנפגעו כלכלית מהנגיף הן מדינות עם תיעוש ופיתוח בתחום הבינוני־עליון, בעוד מדינות מאוד מפותחות או מאוד לא מפותחות נפגעות פחות. כך מדינות מדרום לסהרה באפריקה, בין העניות ביותר בעולם, כמעט לא נפגעו, כי מלכתחילה מעורבותן במשק העולמי הייתה מוגבלת.

מדינות ברמת התפתחות בינונית נפגעות פעמיים: הן מהצורך לאייש ולהפעיל מערכות בריאות לאוכלוסייה הנפגעת והחשופה לנגיף (אף שאין להן מקורות כספיים לכך) והן מפגיעה בשרשרת האספקה העולמית שהן חלק ממנה. מדינה שנפגעה מאוד היא הודו, שהיצוא שלה נפגע קשות והיא - כחוליה בשרשרת האספקה העולמית - הפכה לנחוצה הרבה פחות בעולם שבו הסחר העולמי מתכווץ. עוד נפגעו קשות: טורקיה ומלזיה. לעומתן, מי שדווקא שיפרו את הייצור התעשייתי במצב החדש הן קנדה וסינגפור.

בחודשים מרץ־אפריל השנה ירד הסחר העולמי של מרבית המדינות בין 20% בארה"ב ל־20%־30% במרבית מדינות אירופה. רק שלוש מדינות הגדילו את הסחר בתקופה הנדונה: ישראל, סין וצ'ילה. הנפגעות ביותר הן דרום אפריקה, הודו, מקסיקו, צרפת ואיטליה. מה שקובע את היקף הסחר הבינלאומי, מציין האו"ם, הם פוטנציאל הייצור, האינטגרציה בשוק המקומי והבינלאומי והשווקים שהם משרתים. ככל שמדינה, או תעשייתה, גמישה יותר להגיב לשינויים (כך גם התעשייה הישראלית, אני מאמין), יכולתה לעמוד ביעדי רווח, תזרים מזומנים ושמירת היקף התעסוקה טובה יותר.

מנתוני הסקר של האו"ם עולה כי מדינות, בעיקר באסיה, יסבלו מפני שתעשיות הטקסטיל, ההלבשה והעור המעובד יהיו הרגישות ביותר למשבר. זה יביא לפיטורים של עשרות אחוזים מכוח העבודה ולירידה חריפה ברווחי החברות היצרניות. עוד ייפגעו תעשיות הרהיטים וההדפסה.

ירידה ברווחי החברות תהיה גם אצל יצרניות המזון, יצרני מכונות וכלי תחבורה, בעת שהשיעור הנמוך בפגיעה ברווחים יהיה בקרב יצרניות הכימיקלים. ישראל, למשל, היא יצרנית כימיקלים, וכבר מזמן אינה יצרנית טקסטיל או מזון לשוק העולמי. ככל שמיומנות העובדים גבוהה יותר, כגון בתעשיית האוטובוסים או הכימיקלים, החברות אינן מוכנות להפסיד את הידע של העובדים ולכן אחוזי המפוטרים נמוכים יותר. עוד נציין כי בתחום שרשרת האספקה העולמית, עיקר הבעיה היא בתעשיות הכימיה והפלסטיק, בעוד דווקא בתחום הלוגיסטי יש להן פחות בעיות מאשר תעשיות אחרות. נוסף לכך מצאו החוקרים כי חברות קטנות יסבלו יותר מירידה ברווחיות מאשר הגדולות. חברות גדולות וחברות זעירות יפטרו פחות מאשר חברות בגודל בינוני, והבעיה העיקרית שלהן היא תשלום שכר.

במדינות ה־G20 נמצא כי דחיית תשלומים לשלטונות, ממס הכנסה ועד תשלומי מעביד לביטוח הלאומי, היו הנפוצים ביותר. בסקר גדול יותר, שנערך ב־90 מדינות, נמצא כי 96% מהמדינות אימצו גישה זאת. אצל 93% מהמדינות אימצו גם סבסוד אשראי, לא בהכרח בדרך של ערבות מדינה כמו בישראל (ואם הייתה ערבות לאשראי, היא הייתה בשיעורים גדולים יותר). עזרה ישירה למשקי הבית אומצה ב־91% מהמדינות, סבסוד שכר ב־89% מהמדינות, חיתוך במסים ובתשלומי ביטוח לאומי ב־80% מהמדינות והעברת מזומנים ותשלומים לעסקים מהממשלות לחברות ב־51% מהמדינות.

עם הפנים לשנה הבאה

יש ממשלות שמנצלות את ההזדמנות כדי לערוך שינויים: קוריאה הדרומית, ארה"ב וגרמניה מקדמות את הבינוי והתשתיות במסלול בנייה ירוקה. מדינות אחרות מנצלות את הנגיף כדי לבנות מערכות בריאות משופרות לעתיד וכן כדי להפחית את התלות ביבוא של מוצרי בריאות (שנתגלתה כעקב אכילס של מדינות רבות: ממסיכות לפנים ועד למכונות הנשמה. עתה מצטרפים לכך החיסונים, גם חיסוני שפעת). קרן המטבע הבינלאומית קובעת כי הממשלות המעבירות כספים למטרות אלה חייבות להבטיח ולהתנות הסיוע בעשיית שינויים מבניים, כאמור.

הקרן מלינה כי המדינות לא מתאמצות מספיק לעזור לעסקים קטנים. במדינות חזקות, כמו ארה"ב, סין ומדינות אירופה, רואים ניצול של המצב כדי להגביר את תחומי המחקר וההמצאות. אנו נוסיף כי בישראל זה הזמן לתיקון גם בתחום המגדרי - לעזור ליזמיות, נשים, גם ערביות וחרדיות, להגיע להישגים, עם תמיכה וליווי של הממשלה.

מה שהציגו עד היום ראש הממשלה ושר האוצר אינו בכלל תוכניות כלכליות, כפי שבנימין נתניהו טוען. אלה פעולות של שליפה מהמותן שמטרתן לכבות את האש ולהביא לרגיעה, מוצדקת כשלעצמה, בקרב בעלי העסקים. גם משקי הבית זכו השבוע להעברות של מאות ואלפי שקלים, לפי גודל המשפחה וקריטריונים אחרים.

ממשלת האיחוד בישראל צריכה להגיש תקציב שנתי לשנת 2020 ולעבוד מיד על תקציב נוסף לשנת 2021. כלומר, אסור ללכת לכיוון תקציב דו־שנתי. האמירה כאילו בלאו הכי נשארו כמה חודשים לסוף השנה, מכאן שצריך תקציב לשנתיים, 2020־2021, אינה מעידה על הבנת המורכבות של הבעיה. תקציב המדינה אינו רק תקציב של הוצאות. הנושא מורכב הרבה יותר ומכיל בקרבו שינויים ורפורמות תלויות תקציב, עם תכנון מדוקדק. על הממשלה והכנסת המאשרת אותו לבחון את בסיס התקציב לכל שנה. ישנן הוצאות שהן בבסיס התקציב כגון קיבוע או העלאה או הפחתה בתקציב של משרד זה או אחר, לא רק לשנה הנתונה אלא על בסיס שנים קדימה.

כך, למשל, לפני כמה שנים הוחלט לייצב את תקציב הביטחון על מתווה ידוע מראש. מטבע הדברים הצבא מחויב וחייב בתוכנית עבודה למספר שנים כדי להכין סד"כ וממנו לגזור הזמנות ורכש, כולל הוצאות שכר - כל זה בבסיס התקציב. נכון שבשנים האחרונות יש מדי שנה תוספות, בעיקר בגלל האיום מאיראן, אבל העלאות אלה אינן בבסיס תקציב משרד הביטחון בואך שנים רבות קדימה.

על פי עבודות שנעשו בעבר מתברר כי תקציב הבטחון של ישראל נגזר בעקיפין גם מתקציב הביטחון של ארה"ב. אנחנו לא יודעים מי יזכה בנשיאות ארה"ב בנובמבר השנה, המשך כהונת טראמפ תאפשר את הפחתת בסיס תקציב משרד הביטחון, בעוד בחירה בדמוקרטי ג'ו ביידן תאלץ את ישראל דווקא להגדיל את תקציב משרד הביטחון. אנחנו פשוט לא יודעים, וגם אם נדע, נצטרך לנתח. הנה עוד סיבה לצורך לעשות תקציב לכל שנה בודדת, 2020 ו־2021.

אתן עוד דוגמה שכולכם מכירים. לאחר המחאה החברתית של קיץ 2011 הוחלט, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג, לעבור לחינוך חינם לפעוטות מגיל 3 ומעלה, לאחר 23 שנה שאגף התקציבים, שבו יושבים נציגי חלק מסוים מהאוכלוסייה, דחה בכל שנה מחדש את יישום החוק לחינוך חינם לילדים בגיל 3. החלטת הממשלה הייתה שינוי בבסיס התקציב, לא הוצאה חד־פעמית כמו מענקי הקורונה של היום. כלומר, מאז ההחלטה, והלאה למשך שנים, יש תקציב לחינוך הגיל הרך, שנועד לאפשר ליותר הורים לצאת לעבודה.

גם ההסכמה של ראש הממשלה לתוספת השכר לעובדים הסוציאליים, שעליה הוחלט בממשלה, מורכבת משני גורמים: תשלום חד־־פעמי השנה, זה שלא במסגרת בסיס התקציב ודומה יותר למענק לעצמאים או לאזרחים בימים אלה, אבל גם הבטחה כי לשנת 2021 תהיה תוספת השכר בבסיס התקציב. כלומר, העלאת שכר שתהיה בבסיס השכר לתמיד.

ניתן עוד דוגמה. צריך להעלות את ההעברות לתקציב משרד החינוך השנה, כדי שבשנת הלימודים הקרובה, שתיפתח באחד בספטמבר, יהיו כיתות צפופות פחות. אולי ילמדו בקפסולות, אולי יעברו ללמידה מרחוק, אולי לימוד במתנ"סים תוך צורך ברכישת מחשבים ניידים לתלמידים ממשפחות חלשות, שאינם יכולים לרכוש אחד בעצמם. וכל זה עם מערכות סבוכות של בקרה שעלותן בצדן. אין הכוונה באמור לעיל שצריך להעלות את בסיס התקציב של משרד החינוך, ובהחלט ייתכן כי בעוד שנה או שנתיים נוכל לחזור לתקציב הבסיס ודווקא לדרוש ממערכת החינוך הבזבזנית להתייעל (למשל עם פחות הנהלה ויותר מורים פרונטליים). כלומר, תוספת ההוצאה לשנה הבאה לחינוך תהיה חד־פעמית, בעוד שבסיס התקציב איפשר דווקא להפחית. לא נלאה אותכם בדוגמאות נוספות, רק נסביר כי המאבק של הנכים מול האוצר היה חריף, קשה ואמוציונלי, בעיקר מפני שבאגף התקציבים הבינו כי יהיו חייבים להכניס את המענקים החודשיים לנכים לבסיס התקציב, כלומר, לתמיד.

בד בבד ייתכן שיש מקום להפחית את בסיס התקציב לפעילויות אחרות של הממשלה, כדי לפנות מקורות לעלייה בהוצאותיה (הן בבסיס התקציב והן באופן זמני, בגין הוצאות חד פעמיות בשל הקורונה). לדוגמה, אולי אפשר להפחית  את ההעברות לרשויות המקומיות החל משנת 2023, באמצעות חידוש מגמת איחוד הרשויות המקומיות? אולי בגלל המעבר המסיבי לפעילות כלכלית, חברתית, קבלת שירותים, קניות, בידור ולימודים מקוונת, צריך לעשות שינוי חד בהקצאה לעבודות התשתית בבסיס התקציב? למשל לפרוש הרחבה וסלילת כבישים על פני קצב אטי יותר, נניח משנת 2023 או 2024, מאחר שדווקא בשנים הקרובות יש צורך בהוצאה חד־פעמית, שתגדיל את ההוצאה, כדי להגביר את הפעילות במשק? אולי אם מדינות עוינות כגון לבנון, סוריה ואיראן מתמוטטות כיום, נוכל להפחית את בסיס תקציב הביטחון החל משנת 2024, לאחר שהסוגיה תיבחן?

תקציב המדינה סבוך יותר מהרעיונות שהעלינו פה על קצה המזלג. התקציב גם כולל את מדיניות הממשלה בנוגע להיקף המסים כדי לממן את הוצאותיה החד־פעמיות של הממשלה ואת השינויים בבסיס התקציב. אולי צריך לבטל מחצית מהפטורים ממסים לחלקים שונים של האוכלוסייה, מה שיכול להכניס 30 מיליארד שקלים. למשל, לבטל את הפטור ממע"מ על ירקות ופירות או לבטל את הפטור מתשלום מסים לגבי העתיד, לא העבר, מפירות ההשקעה בקרנות ההשתלמות? אולי כדי לקבל חברה צודקת יותר היה מקום להטיל מס רכוש על הציבור המבוסס, כגון מס על רכוש (בתים לדוגמה) בהיקף של יותר מ־15 מיליון שקלים? כרגע ברור שהממשלה אינה יכולה להודיע על מתווה להעלאת מסים, זה יכבה את הלהבה של המשק, שבלאו הכי הצטמקה. מה בוער להודיע על העלאות מסים? אולי נניח זאת לתקציב 2021 - וגם אז רק לקראת הרבע האחרון של השנה?

להציל את דירוג האשראי

ככלל, צריך להחליט על היקף צפוי של הוצאות הממשלה מסך כל התוצר וגם להעריך את הכנסות הממשלה בשנה נתונה, מה שיגזור את מתווה הגירעון הממשלתי. מתווה הגירעון חשוב מאוד, אם חברות דירוג האשראי יוכלו לראות מתווה של התכנסות מחודשת, נישאר בדירוג הגבוה שבו אנו נמצאים. אם הממשלה לא תחליט על מתווה להפחתת הגירעון, יירד הדירוג ותתייקר עלות גיוס ההון למימון הוצאותיה של הממשלה, המסייעת כיום למשק ביד רחבה. או אז הממשלה תוציא יותר על תשלום ריבית ויהיה לה הרבה פחות כסף לעשות שינוי בבסיס התקציב, למשל, עבור מערכת הבריאות.

נזכיר כי לממשלה אין יכולת כרגע, באמצע מהומת הקורונה, לקבע את תקציב משרד הבריאות בבסיס התקציב. אולי עוד 400 רופאים ו־2,000 אחיות אינם מספיקים? אולי צריך לבנות עוד בתי חולים ולהכין עוד מלאי מיטות. מה לגבי הגדלת השירותים לסיעודיים ותשושים? אולי חייבים להקים עוד מעבדות מחקר ומעבדות בדיקה באופן רוטיני? מה לגבי תמיכה למפעלים שיקימו קווי ייצור להכנה שנתית של חיסונים, ציוד רפואי ואפילו מכונות הנשמה? צריך להירגע, חלק מהשינויים אפשר יהיה לעשות בנחת בעוד כמה חודשים, אך דבר אחד ברור: בסיס תקציב הבריאות חייב להשתנות.

כמו המדינות החזקות שציינו לעיל, עלינו לעזור להביא לשינוי מבני של המשק כתנאי לעזרה ממשלתית, כפי שקרן המטבע הבינלאומית ממליצה. עלינו לזכור כי מי שמחזיק את המשק הישראלי ואת רמת החיים הגבוהה, שבה היינו כמעט שני עשורים, היא תעשיית ההייטק. צריך לפנק את התעשייה הזאת, לעזור לה ולתמוך בה, תוך תמיכה מתקציב המדינה בתעשיות בינה מלאכותית, סייבר, תקשורת נתונים חכמה ומוצפנת, תרופות מהדור החדש ומכשור רפואי. מכאן החשיבות לפתיחה מהירה של השמיים עבור אנשי עסקים, תו סגול לטיסות, אפילו מיוחדות, כדי שתעשיית ההייטק תמשיך לפרוח בעולם. שיחות זום אינן מספיקות לשיתופי הפעולה עם חברות ההייטק והתרופות בעולם. העובדה שמנהלי ההייטק בישראל נצורים, היא פגיעה אנושה במשק הישראלי.

את כל האמור אי אפשר להכין ולבצע עתה בתקציב דו־שנתי, צריך לעשות תקציב לכל שנה לחוד. להכין את תקציב 2020 בקפידה, כי רק חוזקו של המשק הישראלי יאפשר חופש והפגנות של כל מי שנשאר לא מרוצה. לא מספיקה הזכות להפגין לבדה. צריך תנאים ומדינה חזקה כדי לאפשר למשק לספוג את ההפגנות המוצדקות והאמוציונליות של מחוסרי פרנסה, אומנים, מחוסרי עתיד, מאבק בין השבטים למיניהם, עדות, מחנות פוליטיים, אפילו הפגנות של המבקשות להפיל את הממשל, כפי שקרה בפריז ב־14 ביולי לפני 231 שנה. דופליקט של תמונת מריאן החשופה בשם החירות כבר מוכן.