אולם התצוגה של BYD מול קניון איילון היה עמוס כשהגענו. לא תורים כמו לפני שנתיים כשנחתה כאן ג'ילי גיאומטרי C במחיר שובר שוק של 134־143 אלף שקל, אבל בהחלט ערני. שוק הרכב היום במצב אחר. הריביות עלו, המצב הפוליטי ובנוסף - היום יש כבר בשוק עוד חשמליות משפחתיות.

ובעיקר, המחירים טסו למעלה. אותה ג'ילי, למשל, עולה היום כבר 145־163 אלף שקל. MG4 עולה 145־154 אלף שקל, אורה פאנקי קאט עולה 138־175 אלף שקל, כששלושתן מציעות בדגמים הבסיסיים סוללה מוקטנת וטווח רשמי של 350 ק"מ בלבד.
עכשיו מגיעה ה־BYD דולפין ומציעה במחיר החשמליות הסיניות הבסיסיות האחרות סוללה מוגדלת עם טווח יצרן של מעל 400 ק"מ. דולפין היא האחות הקטנה של האטו 3, הקרוסאובר שהפך לרכב הנמכר ביותר בישראל, ועולה כ־20 אלף שקל יותר. היא גם זולה יותר מטויוטה קורולה היברידית ומפולקסווגן גולף בנזין. כשנתח השוק של החשמליות כבר עומד על 16%, מדובר בלהיט פוטנציאלי.
אבל איך היא נוסעת? בואו נראה.

עיצוב: הדולפין נאה, אבל שגרתית. מזכירה כל מיני מיני־ואנים יפניים כמו טויוטה ספייס ורסו. מדובר במכונית גבוהה, 1.57 מטר גובה, כמו ג'יפון, תוצאה אולי של ההתבססות על פלטפורמת האטו 3. אורך של 4.29 מטר, זהה לזה של MG4, ארוך ב־5.5 ס"מ מאורה, אבל קצר ב־10 ס"מ מקומפקטית מודרנית ועוד מעט גם חשמלית, כמו אופל אסטרה.
הדגם הבכיר דיזיין, שבו נהגנו, מקבל גם צביעה דו־גונית וחישוקים מעוצבים וצבועים בצבע הרכב. אגב צבעים, במנילת הצבעים של הדולפין מופיע גם הצבע הוורוד כאופציה ללא תוספת תשלום, שכוללת גם תא נוסעים ורדרד. האם ההצלחה של הסרט "ברבי" תהפוך אותה ליותר מקוריוז? עוד נראה לגבי זה.

תא הנוסעים: כל מי שפגש כבר אטו 3 ירגיש כאן כמו בבית. סביבת הנהג דומה מאוד, כולל צג ה־5 אינץ' לנהג וצג המולטימדיה 12.8 אינץ' במרכז, עם הסמל המסחרי של BYD, האפשרות לסובב אותו בלחיצת כפתור אופקית או אנכית. במצב הראשון הוא מסתיר קצת את פתחי האוורור, בשני מזכיר קצת טסלה ומאפשר חלוקת מסך לשניים, ווייז למשל ואפליקציה אחרת מתחת. יש אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי.
תפעול בקרת האקלים מתבצע כולו מהמסך, ומחייב שתי לחיצות לכל פקודה. תפעול המסך די אינטואיטיבי, אבל קצת מסורבל. דעתי הייתה מוסחת. אפשר היה להוסיף כמה כפתורים למעבר ישיר לרדיו ולבקרת האקלים, למשל, בלי צורך לעבור בין מסכים ולהוריד בינתיים את העיניים מהכביש.
החומרים איכותיים בדרך כלל, הריפודים עשויים מפלסטיק. יש מאמץ לשדר איכות, עם תאורות תא נוסעים שנדלקות בנגיעה עליהן, מה שעד לא מזמן פגשנו רק ברכבי יוקרה.

מרווח: הישיבה נוחה וגבוהה, מה שמקל את הכניסה והיציאה, מלפנים ומאחור. מאחור הרצפה שטוחה, ויש הרבה מרווח לרגליים ולראש, אבל רוחב המושב, כמו אצל המתחרות, צנוע - זו לא משפחתית לשלושה פעוטות בכיסאות בטיחות, או לשלושה מבוגרים מאחור. החלונות קצת קטנים ומחשיכים, ואף שיש שתי יציאות USB־C, אין יציאת מזגן נפרדת. ייענשו המתכננים בשבוע בתל אביב באוגוסט. מצד שני המזגן חזק וקירר היטב ביום המבחן הלוהט.

אבזור: רמת קומפורט הבסיסית תגיע עם מסך המולטימדיה 12.8 אינץ' ומושבים קדמיים מחוממים עם כוונון חשמלי, ותסופק עם 2 כבלים, לטעינה ביתית ולטעינה בעמדות AC. רמת דיזיין מוסיפה חלון שמש פנורמי, משטח טעינה לסלולרי, חישוקי 17 אינץ' קלים, צביעה דו־גונית וכבל V2L לטעינת מכשירי חשמל ורכבים אחרים בשטח. ועוד תוספת שימושית: שטיחי פלסטיק לתא המטען ולרצפת המושב האחורי שאוגרים אליהם את כל הטינופת ואפשר להוציא במהירות ולשטוף בצינור. מעולה לכל דבר, מבמבה ועד שערות של הכלב.

בטיחות: בלימת חירום אוטונומית בנסיעה קדימה ואחורה, בקרת שיוט אדפטיבית, מניעת סטייה מנתיב, זיהוי רכב בשטח מת, מצלמה פנורמית וגם התרעה על שכחת ילד ברכב על סמך משקלו, שאותר בכיסא לאחר הנעילה, והתרעת עייפות לנהג. יש אפילו הכנה למנעול אלכוהול נגד נהיגה בשכרות, וציון 8 מ־8 המרבי בדירוג הבטיחות של משרד התחבורה. מנגד, הדולפין טרם נבחנה במבחן הריסוק האירופי. ההתרעות מרשימות: במהלך הצילומים לכתבה, כשעצרנו באחד מיערות המרכז, הגיע לפתע רכב משמאלנו. המכונית מיהרה להתריע על קיומו ועל כך שזה אינו זמן טוב לפתוח דלת.

ביצועים: יחידת הנעה כמעט זהה לזו של האטו 3: מנוע חשמלי בהספק זהה של 204 כ"ס, סוללת 60.5 קוט"ש, קטנה בכ־2 קוט"ש. העברת ההילוכים מתבצעת מגלגלת בדשבורד. גם כאן יש שלושה מצבי נהיגה: חסכוני, רגיל וספורט. הראשון חזק מספיק, האחרון תענוג. לא ביצועים של טסלה, אבל לגמרי ברמה שנחשבה ראויה עד לא מזמן למכוניות ספורט, על חשבון הגברת צריכת החשמל.

BYD מבטיחה 427 ק"מ של טווח משולב. בימי המבחן הלוהטים השגנו רק 330 ק"מ בין־עירוניים רגועים ברובם, בדיוק לפי המחקרים שמעידים שגם החום משפיע לרעה על הסוללה ולא רק קור. במזג אוויר נוח אפשר לצפות ל־350 ק"מ.

טעינה מהירה אפשרית בקצב מרבי של 88 קילוואט, נמוך יחסית בעידן שמטעני 150 קילוואט הופכים לסטנדרט ומטעני 350 קילוואט מתחילים להופיע גם בארץ. גם כאן החום השפיע, וטעינה שהחלה בקצב של קרוב ל־90 קילוואט, ירדה עד מהרה ל־60 בלבד, כשמחשב הסוללה החל להגן עליה מהתחממות. התוצאה: ביום חם טעינת סוללה מ־%10 ל־%80 תארך כמעט שעה.

נוחות והתנהגות: הדולפין מטפלת באופן סביר במפגעים עירוניים, ובנסיעה היא שקטה יחסית. כיול המתלים הרך פחות תורם בעיקולים, שם היא נוטה יותר על הצד, עם צרחות צמיגים במצב ספורט עתיר המומנט, ועם הגה קל וחסר תחושה.

השורה התחתונה: מול מחירי החשמליות הנוכחיים, הדולפין היא בשורה. היא שימושית ומאובזרת, איכותית וזריזה ומגיעה כעת עם תקופת אחריות ארוכה יחסית - 6 שנים או 150 אלף ק"מ לרכב, שתתווסף בדיעבד בצעד נדיר גם לרכבי BYD שכבר נמסרו מאז אוקטובר שעבר. המרווח מאחור והתנהגות הכביש הם החלקים המרשימים פחות.

כך או כך הדולפין מספקת תמורה טובה לכסף. נקווה שבשנה הבאה אכן נראה בארץ את גרסת הסוללה הקטנה שלה, 45 קוט"ש, עם טווח של 340 ק"מ, ומחיר נמוך ביותר מ־10% משל גרסת הסוללה הגדולה הבסיסית, כמו באירופה.

הודות למדיניות מיסוי הרכב בארץ, רכישת הדולפין כעת, כמו כל חשמלית למעשה, הופכת לסוג של השקעה. בינואר יעלה מס הקנייה על החשמליות מ־20% ל־35%, וכאשר יש גם מע"מ (17%), ועל רכבים סיניים גם מכס (7%), אפשר לצפות להתייקרות בסך 7,000 עד 10,000 שקל, שתמחק ירידת ערך של שנת שימוש ברכב. טובי המומחים בעולם מתלבטים איך להעביר נהגים לרכב חשמלי, ורק לנו יש רשות המסים. 