למרות התירוצים: כל המדדים מראים כי מחירי המזון היו אמורים דווקא לרדת

במהלך הרבע האחרון של 2023, בצל מלחמת עזה, התחזק השקל מול הדולר ב־5.2%, מול היורו ב־1% ומול שותפות הסחר העיקריות של ישראל התחזק השקל ב־2.8%. המסקנה המיידית המתבקשת היא כי הירידה בערכם של המטבעות בעולם ביחס לישראל צריכה להוביל לירידה במחירי הסחורות בישראל, ולא היא, המחירים דווקא מטפסים באין מפריע. אין דין ואין דיין, ידי הממשלה כושלות כמו גם יכולתה להביא לדיון רציני בסוגיה.

כבר קשה להסתיר את בושת המשרדים הכלכליים בישראל, שאינם מצליחים לקיים את הצו האזרחי, זה שבשמו הישראלים, יהודים, דרוזים ובדואים נלחמים ונופלים חלל ונפצעים, בעוד בני משפחותיהם בעורף ושאר עמך ישראל נאנקים תחת עול התייקרויות מחירי המזון בעוד הכנסותיהם מצטמקות או שעסקיהם נסגרים ונחתמים. באים היבואנים והסוחרים וטוענים כי היו התייקרויות בחו"ל ולכן מוצדק להשית אותן עליות מחירים ולגלגל אותן על הצרכן הישראלי. הבה נבחן את הטענה.

לשם כך בדקנו מה קרה לשער החליפין הריאלי בין ישראל לארצות הסחר שלה, כלומר שער החליפין בניכוי האינפלציה בין ישראל למדינות הסחר שלה. ובכן, הפתעה: השקל התחזק ריאלית ברבע האחרון של 2023 מול סל המטבעות בשיעור של 2.6%! המשמעות היא שהיה מקום להוזיל את סל הצריכה הקמעונאי בתחום המזון בממוצע בשיעור זה - ולבטח לא להעלות את המחירים.

על חשבון הציבור

פה אגלה לכם סוד על היבואנים והסוחרים של ישראל: אם הם מצליחים בפעילות העסקית, הם זכאים לבונוס בדמות העלאת מחירים על חשבון הציבור ושלשול הרווחים לכיסם. אם הסוחר מפסיד, אזי חייבים לעשות תיקון, גם זה על חשבון הציבור, הכיצד? ברבע השלישי של 2023, טרם המלחמה, חיינו בשקט יחסי, אומנם נערכו הפגנות נגד הממשלה והיה חשש לפילוג בעם, אבל המשק הישראלי היה מאוד חזק, בין החזקים ביותר בעולם.

ברבע השלישי של 2023 הדולר התחזק מול השקל ב־3.4% והיורו התחזק ב־0.9%. הסקטור העסקי (אין פירוט לגבי יבואני מזון וחומרי גלם למזון) והסוחרים מיהר למכור בשווקים סכום נטו של 3.2 מיליארד דולר תמורת שקלים, קיבלו יותר ויותר שקלים עבור מט"ח. המטבע הישראלי שנוצר ממט"ח שימש להשקעות בישראל, לתשלום שכר וכן לתשלום מסים במקביל להגדלת הרווח.

אז באה המלחמה הארורה, הבלתי נודע היה לפתחנו ובהלה אחזה ביבואני המזון והסוחרים. היבואנים אינם מכירים היטב את רזי המשק הישראלי ולא את כוחה של כלכלת ישראל (מה גם שזו הושמצה בשיטתיות לאורך חודשים על ידי אמצעי תקשורת אינטרסנטיים). הסקטור העסקי הרלוונטי לענייננו ככל הנראה אינו מבין את משמעות יתרות המט"ח האדירות של ישראל, לא מבין את מהות העודף בחשבון השוטף של ישראל וגם לא הטמיע האחריות והיכולת של בנק ישראל.

הבהלה לדולר ומט"ח ברבע הרביעי של 2024 גרמה לרכישה מסיבית של 5.2 מיליארד דולר נטו על ידי הסקטור העסקי, כלומר ממכירה של 3.2 מיליארד דולר עברו לרכישה של 5.2 מיליארד דולר בתוך רבעון. נכון שבתחילה, לאחר הטבח ביישובי עוטף עזה, היה פיחות של השקל מול הדולר (בין פריצת המלחמה ב־7 באוקטובר 2023 ועד 27 באוקטובר 2023 הדולר התייקר ב־5.6%), אך בתוך זמן קצר יחסית, השקל דווקא התחיל להתחזק במקביל להעמקת התמרונים והמלחמה, בעיקר לאחר שבנק ישראל הודיע כי יסב 30 מיליארד דולר להתערבות בשוק המט"ח, בכדי למנוע מחסור במט"ח וכמובן למנוע בהלה של פיחות העלול לגרור בעקבותיו אינפלציה.

ההכרזה של הבנק המרכזי הספיקה: הפיחות נעצר, כאשר בפועל בנק ישראל מכר רק 9 מיליארד דולר. בין השיא במחיר של הדולר ב־27 באוקטובר 2023 ועד סוף שנת 2023, הדולר נחלש מול השקל ב־9%, כן תשעה אחוזים. כמו כן ייסוף השקל נמשך ונמשך, גם אחרי שבנק ישראל הפסיק להתערב השקל המשיך בשלו כלפי מעלה. במהלך חודש ינואר הדולר התחזק מול השקל בשיעור שולי של 0.2% והיורו נחלש ב־1.8%. כלומר השקל התחזק בניגוד לציפיות.

מה יעשו היבואנים והסוחרים עם עודף המט"ח שרכשו, עודף מט"ח שנמס בין ידיהם ומאבד מערכו לעומת המטבע הישראלי, שבו המסחר מתקיים עד הקמעונאי ומשם עד הצרכן האחרון? פה נמצא פתרון יצרתי של היבואנים והסוחרים. למה שלא יעלו מחירים?
האם במקרה ישנה הכרזה אחר רעותה על העלאת מחירי המזון, יבואן ויצרן, אחד אחר השני? הרי אסור לתאם העלאות מחירים...

כך, על חשבון הצרכן, יפצו את עצמם יבואני המזון והסוחרים על ההימור הגרוע של נהירה למט"ח עם פרוץ המלחמה. הכישלון בהימור הוא של היבואנים והסוחרים, אבל התשלום על חשבון משקי הבית, מה קל מכך? כששואלים את הסוחרים מדוע הם מעלים מחירים, הם מאשימים את פיחות השקל כאחד הגורמים. זהו שקר עלוב, אבל הם מתעקשים לפמפם זאת באוזני הציבור: פיחות, פיחות, פיחות, כאילו שמישהו מאמין.

אוכלים יותר

הבנק המרכזי, בנק ישראל, החליט לדון ולבחון אנליטית את השינויים במחירים בענף המזון, למעט ירקות ופירות. הבנק מודה שקשה ללמוד על השינויים במחירים מסבבי מבצעים צבאיים קודמים בין ישראל לשכנותיה, או להסיק מתקופת הקורונה. הבנק בוחן דרך כמה אספקטים, ביניהם: מבנה הביקוש, מבנה העלויות ועוצמת התחרות. הבנק קובע כי מרבית הגורמים פועלים עתה בכיוון של לחץ כלפי מעלה של מחירי המזון, מה שגורם לעלייה של 2% במחירי סל המזון של הישראלים בשבועות מאז פרוץ המלחמה. בעבודה שנעשתה בבנק המרכזי נבחנו השפעת רמת הביקוש, השפעת גמישות הביקוש ואפשרות להסטת הביקוש מהסקטור הפרטי לציבורי. אווירת המלחמה גוררת צמצום סביר בביקוש במרבית הענפים במשק, החשק של הציבור מוגבל. חלק מהצרכנים הרגילים של ימי שלום נמצאים בלאו הכי במילואים. ענף המזון חסין מהשפעות המלחמה וישנה אף נטייה להגדיל הצריכה בשל הצטיידות הציבור (שיהיה בבית"). הציבור נוטה כיום לאכול יותר בבית כחלופה להסעדה מחוץ לקן המשפחתי. הצריכה הביתית הגוברת נמדדת על ידי מדד המחירים לצרכן שמודד הלמ"ס, אך אינה נמדדת כאשר מדובר בהזנה באירועים, כגון במילואים.

בעוד שקבוצות חלשות יחסית ייטו לצרוך פחות ונגרעות מממצבת הביקוש בשל המלחמה, הקבוצות החזקות, שהמחיר אינו מעניין אותן, משפיעות על עלייה במחיר, זאת אפילו שבסך הכל, עבור כלל המשק מדובר לעתים בהיקפים יורדים של צריכה.

הקבוצות העירוניות החזקות בעלות ההכנסה הגבוהה ימשיכו לרכוש במכולות שכונתיות יקרות וישקיעו פחות משאבים בחיפוש אחר חלופות מוזלות, כך טוענים בעבודה שנעשתה על ידי כלכלני בנק ישראל. לעומת העירוניים והחזקים, אלה שיצאו לחל"ת או שפוטרו, יחפשו חלופות זולות בשל חשש מהמשך אובדן הכנסה. החלשים יחסית ישקיעו זמן, שיש להם כרגע בשפע, בכדי לחסוך כסף. גורם נוסף לעלייה במחירי המזון היא הכמות האדירה של הביקוש הממשלתי, הציבורי, להאכלת מאות אלפי חיילים ומפונים. בשל הכמויות האדירות שהממשלה קונה היא יכולה לקבל מחירים מוזלים, אבל יהיו מקרים שבשל הדחיפות באספקה הממשלה תשלם יותר.

גורם נוסף שאפשרי שדוחף להעלאת עלויות ייצור המזון הוא המחסור בעובדים שחלקם מגויסים, מה שפוגע גם בזמינות בנות הזוג (בדרך כלל מדובר בנשים), שנאלצות להרחיב את היקף "שעות העבודה" בתא המשפחתי, על חשבון שעות העבודה ושעות נוספות במקום העבודה. היצע העבודה במערך הלוגיסטי של חברות המזון אף הוא נפגע כפועל יוצא מהגיוס, זאת בנוסף לכך שחלק מהפעילות היצרנית בענף המזון נמצאת בימים רגילים באזורים החשופים כיום לעימות מול האויב. היצע העבודה נפגע גם במקטע הקמעונאי של מכירת המזון, כך אומר הבנק המרכזי.
בכלל, קובע בנק ישראל, מצבם של העסקים הגדולים טוב יותר מאשר של ספקים קטנים, אצלם גיוס מילואים מוגבר עלול ממש לפגוע בפעילות או באפשרויות ההפצה של התוצרת, לעומת ציי משאיות ומערך לוגיסטי של היצרנים הגדולים.

ישנה תופעה מדאיגה, מצב החירום "מספק הקשרים שבהם מותרת התקשרות בין שחקנים גדולים במשק והללו עלולים לתאם פעילויותיהם באופן הפוגע בתחרות", כך אומר במילים אלה בפירוש בנק ישראל, אך רמת הקשב הציבורי והרגולטורי לבעיות התחרות עלולה להיות מוגבלת מאוד בזמן חירום. דוגמה לריפיון של השלטון מול הקמעונאים היא ההפוגה הנמשכת בנושא סימון מחירים. בתחילת המלחמה הקמעונאים טענו כי אין להם כוח אדם להדביק תו מחיר למוצרים, ניחא, אבל למה משרד הכלכלה ממשיך לאפשר זאת היום בתחילת 2024? הן היה מספיק זמן למצוא עובדים חלופיים שאינם מגויסים, בני מיעוטים (שחלקם אולי חשש בתחילת ימי המערכה, אך הם שבו להסתובב בקרב אוכלוסייה יהודית), עולים חדשים או פנסיונרים? הצרכנים הולכים לסופרמרקט ונמצאים בעלטה: לא רק שאין מחיר על המוצרים, במקרים רבים אין כלל תו מחיר על המדף. טירוף? הכלי היחיד שהותירה "הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן" בידי הצרכנים הוא הניחוש. כמה עולה מוצר זה או אחר, פשוט אין כלי להעריך ואין כלי למדוד או להשוות. אם כלי בסיסי זה נלקח מהציבור, לבטח הוא מאפשר העלאות מחירים סמויות בתחילה וגלויות בהמשך.

הרשות נתונה

שימו לב, "הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן" הודיעה רשמית ב־17 באוקטובר 2023 כי הפטור שנתנה בגלל המלחמה מסימון מחירים יפוג ב־8 בנובמבר 2023. עוד הודיעה הרשות כי ההנחיה אינה מהווה הנחיה לשגרה. עברו חודשיים מאז הייתה חובה לחזור ולסמן מחירים, והאכיפה של הרשות לעניין סימון מחירים פשוט התנדפה.

נכון שאין פיחות של השקל אלא דווקא ייסוף של השקל (בחודשים האחרונים), אז מה אנחנו מפספסים? אולי מחירי המזון מזנקים בעולם ומאפילים על ייסוף השקל? מה קורה למחירים בעולם? הנה התשובה: על פי מדד רשמי של מחירי המזון שמפרסם האו"ם, המדד ירד בינואר השנה ב־10.3% לעומת חודש ינואר 2023, מחירי הסוכר ירדו ב־6.7%, מחירי הבשר ירדו ב־4.3%, מחירי מוצרי חלב ירדו ב־3.9% ומחיר השמן למאכל ירד ב־3%.

הבה נעמיק, נמדוד שנה שלמה מול שנה שלמה. הרי חייבים להיות הוגנים כלפי יבואני המזון והסוחרים, לכן נבחן ממוצע מול ממוצע. אם נבחן את כל שנת 2023 על פי המדד העולמי למחירי המזון של האו"ם, לעומת ממוצע 2022, נגלה שהתמונה נשארת קשה עבור הצרכן בישראל. המדד (בממוצע) של מחירי המזון בעולם בין 2022 לבין 2023 ירד ב־13.8%, מחיר שמן מאכל ירד ב־32.7%, מחיר מוצרי חלב ירד ב־17.3%, מחירי הדגנים ירד ב־15.4% ומחיר הבשר ירד ב־3.5%.

נמשיך להיות הוגנים מול יבואני המזון והסוחרים, הדולר התייקר בשנת 2023 בממוצע לעומת ממוצע 2022 בשיעור של 9.8%, לכן חייבים לנכות את הירידה במחירי המזון בעולם מהתייקרות הדולר בישראל, ממוצע מול ממוצע, בכדי להיות בקו אחיד.

ובכן, גם אז: מחירי המזון ירדו בעולם בממוצע בשנת 2023 לעומת ממוצע 2022, במונחי שקל, מנוטרל מהדולר, ב־5.4%, חבל. אבל אין מה לדאוג, שר הכלכלה ניר ברקת הודיע שוב פעם ופעם נוספת כי "החגיגה נגמרה" וכי יילחם בחברות המזון ואף הודיע כי הן נקראו לשיחות "נזיפה"... אוי לאותה הנזיפה, אם בבהלתם יבואני המזון וחברות המזון ממשיכים להעלות מחירים ולחגוג.