10 מיליארד שקל - זה המחיר ששילמה ישראל על הזינוק בשער הדולר בשנה האחרונה, סכום השווה ליותר משליש תקציב משרד הבריאות. מחצית מהסכום נצברה בשלושת החודשים האחרונים. עליית ערך הדולר גרמה לגידול בחוב הדולרי של המדינה, המסתכם ב-83 מיליארד שקל. אבל החוב הלאומי הוא רק צד אחד של המטבע: הפיחות החריף בשקל מגדיל את הכנסות היצואנים, משפר את רווחיותם ואת כושר התחרות שלהם בחו"ל.
עם זאת, שאולי כצנלסון, מנהל החטיבה הכלכלית של מכון היצוא, מעריך כי השפעת הפיחות תורגש רק בעוד כחצי שנה, ועשויה להתבטא בגידול ריאלי הקרוב ל-2% . "ההשפעה אינה מיידית", אומר כצנלסון, "בטווח הקצר יקוזזו רווחי היצואנים הגדולים בגלל ביטוחי שער והגנות שהם רוכשים מפני תנודות חריפות. השפעה מהותית בשיפור כושר התחרות תורגש רק בעסקות עתידיות".
עם זאת, שאולי כצנלסון, מנהל החטיבה הכלכלית של מכון היצוא, מעריך כי השפעת הפיחות תורגש רק בעוד כחצי שנה, ועשויה להתבטא בגידול ריאלי הקרוב ל-2% . "ההשפעה אינה מיידית", אומר כצנלסון, "בטווח הקצר יקוזזו רווחי היצואנים הגדולים בגלל ביטוחי שער והגנות שהם רוכשים מפני תנודות חריפות. השפעה מהותית בשיפור כושר התחרות תורגש רק בעסקות עתידיות".
פיחות השקל לעומת הדולר מביא בדרך כלל לעליית מחירים של מוצרי יבוא, אבל כאן צפויה השפעה מתונה בלבד. השפעת הדולר על מחירי הדלק למשל נבלעת בירידה החדה במחירי הנפט העולמי.
ארה"ב היא היצואנית הגדולה ביותר לישראל, אבל לא בתחום מוצרי הצריכה. יבואנים שינסו לייקר מחירים כדי לקבל פיצוי על עליית שער הדולר יתקשו לעשות זאת נוכח הלחץ הציבורי הגדול להפחתת מחירים, ועד כה אין כמעט השפעה להתייקרות היבוא.
הזינוק העולמי בשער הדולר היה חד ובלתי צפוי, כמו מרבית השינויים החשובים בשוק ההון הבינלאומי. הוא העניק את הגושפנקה הסופית לניצחון הכלכלה האמריקאית, למרות החששות, הפקפוקים ונבואות החורבן. רק לפני חמש שנים נגדשה העיתונות הכלכלית בתחזיות קודרות על סופה של ההגמוניה האמריקאית בכלכלת העולם, וחורבנה של וול סטריט כשוק ההון המוביל בעולם. מדינות אסיאתיות החלו להתאגד בניסיון להקים שוקי הון חלופיים, אולי אפילו להכריז על מטבע חדש לסחר בינלאומי שיחליף את הדולר המתערער.
המשקיע האגדי ג'ורג' סורוס הימר על ירידת שער הדולר, כאשר הבנק הפדרלי של ארה"ב החל להזרים מאות מיליארדי דולרים כדי להגן על הבנקים ועל המשק האמריקאי מקריסה. כלכלנים ופרופסורים מאוניברסיטאות מובילות הזהירו שקריסה מחודשת של המערכת הפיננסית האמריקאית היא רק עניין של זמן. גם תחזיות אלה אינן מתאמתות, לפי שעה.
הניסוי המאקרו-כלכלי הגדול שהוביל יו"ר הבנק המרכזי בן ברננקי הצליח: המשק האמריקאי נחלץ מהמיתון וחזר לצמוח, בעוד מרבית המדינות המפותחות ממשיכות לבוסס בין קיפאון למשבר. את האווירה האופטימית אפשר היה לחוש גם בכנס שערך השבוע המינהל לסחר חוץ במשרד הכלכלה. משתתפי הכנס לא חזרו על התלונות הרגילות על שער הדולר, ולראשונה זה שנים רבות לא קראו לבנק ישראל להעלות בדרך כלשהי את שער המטבע.
הניסוי המאקרו-כלכלי הגדול שהוביל יו"ר הבנק המרכזי בן ברננקי הצליח: המשק האמריקאי נחלץ מהמיתון וחזר לצמוח, בעוד מרבית המדינות המפותחות ממשיכות לבוסס בין קיפאון למשבר. את האווירה האופטימית אפשר היה לחוש גם בכנס שערך השבוע המינהל לסחר חוץ במשרד הכלכלה. משתתפי הכנס לא חזרו על התלונות הרגילות על שער הדולר, ולראשונה זה שנים רבות לא קראו לבנק ישראל להעלות בדרך כלשהי את שער המטבע.
במקום זאת הם האזינו להרצאה פוקחת עיניים של ברט סטיבנס, עורך ב"וול סטריט ג'ורנל" וחתן פרס פוליצר לשנת 2013 . סטיבנס דיבר על שובה של ארה"ב למעמדה המוביל בכלכלה העולמי, והעריך שהתחזקות הדולר תימשך, מפני שהיא מבוססת על תהליכים מתמשכים של התחזקות הכלכלה האמריקאית, המיתון המתמשך באירופה וביפן וחשש מהיחלשות הצמיחה בסין.
אבל סטיבנס הצביע גם על הצד האחר של עליית הדולר: התחזקות מאיימת לטענתו על כלכלתן של מדינות מתפתחות בעלות חוב חיצוני גבוה בדולרים, שיתקשו כעת לעמוד בנטל. חלק ממדינות אלה, כמו ונצואלה ומקסיקו, הן גם יצואניות נפט גדולות הסובלות מקריסת מחירי הנפט, שירדו בשנה האחרונה ב-50%.
קריסות ו"תספורות חוב" במדינות אלה אפשריות ביותר לדעתו של סטיבנס, שאף הרחיק לכת והזהיר מפני עלייה במתיחות הבינלאומית, נוכח נטייתן של מדינות מסוימות לחולל מלחמות ומשברים בניסיון להסיט את תשומת הלב מבעיותיהן החברתיות והכלכליות. למרבה המזל, אנו חיים במדינה אחרת לגמרי.
בחירות ושקרים
ההנחה שהשיקול הכלכלי-חברתי יהיה מכריע בהחלטות המצביעים הניע חלק מהמועמדים להתחרות על תדמית המושיע החברתי: האחד טומן בכיסו שיקוי פלאים המרפא את כל התחלואים, מצמיח את המשק, מצניח את יוקר המחיה, סומך נופלים ומאושש עניים. האחר מתהלל בהישגיו הכבירים בעת שישב במשרד עתיר תקציבים וליד שולחן הממשלה.
המאמץ להוכיח את מה שלעתים קשה להוכחה, מביא אותם לא פעם להתהלל בהישגים לא להם, וגרוע מכך - בגבורות שלא היו ולא נבראו, או להפרחת מספרים שאין להם קשר עם המציאות.
רבות דובר השבוע על ראש הממשלה בנימין נתניהו, על שר האוצר לשעבר יאיר לפיד ועל שר הכלכלה נפתלי בנט, שבדו לעצמם הישגים במסגרת תעמולה בחירות. לפיד התרברב בראיון בלא פחות מהורדת מחירי המים והחשמל, בעוד המחירים ירדו פשוט משום שחברת החשמל עברה מצריכת סולר לצריכת גז - מהלך שללפיד לא הייתה בו יד ורגל. כשהעירו לו על כך, טען לפיד שהוא דחה את דרישת פקידי משרד האוצר להעלות מסים באופן שהיה מונע את הפחתת מחיר החשמל.
משעשעת במיוחד הייתה הופעתו של בנט בכנס המינהל לסחר חוץ. מסיבה לא ברורה בחר בנט להתפאר בהישגים דווקא בתחום הבנייה. הוא פתח בהודאה שהנושא לא קודם משום ש"התעסקנו בתוכניות אחרות במקום לקדם את הגדלת ההיצע של הדירות", אבל מיד הדגיש שלאחרונה "פתחנו את הפקקים". "השנה הייתה שנת שיא בהתחלות בנייה" הכריז השר, כשהוא מתעלם מהעובדה שמספר התחלות הבנייה, שטרם פורסם רשמית, עמד השנה על כ-44 אלף דירות, לעומת יותר מ-46 אלף דירות בשנה שעברה. אומנם לאחרונה טענו רשות מקרקעי ישראל ומשרד השיכון שהשנה הייתה שנת שיא בשיווק מגרשים לבנייה, אולם הקשר בין שיווק המגרשים להיצע הדירות בשנים הקרובות אינו ברור.
בנט גם הכריז על "פתיחת הפקק" בתחום הדיור באמצעות ההחלטה על העברת בסיסי צה"ל לנגב ופינוי שטחים נוספים לבנייה. אבל ההחלטה על העברת הבסיסים התקבלה הרבה לפני שבנט נכנס לפוליטיקה, וההחלטה שקיבלה הממשלה השבוע אינה אלא עוד חוליה בשרשרת בירוקרטית אינסופית, שאת סופה ואת הדירות שתביא לשוק קשה עדיין לראות.
אחת התוכניות שקידמה בכל זאת הממשלה הנוכחית הייתה "מחיר מטרה" לפרויקטים של דיור מוזל. דווקא תוכנית זו, שאותה הוביל שר השיכון אורי אריאל, לא הוזכרה בנאומו של בנט. אריאל, כידוע, הוא יריבו המר ביותר בבית היהודי.
בנט גם הכריז על "פתיחת הפקק" בתחום הדיור באמצעות ההחלטה על העברת בסיסי צה"ל לנגב ופינוי שטחים נוספים לבנייה. אבל ההחלטה על העברת הבסיסים התקבלה הרבה לפני שבנט נכנס לפוליטיקה, וההחלטה שקיבלה הממשלה השבוע אינה אלא עוד חוליה בשרשרת בירוקרטית אינסופית, שאת סופה ואת הדירות שתביא לשוק קשה עדיין לראות.
אחת התוכניות שקידמה בכל זאת הממשלה הנוכחית הייתה "מחיר מטרה" לפרויקטים של דיור מוזל. דווקא תוכנית זו, שאותה הוביל שר השיכון אורי אריאל, לא הוזכרה בנאומו של בנט. אריאל, כידוע, הוא יריבו המר ביותר בבית היהודי.
בנט, לדבריו, קידם גם את הרחבת רוח העבודה בישראל על ידי הקמת לשכות תעסוקה נוספות. אולם רק לפני כחודש הסתיימה שביתה ממושכת בשירות התעסוקה. העובדים מחו על כוונתו של בנט לסגור 12 לשכות במסגרת תוכנית התייעלות שעליה הכריז משרדו. לטענת העובדים סגירת הלשכות הייתה מקשה על מתן שירות, בעיקר באזורים עתירים באוכלוסייה מוחלשת. השביתה הסתיימה רק לאחר שהוכרזו בחירות וביצוע התוכנית נדחה.