כלום לא נשאר במשפחה: עסקים משפחתיים בצל משבר הקורונה

נגיף הקורונה וההגבלות שבאו בעקבותיו גרמו להפסקת פעילותם של מאות אלפי עסקים. וגם מי שעדיין מצליח לעבוד בימים אלה - הכנסתו נחתכה בעשרות אחוזים. עוד לפני הסיוע (שבינתיים ממילא לא התקבל) מהמדינה, מיהרו רבים להישען על משפחותיהם כדי שיסייעו להם לשרוד. אלא שבין העסקים שנפגעו ישנם גם עסקים משפחתיים רבים, שמפרנסים כמה מבני אותה משפחה. מה קורה ברגע שההורים והילדים מוצאים עצמם פתאום ללא פרנסה כלל או מנסים להיאחז בציפורניים בעסק שעובר טלטלה גדולה מאוד?

"החווה של חוה" היא פינת חי תיירותית בקיבוץ חפץ חיים, והיא פתוחה לציבור כבר כ־20 שנה. מאז ההנחיות שאסרו על התקהלות של יותר מ־100 איש, היה המקום סגור (השבוע התקבל היתר לפתוח עבור תלמידים מהחינוך המיוחד). מהחווה מתפרנסים בימים כתיקונם זוג הורים, חוי (75) ויעקב (78) זליגר, בנם נועם זליגר (40, אב לשלושה) ובנותיהם קרן חמיאל (38, אם לשלושה) ואביה אלקבץ (31, אם לילד). "בימי שגרה, החודשים מרץ־אפריל הם רבע מהמחזור השנתי שלנו", מספרת חמיאל, האחראית על תחום השיווק של המקום, "זה נותן לנו את האפשרות לנשום ולהתפרנס. כבר מ־11 במרץ אנחנו לגמרי סגורים בעקבות ההנחיות הנוגעות להתקהלות, אבל ההוצאות הרבות הקשורות לבעלי חיים ממשיכות גם כשאין אפילו מבקר אחד בחווה. זה טיפול יומיומי בבעלי חיים, אוכל, מים, חשמל, וטרינר ועוד".

איך המצב הנוכחי משפיע עליכם?
"זה משפיע על פרנסה של ארבע משפחות מהמשפחה הגרעינית שלנו וגם על פרנסה של עובדים נוספים. אנחנו משפחה דתית, וההוצאות של פסח בתקופה הזאת תמיד גדולות מאוד אצלנו. נוסף לכך, כמו שציינתי, אף על פי שהמקום סגור, אנחנו ממשיכים לטפל בבעלי החיים ולא רוצים לגרוע מהם שום דבר. ההורים שלי מאכילים בכל בוקר את בעלי החיים בחווה, בלי לקבל שכר".

חמיאל ממשיכה ומספרת: "החווה רשומה על שם אחי נועם. שאר בני המשפחה עובדים בה כשכירים, ועכשיו נמצאים בחל"ת. לשמחתנו, בסוף החליטו שגם המבוגרים זכאים לדמי אבטלה, ולכן ההורים עוד איכשהו מסתדרים. ואילו אחי, אני ואחותי תלויים כרגע בהכנסות בני הזוג שלנו. אחותי בבעיה הכי קשה, כי גם בן זוגה יצא לחל"ת. זה מטורף, מפני שגם אין לך על מי להישען כל כך מבחינת עזרה. כרגע גם בני המשפחה לא עובדים ולהורים אין רזרבות".

מהן התחושות שמלוות אתכם?
"התחושה הנפשית היא קשה. זו הייתה אמורה להיות התקופה הכי תוססת וכיפית. תקופה שמחכים לה כל השנה. זו ההתחלה של הפריחה, של התיירות, ופתאום הכל קופא. כואב לראות גן סגור. אנחנו גם לא יודעים מתי תיפתח החווה שוב. לפי מה שאנחנו מבינים, עסקי התיירות ייפתחו אחרונים".

יש תקווה כלשהי?
"ההורים שלי תמיד לימדו אותנו לראות ולחפש את הטוב ולהיות בשמחה. בכל יום אמא שלי שולחת לי סרטונים של בעלי חיים מהחווה, כך שגם אם אנחנו רחוקים, אנחנו עדיין רואים אותם. ואילו אני, בפעם הראשונה הייתי בחול המועד עם הילדים שלי ולא בעבודה. אז גם מזה ניסיתי לשאוב משהו טוב. כמו כן, המון אנשים טובים מעודדים אותנו ברשתות החברתיות. סופרים באזור נותנים לנו חינם את שאריות הירקות והפירות כדי שנוכל להאכיל את החיות ולהפחית בהוצאות של תחזוקת המקום. כדי לעודד את רוחה של אמי, עכשיו גם המועצה שלנו, נחל שורק, נותנת לה פינה בערוץ הפייסבוק האזורי, שבה היא תוכל לספר על החווה ובעלי החיים".

חמיאל נחרצת באומרה כי המדינה לא דואגת מספיק לעסקים החווים קשיים עצומים בימים אלה. "קודם כל, לי עדיין לא אישרו את החל"ת, והנושא נמצא בבדיקה", היא מפרטת, "גם המענק שהובטח לעסקים לא כולל את כל העסקים. העסק שלנו למשל לא נכלל בו. עוד לפני הקורונה ביקשנו הלוואה בשל המצב הביטחוני שהיה בחודש נובמבר, שבו נאלצנו להיות סגורים בגלל השיגורים מעזה. ההלוואה הזאת טרם אושרה, אבל אנחנו עדיין מנסים לשמור על אופטימיות. תשמעי, מה עוד נשאר לנו? האופטימיות זה הכוח שלנו כעם, זה מה שתמיד החזיק אותנו".

לדבר לקירות

שרית קרייתי־גולדשטיין (55, אם לשלושה ילדים) מנהלת יחד עם אחותה יונית גולדשטיין (59, אם יחידנית) ועם אמן עליה גולדשטיין (83) את העסק המשפחתי

"גולדשטיין גלרי טפט" ברחוב בוגרשוב בתל אביב. מלבד שלוש בנות המשפחה, מתפרנסים מהעסק עובדים נוספים. "ראשית, ברגע שדלת של חנות על רחוב מרכזי סגורה (ביום שני השבוע, התקבל היתר פתיחה. א.ש). הפגיעה היא מיידית", אומרת קרייתי־גולדשטיין. "חוץ מזה, אנחנו עובדות המון עם השוק המסחרי. מספקות למשל טפטים לחנויות רבות שנמצאות במרכזי קניות שנסגרו. נוסף לכך אנחנו עוסקות בתחום המלונאות ומספקות טפטים לבתי מלון. זה תחום נכבד אצלנו. גם כאן הייתה לנו פגיעה מיידית. שלושה בתי מלון עצרו ברגע האחרון אספקה שעמדה להגיע מחו"ל. זה פגע בנו מאוד, ואנחנו גם לא יודעות מתי ואם המלונות יתאוששו בכלל".

איך אתן מתמודדות עם המצב?
"את העסק שלנו הקימו לפני כ־60 שנה אמי ואבי שמואל גולדשטיין ז"ל. העסק עבר טלטלות רבות בעקבות מלחמות ופיגועים, מצבים כלכליים משוגעים, אינפלציות מטורפות ועוד. גדלנו והתחנכו אצל הורים שתמיד היו אופטימיים איכשהו ואמרו: 'מחר יום חדש'. הפעם אנחנו חוששות כי המכה היא עולמית. גם החברות שאנחנו עובדות איתן בחו"ל נסגרו בעקבות המכה הזאת".

היא מוסיפה ומספרת: "בארץ אנחנו עובדות עם חברות גדולות. כולן הקפיאו תשלומים. עשינו למשל פרויקט ענקי עם רשת מסעדות שנחשבת ללקוחה ותיקה ומועדפת. כשהגיע יום התשלום, פשוט עצרו את הצ'קים. אין לרשת ממה לשלם, כי העסקים שלה נסגרו".

אתן מגלות סבלנות בימים אלה?
"מצד אחד בא לי 'להרוג' את הלקוח. מצד שני, אני עובדת איתו כל כך הרבה שנים. הוא הסביר לי את המצב בצורה הכי אמיתית שיש, ואני מנסה להתאזר בסבלנות. אנחנו מנסות לשמור על מעט אופטימיות. מקוות שאחרי הקורונה השגרה תגבור על הכל ואנשים ירצו לשמח את עצמם ולחדש את ביתם. בתקווה שיישאר להם כסף, כמובן".

קרייתי־גולדשטיין מודה: "בימים אלה אנחנו שותות את החסכונות שלנו, ובמקביל מנסות לקדם כמה שיותר את המכירות באתר. אבל הפרנסה שלנו נחתכה ב־50%־60% לפחות. אנחנו כל הזמן מנסות לעודד אחת את השנייה. גם אמא מנסה לעודד את שתינו ולראות את האור שבקצה המנהרה".

להתכונן ליום שאחרי

חברת מעבדות ד"ר מלומד, שמפעלה ממוקם באזור התעשייה בבאר טוביה, הוקמה לפני 41 שנים בידי ציפי ודוד מלומד, כיום בני 72. בחברה עובדת גם בתם של בני הזוג, מיכל מלומד (47, אם יחידנית לילדה), מהנדסת כימיה המשמשת כסמנכ"ל וכמנהלת הפיתוח העסקי. החברה עוסקת במחקר, בפיתוח, בייצור, בשיווק ובהפצה של פתרונות עור ומייצרת מוצרי טואלטיקה, קוסמטיקה והיגיינה.

אחד המוצרים הידועים של החברה הוא ג'ל האלוורה שפותח בתחילת שנות ה־80 ומסייע לבעיות עור רבות ומורכבות. כ־60% מהכנסות החברה מגיעות מיצוא, בעיקר לצפון־אירופה. יתר ההכנסות, מקורן בפעילות בשוק המקומי בשלושה אפיקים עיקריים: שוק הקוסמטיקה המקצועית למכוני יופי ולקוסמטיקאיות; שוק פתרונות עור לבתי מרקחת עם מוצרי גוף; ושוק המותג הפרטי שמייצר מותגים פרטיים, בין היתר לסופר פארם.

"המצב כיום לא פשוט. רוב הפעילות שלנו פשוט נעצרה, ויש הרגשה של תקיעות", מספרת הבת מיכל, "כבר מחודש פברואר יש האטה בהזמנות מחו"ל. יש הזמנות שבוטלו, יש שנדחו וגם קטנו. כעת אנו למעשה עובדים על הזמנות יצוא, ואין ודאות מלאה כי הן אכן ייצאו מהמפעל אל הלקוחות בסוף החודש".

פגיעה שנייה ומהותית מאוד, היא אומרת, נוגעת בכל השוק המקצועי של הקוסמטיקאיות בארץ, שהיו רוכשות מהמפעל מוצרים. כרגע הקוסמטיקאיות לא מורשות לעבוד, ולפיכך גם אין הזמנות. "ההכנסות מהשוק המקומי שואפות לאפס", אומרת מלומד, "התקיעות הזאת מתסכלת כשאני רואה מולי את כל הפרויקטים שבהם השקעתי כל כך הרבה מאמץ בשנים האחרונות. הכל כאילו נעצר במקום.

אנו חוששים בעיקר מנושא פעילות שוק הקוסמטיקה המקצועית בארץ. רוב הקוסמטיקאיות הן עצמאיות שלא זכאיות לסיוע כלשהו. אם התחום הזה לא יחזור לפעילות מהר, הוא עשוי לקרוס. בימי שגרה פסח זו אחת התקופות הכי חזקות בשנה בתחום המקצועי. התחום שלנו משגשג בתקופה הזאת. עכשיו גם הקוסמטיקאיות לא עובדות, וגם אם יש ללקוח אפשרות לקנות מהן מוצרים אונליין, אנשים לא מזמינים כי היום זה נחשב למותרות. אנשים שומרים על הכסף שלהם".

בכמה קטנה פרנסתכם?
"בחודש הקודם ההכנסות ירדו מאוד, וכרגע הן שואפות לאפס. למעשה עכשיו החברה משקיעה כסף מתוך ההון העצמי שלה. בתחילת המשבר ביקשתי מאוד מאבא שלי לסגור את העסק ולעבור לעבוד מהבית. אך אבי ואמי החליטו שהעסק ממשיך לעבוד ולא נסגר, ושאני, בשל היותי אם יחידנית, אשאר בבית עם הילדה. יצאתי לחל"ת בזמן שאבא שלי ממשיך לעבוד כל יום במפעל. ההחלטה הזאת קשה לי מאוד. אני דואגת מאוד כשאבא שלי נמצא מחוץ לביתו, עד כדי כך שאני לא מצליחה לישון בלילה. אך עם זה, הכוחות המופלאים שיש לאבי ולאמי להיות עמוד התווך של המשפחה ושל המפעל נערצים בעיניי".

כיצד אתם מתמודדים עם הסיטואציה הנוכחית?
"צריך הרבה מאוד תעצומות נפש. המצב לא פשוט וצריך לגייס כוחות ולחשוב מחוץ לקופסה. המזל הוא שההורים שלי הם אנשים חיוביים מאוד ואופטימיים, שתמיד מסתכלים על חצי הכוס המלאה, מודים על מה שיש, ובעזרת חשיבה יצירתית מצליחים לחזק את כל המשפחה ולצלוח אתגרים רבים. גם בעבר התמודדנו עם מצבים לא פשוטים, ובעזרת עבודה קשה, הרבה אופטימיות ואמונה, בשילוב פתרונות יצירתיים, הצלחנו לגבור על הקשיים. במשבר הנוכחי הוצאנו לא מעט עובדים לחל"ת, ובמקביל אבא שלי, שהוא מומחה בכימיה קוסמטית ואדם מבריק, עובד על פיתוחים ייעודיים חדשניים בנושא היגיינה אישית לתקופת הקורונה".

בני משפחת מלומד כבר מתכוננים ליום שאחרי, שבו, לדברי מיכל, "חוקי המשחק עומדים להשתנות, הן ברמת ההתנהגות הצרכנית והן ברמת הצריכה. אנו מתכננים להשיק קווים חדשים של מוצרי היגיינה וטואלטיקה במחירים נמוכים, גם לשוק המקצועי וגם לשוק הקמעונאי. כמו כן, אנו ממנפים את היכולות שלנו כמפעל ותיק ואת את הקשרים שיש לנו עם ספקים ועם קמעונאים. אנו עובדים על וובינרים כתחליף לכנסים מקצועיים ולהדרכות פרונטליות ועל מפגשים אינטרנטיים כתחליף למפגשים השוטפים. בקרוב גם נשיק אתר שיאפשר לקוסמטיקאיות למכור מוצרים ללקוחות שלהן, כדי לשמור על חלק מההכנסות שלהן. אנחנו מקווים מאוד שבקרוב יחזור בהדרגה המשק לעבודה. בינתיים, כאמור, חושבים מחוץ לקופסה כדי למצוא פתרונות יצירתיים בהתאם למצב הנוכחי, נערכים גם ליום שאחרי, ובעיקר מכוונים לעבור את התקופה הזאת בצורה איתנה, חזקה ובריאה. עם כל היתר נסתדר".