דווקא ההתמסרות לפעילות החירום של אחרי 7 באוקטובר, לאינטנסיביות השואבת של עבודה מסביב לשעון כדי לסייע למי שאפשר, עזרה לד”ר סיגל שלח, מנכ”לית הג’וינט היוצאת, לצלוח את הקושי האישי שלה בישורת האחרונה של הקרב על חייה. שלושה חודשים לפני הטבח בעוטף התגלה בגופה סרטן. השבת הארורה ההיא תפסה אותה שבוע לפני הטיפול הכימותרפי החמישי שלה. חמישי מתוך שישה.
“יום אחרי שידעתי שאני חולה הודעתי לעובדים ואמרתי שאני ממשיכה לעבוד”, היא אומרת בשיחה מביתה, חודש אחרי שבחרה לעזוב את התפקיד שכל כך אהבה. אישה רהוטה, נעימה, עם שיער קצר שהחליף רעמה בלונדינית ארוכה, נחושה להמשיך ולתרום מהניסיון שצברה לחברה האזרחית, עד כמה שתוכל.
יו"ר אוסם לשעבר: "ישראל נמצאת בתחתית, ללא שינוי פוליטי כלום לא ישתנה"
"תקופה מורכבת": רווחי בזק ירדו הרבעון ל־292 מיליון שקל
“יש לנו עובדים מכל חלקי החברה, משפחות של חטופים, משפחות ששכלו נרצחים וכולם מתפקדים בצורה עילאית. אני תפקדתי מתוך הסרטן ואחרים מתפקדים במקומות קשים יותר. דחיתי קצת את הטיפול והמשכתי הלאה. בטיפול השישי אמרתי שזאת התרופה הטובה ביותר להתמודד עם כימותרפיה, כי הראש היה לגמרי בתוך העבודה. כשראיתי שהסטרס גבוה, הרופא הזהיר אותי שאני חייבת להוריד אותו, כי אם אמשיך ככה יש סיכוי שזה יחזור, אז החלטתי בצער רב שאם אני רוצה לחיות, אני חייבת לעזוב.
“נאלצתי לבחור בין החיים לעבודה, וזה הזמן הכי קשה לעשות את זה”, היא מוסיפה. “יש לי רגשות אשם כלפי הארגון, אבל אני יודעת שאני משאירה אותו במצב מצוין. הג’וינט פה משנת 1914 ויישאר עוד 200 שנה. האחווה שיש לנו עם התפוצות רק התחזקה אחרי 7 באוקטובר וחיברה אלינו קהלים שהתרחקו מישראל בשנים האחרונות”.
“הבנו שמשהו נורא קרה”
מטרתו העליונה של הג’וינט, הארגון ההומניטרי הגדול בעולם, היא לתת רשת ביטחון ליהודים ולקהילות יהודיות ברחבי העולם. הסניף הישראלי, שבראשו היא עומדת, מתפקד כמרכז לפיתוח חברתי, בדגש על אוכלוסיות מוחלשות, בשת”פ עם הממשלה וארגונים חברתיים אחרים. בין היתר הוא מפעיל מרכזי יום לקשישים, פועל לקידום אוכלוסיות שנמצאות מחוץ לשוק העבודה, פיתוח חיים עצמאיים לבעלי מוגבלויות, סיוע לבני נוער בסיכון, ועידוד יזמות וחדשנות חברתית.
שלח בת 58, נשואה לרענן ואם לשלושה. בגיל 13 עברה עם משפחתה לפאלו אלטו, קליפורניה, שם התגוררה עד גיל 18 וחזרה לארץ כחיילת בודדה. עם שחרורה החלה את לימודיה בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית בחוג להגנת הצומח, את התואר השני עשתה בחוג ללימודי עבודה והדוקטורט שלה התמקד בניתוח הכלכלי של השתלבותם של מהגרים בארה”ב.
עד שנת 2007 פיתחה קריירה באקדמיה כמרצה ועבדה כחוקרת בכירה במנהל מחקר וכלכלה במשרד התעשיה, ואז ההחליטה להצטרף לג’וינט ישראל, שם מילאה מגוון תפקידים, עד שמונתה לפני שש שנים למנכ”לית הארגון.
השבת השחורה תפסה את שלח בביתה ביישוב עשרת, 40 ק”מ מגבול עזה. “התעוררנו לאזעקות. הייתי עם בעלי והבן הצעיר שהשתחרר בדיוק משירות קבע. אין בבית ממ”ד. אנחנו רגילים לבומים, אבל הפעם שמענו פיצוצים ולא יירוטים. לא התרגשנו, אבל הבן אמר שמשהו לא בסדר וביקש שנלך לשכנים שיש להם מרחב מוגן. ואז נפסק החשמל.
“בשעה עשר הבנו שמשהו נורא קורה. ההרוגה הראשונה שדיווחו נפגעה מרסיסים הייתה מכפר אביב, לידנו. ואז התחילו להגיע התמונות. בצהריים כבר כינסתי ישיבת הנהלה. הג’וינט הוא ה־911 של היהודים בעולם. במלחמה באוקראינה היו לנו 40 אלף לקוחות מבוגרים שבהם טיפלנו, תחזקנו שם עובדים שיוכלו לסייע. בישראל, מאמצע שנות ה־70 אנחנו עובדים עם הממשלה כדי לייצר אימפקט חברתי.
“התגייסנו לפעילות במלחמות שהיו בישראל, אבל תמיד היה צבא וממשלה שאחזו בהגה ובמהלך השנים האחרונות תפסנו את המושב האחורי. ב־7 באוקטובר הבנו שאופי הפעילות שלנו חייב להשתנות והתגייסנו לפעילות חירום.
“ג’וינט ישראל עובד בהיקף של 100 מיליון דולר שנתי, עם כ־350 עובדים, עם מטה בירושלים, שפועלים בשטח באמצעות ארגונים וגופים עסקיים. ידעתי שיש לנו את התשתית והיכולת לעזור. ביקשנו מהעובדים לבדוק איזה צרכים עולים מהשטח ויצרנו קשר עם גורמים ממשלתיים כדי לשאול איך אפשר לסייע. משרד הרווחה, למשל, ביקש עזרה ביצירת קשר עם הגופים האזרחיים והפילנתרופיה. עובד שלנו לקח שק שינה וירד לסייע למפונים בים המלח.
“בשגרה אנחנו מפעילים תוכנית שעוסקת ב’שיפוט מודע עוני’. אנחנו עובדים עם רשמי בית משפט שמטפלים בחייבים, עושים להם הדרכות ומלווים אותם כדי להגיע להסדרי חוב שיוכלו להרים אותם על הרגליים. הקמנו מערך של בתי משפט קהילתיים ולמי שמודה בהם באשמה, חוץ מעבירות של רצח, שוד ופדופיליה, יש אפשרות לפסוק לו עבודות שירות במקום מאסר.
“ב־7 באוקטובר פשוט נתנו כסף לאנשים עם חוב, כדי שלא יגדל. נכנסנו למלונות ונתנו למפונים פעילויות הפגה וטיפול למבוגרים. יש לנו תומכים קהילתיים בחירום ליישובים שלא פונו. הם עוברים בית־בית ושואלים מה צריך”.
לקראת בנייה מחדש
בנוסף עבד הג’וינט מול הרשויות. אחרי שבועיים וחצי אינטנסיביים של עבודה עם התושבים, לקוחות הקצה, הבינו שם שיש מקומות כמו אופקים, אשקלון ורהט, שמקבלים פחות תשומת לב ממקומות אחרים והחליטו לפעול. לאחרונה צורפה לפעילות גם נהריה. כך נולדה לה תוכנית “משיב הרוח”.
“בדרך כלל אנחנו עובדים רחב, במאקרו, אסטרטגית, מציבים יעדים גדולים ורק אז יורדים לרזולוציות. יכולנו לתת מיגוניות ומצלמות, אבל רצינו להחזיר את החוסן ותחושת הביטחון לתושבים. נתנו לעיריות מיליון דולר כדי שיוכלו להקים דוכנים ולעשות אירועים במרכז העיר, כדי להזרים אנרגיה אנושית ברחובות המרכזיים. הקמנו חורשות גיבורים, בנינו תוכניות לימוד מיוחדות לבתי הספר עם נרטיבים של כוח וגבורה”.
למה לא לתת ישירות את הכסף לראשי הרשויות? הם היו יודעים להשתמש בו לצרכים המדויקים שלהם.
“התוכניות האלה נבנו ביחד עם מנהלי מחלקות החינוך והרווחה, ולא מעל הראש שלהם בשום אופן. אנחנו מימנו את התוכניות, אבל לא בנינו אותן. תביני שבתחילת המלחמה הרשויות היו עסוקות בלתת את ההגנה הבסיסית ביותר לתושבים שלהן, וכמה שזה עצוב להגיד, לא היה להן את הפנאי לחשוב מעבר לזה. מנכ”ל עיריית אשקלון אמר לי שאם היינו מגיעים אליו עם היוזמות האלה קודם, הוא אפילו לא יכול היה להתפנות כדי להקשיב לנו. הסיפוק הגדול הוא, שהמיזמים האלה ממשיכים לעבוד ולהשיב רוח לתושבים”.
בזכות הניסיון רב־השנים, הבינה שלח מהר מאוד, שחלק חשוב בהתמודדות עם המשבר הלאומי והאישי הוא שיקום הבריאות הנפשית. “לא הסתכלנו רק על נפגעי המעגל הראשון, אלא על כולם. חלוקת המשאבים בישראל מופנית ברובה אליהם. אנחנו רצינו לתת טיפול לאוכלוסייה יותר רחבה. יום אחרי 7 באוקטובר הפעלנו פלטפורמה דיגיטלית, שבודקת את האיכות של הטיפול הנפשי והתברר שניתנו מענים שגרמו לנזק. אנשים באו עם כוונות טובות ופגעו”.
כדי להפנות את הציבור למענים טובים, הקים הג’וינט את “נפשי”, פלטפורמה שמאגדת מענים מותאמים אישית לתמיכה, טיפול וחיזוק החוסן הנפשי. הפורטל כולל הפניות לשירותים ומענים, מוקדי פנייה וסיוע, מענה דיגיטלי ותכנים לעזרה עצמי ומתעדכן כל הזמן. “במקביל חברנו לחברות סטארט־אפ שנותנות מענים שמלווים את המטופל באמצעות AI. התנסיתי בו והוא מדהים. אנחנו עם שנמצא במצוקה נפשית ויחד עם משרד הבריאות, וד”ר שרון אלרעי פרייס, יצרנו תוכנית ממלכתית לבריאות נפשית, עם ראייה ארוכת טווח.
“מלעבוד בחירום בקטן, נכנסנו עמוק לחירום הומניטרי של קשישים, בעלי מוגבלויות ומשפחות במצוקה. כבר נכנסנו ל־15 רשויות בתיאום עם פיקוד העורף. אנחנו ממפים את האנשים שלא התפנו ומחלקים ערכות חירום”.
איך מתפעלים את הפעילות הרחבה הזאת?
“יש לנו מערך פנימי חזק. מי שלא במילואים ואין לו ילדים קטנים, גויס. יש לנו חוזים רדומים שאפשר להפעיל בחירום בתוך רשויות, בין היתר עכו, נהריה, צפת, עפולה, עראבה וטמרה, ויש לנו כסף שמוקצה לצרכים האלה. הבאנו מומחה מבחוץ שמחזק את צוות החירום, כשתשומת הלב מופנית לאוכלוסיות היותר חלשות.
“חוץ מזה אנחנו עושים עבודת עומק בכל התוכניות שאנחנו מפעילים עם המגזר העסקי, שאיתו אנחנו לא עובדים באופן שגרתי, בין היתר במצ’ינג. בפלטפורמות שאנחנו מפעילים בתחום התעסוקה, אנחנו משתמשים בטכנולוגיית AI. אדם מכניס את הכישורים שלו והפלטפורמה בונה לו קורות חיים, מתאימה לו מקום עבודה ומפנה, אם צריך, להכשרות אותן הוא יכול לקחת כדי להתקבל לעבודה כזו או אחרת”.
כאמור, את כל הפעילות הענפה הזו בחרה ד”ר שלח להניח מאחור, להוריד הילוך ולשמור על הבריאות. “הטיפולים עבדו. אני בריאה וצריכה להחלים עד הסוף”, היא מסבירה. “אני יוצאת מהג’וינט בלי לתכנן כלום ומאפשרת לעצמי להחלים. כרגע אני נלחמת למען המדינה ולא מאבדת תקווה. צריך לנצל את התקופה הזאת לבנייה מחדש, כדי שיהיה לנו עתיד טוב יותר. אני בוחנת צרכים להצטרף לאנשים חכמים שעושים פה דברים נפלאים, בעתיד יתכן שאשקול להקים יוזמה פרטית. איפה שאוכל אתרום מהיכולת שלי”.