שיר שגיא התראיינה היום (שלישי) לענת דוידוב ב-103FM. שגיא היא אימא לשלושה ילדים קטנים, ובמקביל משמשת מנכ"לית של חברת המנעולים 'אווה'. עם זאת היא אינה יכולה למלא את תפקידה בגלל חוסר הסדר שיוצר מתווה החזרה ללימודים של משרד החינוך.
את אמא לשלושה ילדים קטנים, מנכ"לית של חברת מנעולים, ובעצם את לא יכולה למנכל כלום כי כל יום ילד אחר הולך למסגרות, והבלגן חוגג.
"אפשר לקרוא לזה מסגרת בלי מסגרות. אני מתחברת מאוד לדבריו של חיים ביבס, שהרי יש ילדים שנמצאים כרגע בכל מיני חצאי מסגרות. בתי הגדולה בכיתה ב', והם לומדים חמישה ימים בשבוע עד השעה 13:00. בני בן ה־4 נמצא בגן, ועוד לא הגיע חצי השבוע שלו, אנחנו מחכים למחר. בתי בת השנה וחצי תחזור למעון הפרטי שלה מיום ראשון, אבל בגלל שאני מנכ"לית בחברה, וחייבת למנכ"ל, אני לא אחזיר אותה למעון הפרטי וגם אשלם לבייביסיטר".
אם נשים את הילדים בצד, למרות שאי אפשר כל כך כי הם חלק אינטגראלי, אבל איך התנהלתם כל החודשיים האלה בעסק?
"הוצאנו את העובדים לחל"ת, ועכשיו התחלנו להחזיר חלק מהעובדים בהדרגה. זה היה מאוד מאוד קשה, והמחזורים ירדו באופן דרמטי כמו בכל המשק, אבל היינו חייבים גם פתרונות יצירתיים בתוך הכאוס המטורף הזה, ולהצליח לג'נגל לתוך הדבר הזה. למרות ההפסדים לא קיבלנו שקל מהמדינה, זה דבר מאוד מסובך ומורכב לקבל את המענקים האלה, בסוף זה נופל על עניינים טכניים כמו תקלות במערכת והגשות מסמכים שלא נקלטו כמו שצריך, אתה שולח מייל, לא מקבל מענה, ובסוף אתה מתעצבן ואומר 'יאללה לא צריך מהם שום דבר, ונמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים בעשר אצבעות', אבל זה לא אמור לעבוד ככה. אין שום קשר בין ההחלטות שמקבלים למה שקורה בפועל בשטח, שום דבר לא מתחבר, ויש תחושה קשה של אכזבה ואי אמון במערכת כולה. אישי היה עובד משרד הביטחון לשעבר, ותרם המון למערכת, ועדיין אנחנו באי אמון מאוד גדול, וברמה האישית שלי אני חושבת שאחת הבעיות הכי גדולות הן שלמעט אישה אחת, פרופ' סיגל סדצקי לא יושבת אף אישה בצוות האסטרטגיה של היציאה ממשבר הקורונה".