אומת הייטק, סטארט־אפ ניישן - אלה הם רק חלק מהכינויים שהמדינה שלנו זוכה להם בכל הקשור לטכנולוגיה ולפיתוח. אלא שישראל של שנת 2023 לא נולדה לא אתמול ולא שלשום. היא תוצר של השקעה בתחומים רבים, שפירותיהם נקצרים כעת. יצאנו לבדוק את הפיתוחים הבאים בתחומי התחבורה, התשתיות, הטכנולוגיה והסביבה, כדי לחזות כיצד תיראה ישראל של העשור הקרוב.
תחבורה: עולים על הפסים
עשרות מיליארדי שקלים יושקעו בשנים הקרובות בעבודות תשתית להרחבת רשת מסילות הרכבת והקמת המסילה הרביעית בנתיבי איילון. כך עולה מתוכניות הפיתוח של רכבת ישראל ונתיבי ישראל. בשנים האחרונות, על רקע עומסי התנועה הכבדים בכבישים, הרכבת היא אחד הפתרונות המובילים לקיצור זמני הנסיעות ופיזור האוכלוסין, שכן רשת יעילה של רכבות מהירות עשויה לאפשר לרבים לעבוד בתל אביב והמרכז ולהתגורר בצפון או בדרום.
על פי ההערכות, הביקוש לנסיעה ברכבת יזנק מ־70 מיליון נסיעות בשנה בשנת 2019 ליותר מ־100 מיליון נסיעות בשנת 2025, 200 מיליון נסיעות ב־2030, ויותר מ־300 מיליון נסיעות צפויות בשנת 2040. "התשתית המסילתית בישראל כיום נמצאת בפיגור של עשרות שנים בהשוואה למדינות המערב. השקעות אלה מבוצעות היום, אך ייקח כמה שנים עד שנתחיל לראות את הפירות", מודים ברכבת ישראל. "בעשור האחרון מקבלי ההחלטות הבינו שהמענה לבעיות התחבורה נמצא בעיקר במערכות הסעת המונים, בהן הרכבת. פרויקטים גדולים תוקצבו ויצאו לדרך בסיוע ובקידום משרד התחבורה".
ברכבת מונים כמה פרויקטים חשובים, שרובם כבר החלו. הדרך אומנם עוד ארוכה, אבל המטרה ברורה: הפיכת הרכבת לכלי הסעת ההמונים היעיל והמרכזי בישראל, שיחד עם הרכבת הקלה בתל אביב ובירושלים יאפשר לתושבי המדינה להשאיר את הרכב הפרטי בבית. פרויקט החשמול. פרויקט הדגל של רכבת ישראל בעשור הנוכחי, שמטרתו מעבר להפעלת קטרי חשמל במקום דיזל. כבר כעת הפרויקט מאפשר מתן שירות נרחב יותר וצמצום משמעותי בפליטת המזהמים והרעש. כמחצית ממסילות הברזל בישראל (באורך כולל של כ־1,000 ק"מ) כבר חושמלו, והפרויקט המורכב - שעלותו מוערכת בכ־12 מיליארד שקל - צפוי להגיע לסיומו בעוד כשנתיים.
המסילה המזרחית. מגה־פרויקט לאומי, הכולל הקמת מסילה חדשה באורך של כ־65 ק"מ, שתהווה חיבור נוסף בין צפון הארץ למרכזה, בסמוך לתוואי כביש 6, והקמה או חידוש של שש תחנות רכבת: חדרה מזרח, טירה־כוכב יאיר, אלעד, שוהם, טייבה ותעופה (סמוך לנתב"ג). נוסף לכך, תחנת ראש העין צפון תשודרג.
הפרויקט יאפשר הפעלת 150 רכבות נוסעים נוספות מדי יום, שיסיעו כ־11 מיליון נוסעים בשנה, לצד תוספת של עשרות רכבות מטען. עלות הפרויקט מוערכת בכ־10 מיליארד שקל והוא צפוי להסתיים ב־2027. המסילה הרביעית באיילון. הפרויקט השאפתני החל בשלבי הביצוע הראשוניים שלו באמצעות נתיבי ישראל ורכבת ישראל, בהשקעה מוערכת של כ־5 מיליארד שקל. מדובר בפרויקט מורכב ומאתגר מבחינה הנדסית, בשל הצורך בקירוי הנחל והקמת המסילה בתוואי עירוני צפוף, הכולל בתוכו ריבוי תשתיות במקביל לעורקי תחבורה עמוסים, לצד הצורך בהמשך הפעלת תנועת הרכבות. הפרויקט צפוי להסתיים בשנת 2029.
מסילה 431. הפרויקט יחבר את מישור החוף הדרומי ואת יישובי המרכז והשפלה אל מודיעין וירושלים בעזרת מסילות באורך של כ־30 ק"מ לאורך כביש 431, בין תחנת הרכבת משה דיין במערב ראשון לציון לתחנת הרכבת פאתי מודיעין ותוואי הקו המהיר לירושלים. הפרויקט יאפשר הפעלת כ־100 רכבות נוספות מדי יום, שיסיעו כ־2 מיליון נוסעים בשנה. עלות הפרויקט כ־4 מיליארד שקל והפעלתו צפויה בשנת 2027. עוד מציינים ברכבת את המיזמים להכפלת המסילות לחיפה ולבאר שבע, לשדרוג מערכת האיתות ולפיתוח מתחמי נדל"ן, מסחר ותעסוקה בקרבת התחנות.
תשתיות: מעצמת מים בהתהוות
גם בתחום המים מתחוללות תמורות משמעותיות, ועד לשנת 2030 יושקעו במשק המים הישראלי כ־20 מיליארד שקל. בחברת מקורות מסבירים כי הגם שישראל הפכה בשנים האחרונות ל"מעצמת מים" אזורית, הרי שלנוכח התחזיות לשנים הבאות, יש צורך לבצע השקעות גבוהות בפיתוח משק המים.
בין המיזמים העיקריים שמקורות תמשיך לבצע בשנים הקרובות יהיו פרויקטים מורכבים של קליטת מתקן ההתפלה החדש בשורק, הרחבת מתקן ההתפלה באילת, חיבור מתקן ההתפלה השביעי בגליל המערבי, הרחבת אפשרויות מחזור מי השתייה בשפד"ן, וחיבור האזורים המנותקים מהאספקה הארצית ברמת הגולן, באזור בית שאן ובבקעת הירדן. עוד הוסיפו במקורות כי פרויקט חיבור האזורים המנותקים נחשב לרגיש במיוחד, הן מבחינה מדינית והן מבחינה גיאו־פוליטית.
אחד הפרויקטים המצויים בסדר העדיפויות הגבוה ביותר הוא חיבור אזור בית שאן לצנרת מים חדשה בקוטר 64 צול, בעלות מוערכת של כרבע מיליארד שקל. במקורות מספרים כי רעידת האדמה הקשה בפברואר השנה בטורקיה ובחלקים מסוריה השביתה למשך שעות ארוכות עשרות קידוחי קרקע באזור הגליל ובבקעת בית שאן.
בתוכנית המקורית הצנרת הייתה אמורה להיות קטנה בכ־30%. אבל הרצון בהפסקת ההתבססות על קידוחי קרקע מקומיים הוביל למסקנה שיש להגדיל את אספקת המים לירדן גם דרך צנרת חדשה, שתוביל לאזור מי ים מותפלים בהיקף של כ־100 מיליון קוב בשנה. שני מיזמי ענק נוספים הם חיבור מתקני ההתפלה השישי והשביעי למערכת המים הארצית. כיום פועלים בחופי הים התיכון חמישה מתקני התפלה, שמספקים ביחד מים בהיקף כולל של כ־600 מיליון קוב בשנה, בעיקר למשקי הבית.
המדינה הוציאה בשנים האחרונות שני מכרזים להקמה של שני מתקני התפלה נוספים - באזור עכו ובשורק. במקורות מעריכים כי לאחר שילוב המתקנים אספקת המים המותפלים למשק הישראלי תזנק ביותר מ־50%. פרויקט מורכב נוסף שמצוי בשלבי ביצוע הוא הרחבת השימוש בשפכים לטובת צורכי החקלאות. במקורות הבהירו כי מדובר בפעילות ייחודית של מדינת ישראל, שמצליחה כבר כיום למחזר 85%־90% מהמים ששימשו את משקי הבית לטובת צורכי חקלאות, נתון שמדרג את ישראל במקום הראשון בעולם בתחום מחזור השפכים. לשם השוואה, המדינה הממחזרת השנייה בעולם היא ספרד (30%).
הפרויקט העיקרי בתחום זה הוא הרחבת מתקן השפד"ן לקליטת מי שתייה ממוחזרים. בכך כל הקמת שכונה או הסכם גג ייחייב ניתוב של מי השתייה לטובת מחזור, מה שיגדיל את היקף המים שעומד לצורכי חקלאות.
טכנולוגיה: עלו על המונית האוטונומית
כשמנסים להבין כיצד ישראל תיראה בעוד עשור, או אף יותר, מבחינה טכנולוגית, חייבים להסתכל על הצרכים המיוחדים של ישראל כמדינה - פחות פנאי ואיכות חיים, יותר ביטחון אישי ולאומי. המשמעות לאזרח, מעבר ליתרונות הקשורים לביטחון כמו הגנה מפני טילים בליסטיים ויכולות תקיפה משודרגות, היא שהמדינה חייבת להשקיע בתשתיות שמשרתות אותנו בחיי היום־יום וישנו לחלוטין את החיים האזרחיים. התשתית הקריטית ביותר היא תקשורת 5G, טכנולוגיית דור 5, שעם כיסוי מלא תאפשר לישראל להתקדם לערים חכמות, כלי רכב אוטונומיים ועוד.
אלא שבעוד פריסת הסיבים האופטיים בישראל, שמאפשרים לנו מהירויות גלישה גבוהות במיוחד, כבר מכסה את מרבית האזורים, אנחנו עדיין מפגרים בפריסה מלאה של דור 5. עם זאת, גם אם ההערכות האופטימיות של תקשורת לפריסה מלאה עד 2025 יתבדו, הרי שהדבר יקרה בעשור הקרוב. ברגע שהתשתית תושלם ניתן יהיה לשלוט על תחבורה ציבורית ורמזורים, עם יכולת ויסות התנועה בזמן אמת לפי הצורך; איסוף אשפה ינוהל בצורה אוטונומית; ניתן יהיה לבצע ניתוחים רפואיים מסובכים באמצעות VR ואמצעי הדמיה נוספים ממרחק רב מבית החולים (הרופא, לא המטופל) ועוד.
בישראל ובעולם פועלים לא מעט סטארט־אפים שעוסקים באפליקציות של טכנולוגיית דור 5, שתיצור מהפכה בתחום הרובוטיקה וכלי הרכב האוטונומיים, כאשר על פי הצפי בעשור הקרוב תפעל במרכז הארץ המונית האוטונומית הראשונה. שינוי נוסף שצפוי לבלוט בישראל בעשור הקרוב הוא בתחום המזון, שם רואים שילוב מעניין בין נושא התזונה הנכונה והבריאה לבין טכנולוגיה. בישראל פועלים עשרות סטארט־אפים בנושא "מזון מתורבת", שמיוצר באמצעות גידול תאים בתנאי מעבדה.
כבר בחמש השנים הקרובות נראה יותר ויותר "בשר" במסעדות ובמרכולים שאינו מגיע מבעלי חיים ואפילו לא מהצומח, אלא מיוצר רק בתנאי מעבדה, שם יכולים לשים דגש על המרכיבים ולייצר באמת מזון בריא ומכוון יותר. הדבר גם צפוי להשפיע על ענף המזון, עם פחות תלות בביצים ובשר מהמשק, מה שעשוי לסייע בהוזלת המחירים לצרכן.
סביבה: הדרך ירוקה ומפותלת
בכל מדינות המערב המפותחות מבינים כבר מזמן שכדי להמשיך להניע את הציוויליזציה זוללת האנרגיה של האנושות, ייצור החשמל מדלקים מאובנים יהיה חייב לפנות את מקומו לאנרגיות מתחדשות בנות־קיימא. העולם צועד אומנם לעבר אנרגיות מתחדשות מהשמש, מהרוח, מהמים ועוד, אך גם המדינות המפותחות ביותר לא שואפות מספיק לביטול מוחלט של התלות בדלקים מאובנים.
עם זאת, ברבות ממדינות המערב ישנה כבר יכולת להגיע ל־40%־50% של ייצור החשמל ממקורות מתחדשים, ואחדות מהן כבר הגיעו ליכולת ייצור של 60%־70%. איפה נמצאת ישראל? עדיין מתחת ל־10% מיכולת ייצור החשמל. ישראל התחייבה בפני האו"ם כי עד 2030 תגיע ליכולת של 30% מייצור החשמל משמש ומרוח. רק בשנים האחרונות מתחילים במשרד האנרגיה וברשות החשמל את הצעדים הדרושים לשם כך, אבל גם ליעד הצנוע הזה הדרך ארוכה ומפותלת.
"גם אחרי קפיצת מדרגה בשנים האחרונות הגענו מ־5% ל־9.5%, אז כנראה לא נעמוד ביעד", אומר בעצב ראש משרד גרינפיס בישראל, ד"ר יונתן אייקנבאום. "יש כמה מכשולים, וכולם קשורים לתפיסה הריכוזית של שוק החשמל בישראל. במקום הקמת תחנות כוח גדולות היינו צריכים לאפשר ייצור מקומי של אנרגיה מתחדשת קרוב למקומות הצריכה. זה אפשרי, אבל מסובך: צריך להקים אלפי גגות סולאריים, מה שלא רק משרד האנרגיה אחראי עליו אלא גם האוצר, משרד הבינוי והשיכון, מנהל התכנון וכו'".
בעיה קריטית נוספת בדרך למימוש פוטנציאל השמש בייצור החשמל בישראל היא הצורך בשדרוג רשת החשמל. "אפשר להתניע הקמת תשתיות אגירה של אנרגיה סולארית בכמויות מאוד גדולות, מה שישראל לא עושה, וזה יאפשר להכניס לרשת אנרגיה סולארית במקום אנרגיה מגז או מנפט בכל זמן וצורך", מסביר ד"ר אייקנבאום. "כיום, ללא אגירה מספקת, צריך להזרים לרשת חשמל סולארי ממש בזמן הייצור שלו, אבל כפי שהרשת בנויה היום, היא לא יכולה לקבל את החשמל הזה כי היא תפוסה בתעבורת חשמל מזהם.
"נוסף לכך, רוב החשמל הסולארי מיוצר כיום בדרום ובצפון בעוד רוב הצריכה במרכז. כדי לשנע את החשמל הנקי למרכז יש צורך בשדרוג של תעבורת הרשת בעשרות מיליארדי שקלים".