הנה סיפור קטן על התנהגות פסולה שהסתתר בין עמודי הדוח הכרסתני שהגיש מבקר המדינה יוסף שפירא השבוע לכנסת: מנכ"ל מכון התקנים, מהנדס מסודר מאוד, החליט לבדוק אם דירתו החדשה עומדת בתקני הבנייה. מטבע הדברים פנה האיש למכון שבראשו הוא עומד, המספק שירותי בדיקה לכל דורש. אנשי המכון הגיעו לביתו של מנהלם, בדקו את גודל החללים, את שיפוע רצפת המקלחת, את זוויות טיח הפנים ועוד. מחיר הבדיקה הסתכם ב־12,840 שקל, אך המנהל שילם בדיוק מחצית - 6,420 שקל בלבד. את ההחלטה להעניק למנכ"ל את ההנחה המפליגה קיבל עובד בכיר במכון, המשמש גם כיו"ר ועד העובדים.
בתנאים רגילים הפרסום היה עלול לעורר בעיה. אבל הדוח, ובו שורת כשלים ארוכה וחמורה, מתפרסם כאשר המנהל, דני גולדשטיין, כבר מזמן אינו בתפקידו. גולדשטיין מונה בשנה שעברה למנכ"ל חברת דואר ישראל.
פרק נפרד של הדוח מתאר את דואר ישראל ככישלון עסקי וניהולי: החברה כשלה בהתמודדות עם העלייה המהירה בקניות באמצעות אתרי הסחר האלקטרוני, והמערך הלוגיסטי שלה קרס למעשה תחת עשרות מיליוני החבילות שזרמו מחו"ל. אבל הדוח החמור מתאר את מצבה של החברה בשנה שעברה ובשנים שקדמו לה, ואין לממצאים קשר עם התנהלותו של גולדשטיין, שמונה לתפקידו רק במרץ 2015, כשהוא משאיר אחריו את שערוריות הניהול הכושל, שכמעט הביאו לקריסתו של מכון התקנים בניהולו.
בדואר היה גולדשטיין שותף בביצוע תוכנית ההתייעלות שיזמו קודמיו בתפקיד, ולאחרונה אף הציג דוחות ביניים שמהם עולה כי החברה עברה מהפסד כבד לרווח. סביר להניח שאם תהיה למבקר ביקורת נוקבת הנוגעת לתפקודו של גולדשטיין בדואר ישראל, היא תתפרסם כאשר הוא יהיה כבר הרחק משם, עושה נפלאות בתפקיד חדש כלשהו.
הרגישות לביקורת עולה ככל שעולים במדרג. הסובלים העיקריים מביקורת המופנית למעשה לקודמיהם הם הבכירים המתחלפים תדיר, כל אימת ששר חדש נכנס לתפקידו. כך למשל השקיעו אנשיו של שר האנרגיה יובל שטייניץ מאמץ להסיר את תמונתו ואזכורו מהדוח החמור על הטיפול בגז: בעוד שרי הממשלה מדברים גבוהה על ברכת הגז והשימוש והשפעתו על הכלכלה והתעשייה במדינה, איש לא טרח להסדיר את המערכות והתקנות שיאפשרו אספקת גז למאות המפעלים ברחבי המדינה. המחדל קשור לחידלון כללי של משרד האנרגיה במהלך השנים 2010־2015. היו אלה שנים קריטיות שבהן הייתה הממשלה צריכה לפעול במהירות ובנחישות כדי להפיק את התועלת בתגליות הגז. אבל במשרד האנרגיה לא היה שר ראוי, ועמדות מפתח בהנהלת המשרד וברשות החשמל אוישו על ידי אנשים שלא התאימו לתפקידם. פרשת מתווה הגז היא אחת התוצאות החמורות של ההתנהלות הכושלת.
שטייניץ, שנכנס לתפקידו ב־2015 החזיר את המשרד לפעילות בתחומים המרכזיים וניסה לתקן חלק גדול מהכשלים, בהם מחדל החיבור לגז. אבל זה לא חסך ממנו את עוגמת הנפש, כאשר שמו ותמונתו התנוססו בדיווחים על מחדלי החיבור לגז.
בציבור רווחת אמונה שדוחות המבקר עושים כותרות ליום אחד ולמחרת נשכחים, והתקלות הרבות בשירות הציבורי אינן מתוקנות. המבקר עצמו עורך מדי פעם ביקורות חוזרות ומגלה שעולם כמנהגו נוהג והשיירה עוברת.
אחד הליקויים הקבועים שעליהם מתריעים המבקרים לדורותיהם הוא שיטת המכרזים התפורים בשירות הציבורי: משרות בכירות מחייבות על פי החוק ניהול מכרזים פתוחים, שבהם אמורים להיבחר בעלי הכישורים המתאימים ביותר. מעטים מאוד המקרים שבהם מתנהל מכרז פתוח באמת. לרוב המכרזים תפורים עבור אדם שנבחר מראש לתפקיד, לעתים בשל כישוריו ולרוב בשל קשריו עם אנשי מפתח בארגון. בדוח האחרון תיאר המבקר שורת מכרזים תפורים למשרות ברשות שדות התעופה שנערכו שלא כחוק, תוך הונאת עשרות מועמדים שהתפתו להאמין למודעות שהתיימרו להציג מכרז חוקי.
מה הסיכוי שהמבקר יחסל את תרבות השקר והשחיתות ברשות שדות התעופה ובשירות הציבורי כולו? לא גדול. לפעמים נדמה שבאגף הפיקוח עצמו יש בעיה של ניגוד אינטרסים.
מעטים יודעים שבמשרד ראש הממשלה יש אגף מיוחד לפיקוח על תיקון הליקויים שעליהם מצביע המבקר. לאחרונה מונה לעמוד בראש האגף יאיר וולף. הוא נבחר כחוק באמצעות מכרז, אבל גם המכרז הזה, על פי תביעה שהוגשה לבית המשפט, היה תפור. לוולף יש בין היתר ניסיון כראש מועצת גוש עציון והוא מתגורר בסמוך לביתו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה ביישוב אלעזר. מולו התמודד על התפקיד בכיר ביחידה, עקיבא איסרליש, העובד זה 28 שנים בפיקוח והיה המשנה למפקח הפורש. איסרליש פנה לבית הדין לעבודה בטענה שלוולף אין השכלה פורמלית או ניסיון הנדרשים על פי תנאי המכרז.
ריבוק שרדה
מה אנחנו רואים כשאנחנו צופים בתוכנית ריאליטי בשעות צפיית שיא בערוץ מסחרי? לרוב מדובר בתשדיר פרסום מתמשך שחלקו גלוי לצופה, ובחלקו האחר סמוי מהעין. כך למשל מסע ההחדרה של מותג הספורט הוותיק ריבוק בתוכנית "הישרדות" עתירת הרייטינג. חלק מקטעי התחרות בוימו על פי הנחיית נותנת החסות ריבוק, על מנת לעודד את צריכת המוצרים הייעודיים שמשווקת החברה לסוג זה של תחרות.
ריבוק היא חברת ספורט ומותג ותיק שהיה בעבר מזוהה בעיקר עם ג'וגינג ואופנת נשים ספורטיבית. לפני עשר שנים נרכשה החברה האמריקאית על ידי אדידס הגרמנית, המובילה את ענף נעלי הספורט העולמי לצד נייק. כחלק מהניסיון להתבדל מהמתחרים ומהחברה האם הפכה ריבוק את עצמה למותג של ספורט ייחודי: היא המציאה ענף תחרותי–קבוצתי המשלב פעילות עצימה של טיפוס על חבלים, זחילה, מעברי בוץ וכו'. ככל ענף ספורטיבי חדש התפתחה סביב הענף תעשייה של אביזרים מיוחדים, כגון נעליים מיוחדות לטיפוס על חבלים, והיא נמנית עם המשווקות העיקריות שלהם. מערך השיווק של ריבוק כולל גם הצמדת רבות מהחנויות שלהם למכוני אימון של קרוספיט - ספורט אינטנסיבי משולב, שהעוסקים בו נזקקים לביגוד ולאביזרים של ריבוק החדשה.
נישת ההלבשה לספורט מיוחד היא חדשה יחסית, אבל ריבוק רחוקה מלהיות בודדה: התחרות העיקרית שלה היא מצד חברת אנדר ארמור - יצרנית אמריקאית בצמיחה מהירה שהפרזנטור המפורסם שלה הוא כוכב הכדורסל סטף קרי.
אז בפעם הבאה שאתם רואים בטלוויזיה ספורטאים מדוגמים העוסקים בתחרויות משונות, צפו למותג ספורט חדש ומתחדש שפתח "חנות דגל", קרוב לוודאי באזור נמל תל אביב.