"אם אפסיק להגיע זה יהיה ניצחון לאויב": עובדים חיוניים על העבודה בקו האש

"עובדים חיוניים" אולי נשמע כמושג יבשושי, מעידן הקורונה שאנו מבקשים לשכוח במהרה, אך מאחוריו נמצאים לב ונשמה ללא הבדלי דת, גזע ומין, שמפעילים ומתחזקים את המערכים החיוניים בחיינו, אפילו תחת אש. למרבה הצער, הסכנה שבה עובדים אלו נמצאים הומחשה עם מותו של שלום עבודי, עובד חברת החשמל, שנהרג בנובמבר האחרון מפגיעת טיל נ"ט ששיגרו מחבלי חיזבאללה לעבר רכב ליד מושב דוב"ב שבגליל העליון, שבו הוא ועמיתיו תיקנו קווי חשמל שנפגעו מירי קודם של חיזבאללה לאזור.

נתוני בנק ישראל מראים כי האוכלוסייה העובדת בישראל מונה כ־4.5 מיליון עובדים נכון לתחילת דצמבר 2023, ועל פי נתוני ארגון ה־OECD ממרץ 2022, כ־48% מהם מוגדרים כעובדים חיוניים - זאת לעומת שיעור ממוצע של כ־44% בכלל מדינות ה־OECD.

עובדים אלו נדרשים לפעילותו החיונית של המשק, הכלכלה והשירותים הבסיסיים הנדרשים לאוכלוסייה האזרחית, העסקית והממשלתית - החל מייצור אנרגיה ומזון, המשך באספקתם ועד למתן שירותים שוטפים שונים בתחומי הרפואה, ההוראה, התברואה ועוד.

חלקם אף עושה זאת, כאמור, תחת אש: בקווי העימות, לאורך גבולות ישראל ובשטחים הפתוחים שאינם מרושתים במרחבים מוגנים מטילים. מספר העובדים החיוניים הנדרש לעבוד כיום בקווי העימות אינו ידוע, אפילו לא לרשות החירום הלאומית (רח"ל) במשרד הביטחון.

רח"ל מגלגלת את השאלה לפתחו של משרד העבודה, שבתורו מגלגל בחזרה אליה... אך בעוד הממשלה ממשיכה להציג חוסר יכולת אפילו באיסוף ומתן מידע, העם ועובדיו ממשיכים לעשות פלאים. מה שעצוב הוא שנדמה, אחרי יותר מחודשיים וחצי של לחימה, שזה לא מפתיע איש.

לכאורה הגדרתו של אדם כעובד חיוני, אמורה לספק לו ביטחון תעסוקתי, אבל לעתים קרובות הביטחון הזה בא על חשבון הביטחון האישי או הבריאותי: דוח ארגון ה־OECD לבחינת תנאי העבודה של עובדים חיוניים בתקופת הקורונה, לדוגמה, שבו הוגדרו עובדים אלו כקו המענה הראשון לצורכי המשק וההיענות למאבק במגיפה (בעיקר עובדי בריאות ומזון), מצא כי שכרם ותנאי עבודתם לא מבטאים את מלוא רמת הסיכון בפעילותם.

ממצאי הדוח הראו, בין היתר, כי רמת הבריאות הפיזית והמנטלית בקרב העובדים החיוניים, שעבדו לאורך כל תקופת הקורונה, נמצאה כירודה אף יותר משל עמיתיהם, וכי התגמול בגין עבודתם היה נמוך באופן יחסי הן לעבודתם והן לתנאיה.

יכולת השבתת המשק לצד קשיי ביצוע העבודות החיוניות הובילו ממשלות ברחבי העולם לחוקק חוקי עבודה לשעת חירום, המחייבים עובדים חיוניים לצאת ולעבוד. אך העובדים הישראלים לא נישאים על חקיקה אל הרוח. העובדים שעמם שוחחנו ממחישים עד כמה הסולידריות והערבות ההדדית חיה ובועטת גם במגזר העסקי, ודוחפת את העובדים לקום כל בוקר בתחושת שליחות, למען עם ישראל.

ניסים גאטו דסה

תפקיד: מסילאי ומשגיח בטיחות, חטיבת התשתיות אזור דרום.
חברה: רכבת ישראל.
חיוניות התפקיד: הבטחת בטיחות הרכבות והנוסעים, הקיימת הן בשגרה והן בחירום. השוני הוא בעיקר בבגדי הבטיחות כאשר בימי שגרה לובשים ווסט צהוב וקסדה ובתקופות חירום שכפ"ץ וקסדה טקטית.

מה מניע אותך לצאת לעבודה, גם תחת אש?
"החיילים שלנו נלחמים עבורנו, ואנחנו, בעורף, צריכים להמשיך לעשות את עבודתנו על הצד הטוב ביותר. אין ברירה אחרת. אם אפסיק להגיע זה יהיה ניצחון לאויב, ולא אוותר על הגעה לעבודה שאני אוהב בין בשגרה ובין בחירום".

איך מקבלים את זה בבית?
"אשתי במקור מנתניה והיא ביקשה בהתחלה שנחזור לגור שם עד שהמצב יתבהר. לאחר כמה ימים בנתניה חזרתי לכאן לעבוד, ואשתי והילדים נשארו שם, במקום בטוח יותר. כתושב אשקלון אני כבר רגיל למטחי הטילים, ואני מתנגד לעזיבת המקום שבו אדם גדל ומקים את משפחתו".

מסר לעם ולממשלה: "אחדות. חייבים להפסיק את הפילוג שקיים ולהבין שכולנו באותה סירה, ואת הפוליטיקה צריך לשים בצד. מקווה שנוכל לחזור לשגרה במהרה ושכל החיילים האהובים שלנו יחזרו הביתה בשלום, ונוכל להמשיך ולבנות את מדינתנו יחד".

אלעד אשטמקר

תפקיד: סגן מנהל מרחב דרום של אגף התפעול.
חברה: נתג"ז (נתיבי הגז הטבעי לישראל).
חיוניות התפקיד: הבטחת המשך הולכת הגז במרחב שבין בית קמה, קריית גת וים המלח.

מה מניע אותך לצאת לעבודה, גם תחת אש?
"אני אוהב את העבודה שלי והיא גם מרכיב חשוב בשמירה על שפיות ושגרה. יש לנו מחויבות ללקוחות, לעובדים, ולעם ישראל. אני ומשפחתי תושבי היישוב צוחר, הנמצא במרחק 7.2 ק"מ מעזה ומבין המפונים לאילת. כך שעבורי יש לכך אף משקל יתר ביציאה לעבודה שממחישה לאויבינו כי אנו עדיין כאן, ואף ביתר שאת. ולכך מתווספת גם דרך החינוך שלי לילדיי, לנתינה, כדוגמת ייזום הפעילויות שמשפחתי ואני מסייעים בהן למפוני היישוב באילת".

איך מקבלים את זה בבית?
"בתמיכה מלאה והבנה לחשיבות התפקיד שאני ממלא. ולמרות שאני מפונה ויכולתי להעביר את הזמן בבית המלון, הן אני והן משפחתי מבינים את הערכים הטמונים בעבודה ובנתינה הנדרשת".

מסר לעם ולממשלה: "אף אחד לא יכניע אותנו. באילת גילינו את כל הטוב שיש בעם ישראל, אזרחות טובה של ישראלים שכל הזמן דואגים ומבקשים לדעת מה חסר ואיך הם יכולים לעזור. בכל יום שישי נהגתי לחלק ממתקים לחיילים ולחיילות בנחל עוז, ואחת מהן, קרינה ארייב, תצפיתנית מנחל עוז, היא קרובת משפחה שלי וחטופה בידי חמאס. לכן אודה להצטרפות כל עם ישראל לקריאה להחזרת כל החטופים והחטופות הביתה, ולתפילה שכל החיילים והחיילות יחזרו הביתה בשלום".

נטע מנחם

תפקיד: מנהלת סיעוד מרחבית (קריית שמונה ורמת הגולן).
חברה: מכבי שירותי בריאות.
חיוניות התפקיד: הבטחת רצף טיפולי לתושבים, פינוי מטופלים מרותקי בית והכנת צוותים רפואיים ומרפאות לתרחישי חירום.

מה מניע אותך לצאת לעבודה, גם תחת אש?
"העבודה היא העוגן והשפיות שלי, במסגרתה אני מרגישה שליחות וסיפוק, ובמיוחד ביכולת לדאוג למטופלים שלנו. להיות אחות, מבחינתי, זו דרך חיים".

איך מקבלים את זה בבית?
"המשפחה שלי מאחוריי ויודעת שהעבודה שלי היא חלק עיקרי בחיי. הם נותנים לי את כל התמיכה גם בתקופה זו".

מסר לעם ולממשלה: "מערכות הבריאות מוכיחות עצמן כל פעם מחדש. המלחמה צפויה להיות ארוכה, לפי הצהרות הממשלה, ולכן עלינו להמשיך לטפל בבעיות המוכרות למערכת הבריאות כדי שהטיפול הרפואי באזרחי ישראל לא ייפגע. חיזוק מערכת הבריאות, על כן, הוא צו השעה".

אלון לוי

תפקיד: משגיח במחלקת תפעול והשגחה, במרכז ביצוע גליל גולן, באגף רשת חיפה וצפון.
חברה: חברת החשמל.
חיוניות התפקיד: הבטחת המשך אספקת החשמל. בעקבות המתיחות בגבול רוב העבודה מתבצעת רגלית, ללא מנופים וללא במות הרמה, כדי לא למשוך תשומת לב מהצד השני. יש מקרים שבהם אלון ועמיתיו משאירים את רכביהם בנקודת מסתור, ומתקדמים רגלית אל עבר האזור התקול, לצד הדרישה ללבישת שכפ"ץ וקסדה.

מה מניע אותך לצאת לעבודה, גם תחת אש?
"כולנו בחברה חדורי משימה ושליחות, בשגרה ובחירום. אנו פועלים מסביב לשעון לתיקון כל נזק הנגרם לרשתות החשמל, ויש גם מקרים תחת מטחי טילים ורקטות בלתי פוסקים. אין תחושה טובה יותר עבורנו מלהחזיר בלילה חשוך את החשמל ליישובים. לראות את האור שנדלק פתאום, ומחזיר עמו גם את החיים בבתים".

איך מקבלים את זה בבית?
"התברכתי במשפחה מדהימה, שלמרות החשש מודעת לחיוניות עבודתי ולהיות החשמל משאב קיומי. בני המשפחה קוראים לנו 'צבא ההגנה לחשמל' ושולחים תפילה ואנרגיה טובה, שממלאה אותי ומאפשרת לי להמשיך בכל הכוח".

אילן סויסה

תפקיד: מנהל מפעל בטון באשקלון.
חברה: שפיר.
חיוניות התפקיד: "עבודת המפעל חיונית לענפי התשתיות והבניין והיא נדרשת להיות שוטפת. עם זאת בשל האזעקות הרבות אנו נאלצים להשבית מכונות וכדומה כחלק מבטיחות העבודה. אנו גם משתדלים שהעבודה תהיה מרוכזת לשעות היום, שהן השעות הבטוחות יחסית".

מה מניע אותך לצאת לעבודה, גם תחת אש?
"אהבה לעבודה והרגשת מחויבות. אנחנו עוסקים בבנייה וזה תחום שתמיד צריך להיות בתנופה. אני עובד וגר באזור כבר שנים ובית לא עוזבים גם בימים קשים".

איך מקבלים את זה בבית?
"אני גר בנתיבות, בדירת גג. הבניין נפגע מטיל וזה כמובן מלחיץ את כל בני הבית. אבל המשפחה מבינה שאנחנו חייבים להמשיך. זה הניצחון הקטן שלנו".

מסר לעם ולממשלה: "תמשיכו, אנחנו עומדים מאחוריכם. כל שנה אנחנו מתמודדים עם סבב אחד או שניים, וכולנו מבינים שצריך לשים לזה סוף".

קרן חטמי

תפקיד: מנהלת סניף דואר בשדרות.
חברה: דואר ישראל.
חיוניות התפקיד: הסניף משמש הן כסניף הדואר היחיד בעיר והן כסניף הבנק הפתוח היחיד באזור בשל יכולתו לתת שירותי בנקאות (בנק הדואר).

מה מניע אותך לצאת לעבודה, גם תחת אש?
"7 באוקטובר הוביל למחשבות רבות על התפקיד וחשיבותו, וכיום אני חווה את מלוא משמעות שירות תושבי שדרות, כמענה ליציבות והביטחון הנדרשים להם מהמוסדות המשרתים אותם. זה הבית השני שלי ובית לא עוזבים".

איך מקבלים את זה בבית?
"גאים, מעודדים ותומכים בי מאוד. הן הבעל והן הילדים, שאחת מהן לוחמת במג"ב ומשרתת באיו''ש".

מסר לעם ולממשלה: "נוכחנו כולנו לראות עד כמה אנו עם חזק, ובכך כולנו מתחזקים אף יותר. כולם תומכים בכולם, דואגים לנמצאים ולמפונים, ובכלל יש הרבה ערבות הדדית. תושבי שדרות שאני פוגשת מפגינים חוזקה ומרגישים שהן העם והן המדינה תומכים בהם, וכעת כולנו מקווים ומתפללים שכלל החטופים וכוחות צה"ל יחזרו הביתה בשלום".

ויטלי ברין

תפקיד: נהג מכלית גז בקו חלוקה צפון.
חברה: אמישראגז.
חיוניות התפקיד: המשך אספקת גז בישול ואנרגיה לצרכנים.

מה מניע אותך לצאת לעבודה, גם תחת אש?
"יש מחויבות אישית שהתפתחה ביני לבין הלקוחות והצרכנים שלהם אני מספק וחשוב לי להיענות לה, ולסייע להם להמשיך בשגרת חייהם. כמה מהמכבסות שאני מוביל אליהן את אספקת הגז, לדוגמה, עובדים כיום ביתר שאת לכיבוס מדי החיילים הממוקמים בחלק מהאזורים שאליהם מגיעה האספקה, לצד חלק מהקיבוצים שזקוקים לגז כדי לבשל לאותם החיילים את האוכל".

איך מקבלים את זה בבית?
"למרות שתמיד דואגים ונמצאים בקשר טלפוני יותר מאשר בתקופות שקטות יותר, אני מקבל הרבה עידוד ותמיכה, בעיקר בשל ההבנה את חשיבות העבודה, הן במישור האישי והן במישור הלאומי".

מסר לעם ולממשלה: "אני רואה בשטח בעיקר את רוח הלחימה של החיילים ואת רוח הנתינה של העם ואני מתמלא גאווה על היותי ישראלי. אני רואה עם חזק ומלא אמונה בצדקתו ובניצחונו הקרב".

יפתח שטרן

תפקיד: מנכ"ל מפעל דפוס דיגיטלי בשדרות.
חברה: דפוס DIGIPACK.
חיוניות התפקיד: מפעל הדפוס מייצר אריזות גמישות שונות ליצרניות מזון מקומיות למכירה בארץ ולייצוא לחו"ל, ומפרנס כ־30 משפחות.

מה מניע אותך לצאת לעבודה, גם תחת אש?
"סוג העבודה מחייבת המשכיות ולא מאפשרת עצירה אפילו לרגע. אני תושב מפלסים ובן האזור והיה לי חשוב להקים את המפעל דווקא באזור, והיום, יותר מתמיד, חשוב לי להמשיך ולצמוח כאן".

איך מקבלים את זה בבית?
"הסיטואציה לא פשוטה. בימים הראשונים אפילו לא גיליתי למשפחתי שאני מגיע למפעל. אך לאט־לאט שיתפתי אותם בתחושותיי, הם הבינו, ונאלצנו להתרגל".

מסר לעם ולממשלה: "ללא תעשייה לא תהיה תקומה לאזור, ולכן קריאתי לממשלה היא לסייע בעידוד עובדים ועסקים - פשוט להמשיך לעבוד. עם ישראל התגלה כאן ברוב גדולתו בהתנדבות ובתרומה, ומצאנו אנשים טובים שמוכנים לתרום ולהירתם בכל דרך".

ענת שחר

תפקיד: מנהלת תפעול וייצור.
חברה: שמיר (אופטיקה) ישראל.
חיוניות התפקיד: המשך ייצור עדשות הנדרשות לצרכים שונים כדוגמת עדשות ראייה למשקפיים.

מה מניע אותך לצאת לעבודה, גם תחת אש?
"אהבה לעבודה, הרגשת חיוניות ותרומה למאמץ הלאומי והקיבוצי, ומחויבות ללקוחות ועובדי שמיר, שכ־70% מהם ממשיכים להגיע למפעל ולעבוד כעובדים חיוניים. התרומה של העבודה שלנו, למרות האתגרים, מספקת מוטיבציה להמשיך ולעבוד".

איך מקבלים את זה בבית?
"בבית מאוד תומכים ומבינים. אני תושבת הקיבוץ דפנה, אשר פונה לאזור טבריה, ומגיעה כרגיל לעבודה, בדומה לשאר העובדים שפונו וממשיכים להגיע לעבודה, בין היתר בשמיר".

מסר לעם ולממשלה: "כמחצית מעובדי שמיר פונו מבתיהם ללא הידיעה מתי יחזרו אליהם. אך הדבר לא מרפה את ידינו מהעבודה המאומצת הנדרשת כמענה ללקוחותינו. אנו גאים לייצר עדשות כחול־לבן, וחשוב לנו להמשיך לתת פתרונות לקידום איכות החיים של הסובלים מלקות ראייה".