את יחידת 8200 אין צורך להציג. בוגרי היחידה הצבאית היוקרתית מוצאים את עצמם - עוד לפני שהספיקו לסגור את הלוקיישן לטיול הגדול שלהם אחרי הצבא - מתלבטים בין עשרות הצעות עבודה עם שכר מפתה בצידן. אולם 8200 לא לבד, וכוח נשי חדש, הפעם מבית השירות הלאומי, מבטיח להיות הדור הבא של ההייטק הישראלי, עם טוויסט מעניין.
יחידת כרמל 6000 היא המקבילה של השירות הלאומי ליחידת 8200 של הצבא. בניגוד לסייבר ולתעשיות הביטחוניות, בכרמל 6000, השייכת להילמ"ה (עמותת הייטק למען החברה), מתמקדים בעיקר בפיתוחים עבור אוכלוסיות מוחלשות, עמותות שונות ואנשים עם מוגבלות (אבל לא רק). ואומנם ביחידה יש רוב נשי, אבל אפשר למצוא בה גם גברים, שבתקופה האחרונה מגיעים במספר גדול יותר למיונים ליחידה האטרקטיבית שמשמשת מקפצה נוספת לענף ההייטק הישראלי.
רעות שרמר, בוגרת אולפנת טליה בירושלים, הגיעה להילמ"ה בעקבות חיפוש אחר שירות לאומי טכנולוגי. כיום רעות היא מתכנתת מבוקשת בשוק, אך בחרה להישאר ביחידה שבה גדלה, משמשת כמנהלת פיתוח בהילמ"ה ואחראית על מספר צוותים. "אני יודעת שיום יבוא ואני אצטרך לעזוב ולהמשיך הלאה", היא אומרת, "וגם יוסי צרויה, המנכ"ל, מעודד אותי ואותנו בכלל לצאת החוצה לעולם האמיתי ולחוות חוויות בחוץ, זה לגמרי הכיוון אבל זה כנראה יקרה בהמשך, ואני יודעת שהמטרה העיקרית שלי תהיה למצוא סטארט־אפ שיש בו גם ערך חברתי מוסף ולא רק הרבה כסף".
שרמר (23), אולי קצת שונה בנוף מכיוון שבניגוד לרוב בנות השירות היא הצליחה להשלים לימודי תואר באוניברסיטה הפתוחה במהלך התיכון וידעה שהמסלול שלה בצבא או בשירות הלאומי יהיה טכנולוגי. בנקודה זו חשוב לציין שבהילמ"ה הניסיון לא קובע כמו הכישורים ומבחני המיון המקדימים, ואין צורך או דרישה ליידע קודם.
"הנתח הגדול של השירות הטכנולוגי מתרכז בתעשיות ביטחון ופחות התחברתי לכך", מספרת שרמר על המסע שלה שבכלל היה אמור להתחיל בצבא. "רגע לפני שהתחיל השירות שמעתי על כרמל 6000, ואני מודה שהייתי סקפטית, כי מה כבר יכולים לעשות בשירות לאומי מבחינה טכנולוגית, אלא אחרי המלצות והפצרות של חברה החלטתי להירשם". שרמר, אפשר לומר, היא "מצוות המייסדים", כבת המחזור הראשון.
"החוויה הראשונית היתה מאוד מאירת עיניים, זו הפעם הראשונה שנחשפתי בחיי להייטק חברתי כקונספט. כשהתחלנו לפתח פרויקטים שכל אחד נגע לתחום אחר שלא הייתה לו התייחסות עד כה, זה פתח לי את הראש והבנתי שאנחנו כאן במטרה לשים את מדינת ישראל במקום מוביל על מפת ההייטק החברתי, לתת פתרון לקהלים קטנים, לעמותות שאין להן תקציב או מישהו שיעשה עבורם פרויקטים שישנו את ההתנהלות בחיי היומיום שלהן".
לא לדתיים בלבד
הרעיון נולד במוחם של המנכ"ל יוסי צרויה, שיחד עם שותפו ישראל יגל, שניהם בוגרי הייטק שמאחוריהם מגוון תפקידים משמעותיים, שהחליטו אחרי שעברו מסלול ברדיפה אחרי האקזיט הגדול, שהם רוצים להקים בהתנדבות חברה ללא מטרות רווח שתספק את המוח היהודי מאחורי ההייטק גם לחברה בישראל. ההבנה היתה ששירות לאומי הוא בדיוק המקום לעשות שינוי משמעותי בחברה הישראלית, לגעת במקומות הפחות אטרקטיביים אלה שתקציבים בדרך כלל לא מגיעים אליהם, לא כל שכן פיתוחים טכנולוגים שיכולים לסייע לאוכלוסיות מוחלשות. בין הפיתוחים האחרונים אפשר למנות אפליקציה המסייעת לחולי אלצהיימר ומשפחותיהם, מערך הסעות דיגיטלי המסייע לאנשים עם מוגבלות, מערך מתנדבים ארצי, מפת נגישויות ועוד.
היוזמה נולדה לפני קצת יותר משלוש שנים (בימים אלה מתחיל המחזור הרביעי), ובמסגרת התהליך עוברות בנות המיועדות לשירות הלאומי מיונים ארוכים, שבסיומם הכשרה ממוקדת שמטרתה ללמד את רזי תכנות המחשב מאפס. "בשנה האחרונה אני רואה במיונים הרבה יותר בנים מאשר בשנים קודמות" אומרת שרמר, "אנחנו עדיין שומרות על רוב נשי, אבל זה משמח לראות שהבשורה מגיעה גם מחוץ לקהל היעד הדתי ואנשים פשוט רוצים לעשות שירות לאומי משמעותי אצלנו".
נעמה שיפוני, גם היא בת המחזור הראשון יחד עם רעות שרמר, עדיין לא פרשה כנפיים והשתיים נשארו לעבוד במקום כמנהלות פרויקטים גם אחרי שסיימו את השירות הלאומי. שיפוני למדה באולפנה והגיעה להילמ"ה ללא כל ניסיון טכני. "חשבתי להתגייס לצבא למשהו במודיעין, אבל בגלל בעיות בראיונות ביקשו ממני לחכות שנה שלמה ולא רציתי. דיברתי עם כל מיני עמותות של שירות לאומי: שלומית, שיל"ת ובת עמי, התראיינתי לתפקיד של סייבר במשטרה ולא עברתי סיווג - ובסופו של דבר הגעתי לראיון בכרמל 6000. הבנתי שהמטרה היא לפתח אפליקציות למען החברה, אבל כאמור המחזור הראשון עדיין היה בבנייה".
היה לך חלום כלשהו לעסוק במשהו כזה או שזו הייתה ברירת מחדל?
"ידעתי שאני רוצה לעשות משהו משמעותי אבל לא היה לי בכלל רקע בתכנות. המחשבה מראש הייתה ללמוד פסיכולוגיה, ופשוט התגלגלתי לכך. אבל המחשבה שאת הולכת ליצור דברים עבור מקומות שאף אחד אחר לא היה עושה את זה עבורם חזקה יותר מכל. והיה משהו מאוד מרגש בשנה הראשונה שלנו, שהיתה גם השנה הראשונה של היחידה, את קובעת יחד עם המקום את החוקים, ואיך ייראה המקום. יש יתרונות וחסרונות אבל היינו מחזור עם הרבה בנות מובילות, שיש להן מה לתרום ושרוצות לתרום".
אחרי כמה שבועות של קורס מזורז ואינטנסיבי, למידה מאפס של בניית אתרים, שרתים ותכנות, הם יצאו לדרך. "זו הייתה תקופה באמת מטורפת שאני עדיין לא מאמינה שאפשר בפרק זמן כל כך קצר לבנות צוות כזה מוצלח. גם חברים שלי שהיו ביחידות סייבר בצבא, למדו לפחות ארבעה חודשים, אבל יש יתרון עצום בכך שזורקים אותך ישר למים".
הפרויקט הראשון של שיפוני היה פרויקט נגישות לנוער, שבו מיפו מקומות נגישים ברחבי הארץ ויצרו מפה שמסייעת לאתר את המקומות הללו. "את הפרויקט הזה עשינו כבר בשנה הראשונה לשירות שבו כולנו בעצם עובדות כמתכנתות. בשנה השנייה מתבצעת חלוקת תפקידים. אני הפכתי להיות מנהלת פרויקטים והייתי אחראית יחד עם רעות על כמה פרויקטים במקביל כראש צוות".
וההחלטה להישאר כעובדת מן המניין אחרי השירות היתה מהירה?
"בהחלט, נשארה לי תשוקה לדבר הזה ובעיקר להמשיך ולעשות דברים למען החברה. כשאת מסתכלת על השוק בחוץ, את מבינה שאין הרבה מקומות שעושים דברים כאלה למען החברה. הטכנולוגיה מתפתחת בטירוף, אבל כמעט ואין אף אחד שמשתמש בה כמו שצריך. אני מודה שאחרי שנתיים של שירות שבהן קיבלתי ניסיון עצום בפרק זמן קצר, כמות של ידע ואחריות שלא הייתי מקבלת בשום מקום אחר, נכנס בי גם חיידק ההתנדבות, ואני יודעת שבכל מקום שבו אהיה בעתיד אני ארצה לעשות משהו שתהיה לו משמעות חברתית. את רואה את זה גם על בנות השירות, שהן לפעמים מתלהבות יותר לעשות פרויקט פחות טכנולוגי ויותר עם ערך מוסף, מאשר משהו מאוד גדול וגרנדיוזי טכנולוגית עם השפעה מועטה יותר".
ובכל זאת בוגרי 8200 נכנסים למקומות עבודה ומרוויחים סכומים מופרכים, זה לא משהו שמדגדג גם?
"זה לא שבמקרה שלנו מחכים בחוץ וחוטפים אותנו, אבל כן יש דלתות שנפתחות ואת כן נשארת עם הרצון לעשות הייטק למען החברה. אני חושבת שזה משהו שצריך לזקוף לזכותו של יוסי צרויה המנכ"ל שלנו, שכל הזמן מקפיד לשמור עלינו בעניינים הללו, לראות שאנחנו מבינות את המשמעות, ולדאוג שלא רק נעבוד כמתכנתות מוצרים, אלא שתמיד נראה לנגד עינינו את הצורך להמשיך לתרום לחברה".
לא רק מזכירות
תום רימוק, שהגיעה בלי רקע בכלל להילמ"ה וכבר בשנה השנייה בשירות הלאומי נבחרה להיות ראש צוות של שבעה אנשים. היא עזבה אחרי השירות את היחידה, ובגילה הצעיר, 21, היא כבר עובדת בחברת סייבר, כשכולם סביבה יוצאי 8200. "כשהתחלתי לחפש עבודה בהייטק, חיפשתי מקום שאוכל להתפתח בו, והאמת שרציתי גם לראות איך זה בעולם שבחוץ" אומרת רימוק, שהיא גם העובדת הכי צעירה בסטארט־אפ שעוסק בסייבר וכולו מאויש על ידי בוגרי 8200 ומודיעין. "לשמחתי גיליתי שהידע שצברתי בכרמל 6000 לא נופל בטכנולוגיה ואני אפילו מוצאת את עצמי מלמדת דברים שעשיתי בתקופת השירות".
זה נותן אלטרנטיבה למי שרוצה לעשות שירות לאומי ולהשתמש כמקפצה לקריירה?
"אני חושבת שבגילי לא הייתי מגיעה למה שאני מגיעה אם לא הייתי עוברת את השירות הזה, וזה בהחלט חידד לי את הכיוונים. אם בהתחלה חשבתי ללכת לתחום הביולוגיה, גיליתי את התשוקה שלי במדעי המחשב ואיך אני יכולה לפתח את אותה תשוקה וידע ולהפוך את זה גם לעשייה חברתית".
"אני לא נגעתי בתכנות מעולם, אבל ההכשרה המסיבית שהיתה לנו, לצד העובדה שהיינו שם אחת עבור השנייה היתה מאתגרת אבל מלמדת מאוד", אומרת רימוק, "בשנה הראשונה לא היו לנו את הבוגרות שיעזרו לנו אז למדנו תוך כדי תנועה".
יש איזו תחרות סמויה עם 8200?
"אני לא חושבת שהם מודעים אלינו. אבל יש לנו לפעמים שיתופי פעולה עם חיילים בכל מיני פרויקטים, היו לנו למשל פרויקטים עם תלפיות. ואני מודה שלפעמים מדגדג לי לבדוק מה קורה שם, כן לחזור ולסייע בהדרכה ולתת להם את הידע שצברתי בחוץ בשנה החולפת".
לרימוק חשוב לשנות את הסטיגמה שיש על השירות הלאומי. "בכל פעם שאני מזכירה את המילים שירות לאומי, יש משום מה לאנשים קונוטציה ישירה של עבודות מזכירות. יש הרבה זלזול בזה, אז שירות לאומי זה לא רק מזכירות או חינוך, יש אופציה אחרת. היה לנו יום כיף של החברה ומנהלת משאבי האנוש אמרה שהיא ראתה בפרופיל שלי שעשיתי שירות לאומי, וישר העבירה את זה הלאה - וכמה שהיא טעתה. מזל שהייתה אחת נוספת שהזמינה אותי לראיון. אז אני מאוד מקווה שבעקבות הראיון הזה יותר אנשים יראו את השירות הלאומי ככוח טכנולוגי עצום שיכול לסייע לחברה הישראלית, ויש הרבה מאוד מקומות שזקוקים לזה".
