פלח השוק הרווחי ביותר בתעשיית הרכב, ואחד מן הצומחים בקצב המהיר ביותר בעשור האחרון, הוא זה של יצרני הפרימיום ומוצרי היוקרה. המשבר הכלכלי בשנים 2008 ־ 2009 גרם למהמורה בקוטר של בולען בדרך הזאת, אבל כמעט קשה להאמין כמה מהיר היה קצב ההתאוששות אחריו. לאחר רגעי החרדה, שבהם נדמה היה שהכל מתמוטט, היה זה דווקא פלח הפרימיום שחווה את ההתאוששות המהירה ביותר, ויש אומרים שזה קרה בגלל התנפחותה מחדש של הבועה.
קשה להימנע ממחשבות על אודות שוק הפרימיום בכלל, וזה של אינפיניטי בפרט, כשמפליגים בנהיגה נעימה על סיפונו של הג'מוס החדש שלהם - QX60 . מפני שנדמה כי QX60, הרבה יותר ממכוניות אחרות, מנותק מהשוק הישראלי בכלל, וגם משוק הפרימיום המקומי שלנו, ואפילו מאינפיניטי עצמה, כמעט כמו שביבי ולפיד מנותקים מן העם. מוזר, אגב, להזכיר כאן את לפיד, שהפגין התנהלות מבורכת כשהמשיך להשתמש במכוניתו הפרטית במקום ברכב השרד. זה מוזר לא מפני שכך היה לפרזנטור של ניסאן, וגם לא משום ש"מכונית פרטית" במקרה שלו היא לא מאזדה 6 "עממית" אלא ניסאן מוראנו.
מה שחשוב לעניינו הוא שניסאן מוראנו חולק עם אינפיניטי QX60 את פלטפורמת D, שמשותפת להם וגם לדגמים נוספים של ניסאן, כמו הג'יפ פאת'פיינדר, מכוניות הנוסעים אלטימה, ומקסימה, והמיניוואן קווסט. בניגוד לב.מ.וו, מרצדס ויגואר, הבסיס הטכנולוגי של מותגי הפרימיום היפניים הוא מוצרים סדרתיים עממיים יחסית, ובמקרה של אינפיניטי אלה דגמי ניסאן. יש שיטענו שהנוסחה עובדת גם אצל אאודי, שהרי גם היא מבססת את דגמיה על פלטפורמות שמשמשות את מותגיה העממיים של קבוצת פולקסוואגן. אבל האזכור של QX60 ושל ניסאן מוראנו בנשימה אחת לא נועד לבקר את התופעה, אלא כדי לפצוח בשיח על אודות הדנ"א שלו.
מבינים רק כוח
עד למשבר הכלכלי לא הייתה בעיה להגדיר את הכיוון שאליו כיוונה אינפיניטי: כוח, הרבה כוח, עוד יותר כוח, פינוק ברמה של פרימיום יפני, ועיצוב חלקלק ויוצא דופן. אינפיניטי טענה להתמקדות בנהג ולתחרות בב.מ.וו, במובן זה שהיא מתכננת מוצרים שכיף לנהוג בהם, ובעיקר כיף "לתת בגז". אבל גם כשמחירי הנפט הרקיעו אל 100 דולר לחבית, רגע לפני שהמשבר עצר הכל, אינפיניטי נאלצה להוסיף ולמכור רק כוח, עם מנועי V6 ו־ V8 אדירים, ולא הייתה לה אלטרנטיבה, אלא לשים קצוץ על תצרוכת הדלק. יצרני פרימיום אחרים, ב.מ.וו. למשל, הדגישו דווקא את ההתייעלות האנרגטית ואת ההוספה של טכנולוגיות אחרות שלא בהכרח קשורות לנהיגה, ותוך כדי כך השקיעו את רוב המאמצים בחדירה לנישות חדשות והרחבת מגוון הדגמים.
מנהלי ניסאן, לעומתם, נמצאו אומנם במהלך חדירה לאירופה, אבל השוק החשוב מבחינתם נותר האמריקאי. הדשדוש של אירופה הוא ודאי אחד הגורמים שהסיטו את תשומת הלב לשוק הסיני המתעצם, וזה לא פועל לטובת היושבים בציון. מפני שבשעה שהגרמנים השיקו עוד מכוניות קטנות, והרחיבו את מעגל הלקוחות, בחרו אנשי אינפיניטי להפיק ג'מוס גדול. QX60 הוא כלי רכב חדש, שנולד בשלהי 2012 ומוגדר בארצות הברית כ־"MID־SIZE SUV" או "מיד־סייז קרוס־אובר", כלומר שיש גם ג'יפים וקרוס־אוברים גדולים ממנו.
במונחים אירופיים וישראליים מדובר בכלי גדול מאוד. אינפיניטי, לפחות בשלב זה, לא חשבה בכלל להציע אותו באירופה, אבל יבואני ניסאן לישראל מצאו שתי סיבות חשובות ללחוץ על היצרן להשיק אותו אצלנו. ראשית, מבין כל הקרוס־אוברים הגדולים בשוק הפרימיום, זהו כרגע הכלי היחיד שמציע שלוש שורות של מושבים (שבעה בסך הכל). לכן, למי שזקוק לקונפיגורציה כזאת אין ברירות פרימיום אחרות ביבוא סדרתי. שנית, לנוכח פתיחת השוק הישראלי ליבוא מארצות הברית וליבוא מקביל בכלל, מאוד סביר להניח שאם לא היו מביאים אותו, היינו פוגשים כאן כלים דומים שיובאו עצמאית.
טוב שם טוב
QX60 נולד בשלהי 2012 והושק בארצות הברית תחת השם JX35. זה קרה רגע וחצי לפני שמנהלי אינפיניטי החליטו לבצע מהפך מוחלט (ומבלבל ביותר) בשמות הדגמים. כל מכוניות הנוסעים והקופה שלהם קיבלו את האות Q ולאחריה מספר דו־ספרתי, שמעיד על גודל המכונית והקטגוריה שבה היא מתמודדת, ואילו הג'יפים והקרוס־אוברים נקראים QX עם מספר סדרה שמעיד על הגודל. אלא ש־ JX35 משתרע לאורך 5 מטרים וגובהו 174.5 ס"מ, ואילו QX70 , אשר לפי מספרו אמור היה להיות גדול יותר, קצר ממנו בכ־ 12.5 ס"מ ונמוך ממנו ב־ 6.5 ס"מ משמעותיים.
לזכותו של QX60 צריך לומר שמעצבי אינפיניטי עשו עבודה טובה בעידון ויזואלי של ממדיו. החזית אומנם אגרסיבית, עם פרצוף כבד ומאיים, אבל ככל שמתרחקים ממנו ובוחנים את צללית הצד ואת הירכתיים, מתקבל המשך יותר אתלטי וכלי פחות קופסתי, שיוצר פחות צל על הכביש. עוד לפני שמתארים מה קורה סביב מושב הנהג, ומספרים על תחושות הנהיגה, ראוי להתרכז בערך המוסף של QX60, כלומר בשורת המושבים השלישית. מהנדסי אינפיניטי יצרו קיפול פטנטי יעיל לשורת המושבים השנייה, ובזכות זאת קל להשתחל לצמד המושבים האחורי.
כרגיל, בכלי רכב מסוג זה, לא מומלץ למבוגרים בגודל מלא לבנות על נסיעות ארוכות, כשהם מקופלים שם, אבל התוצאה מפתיעה לטובה. נערים, גם גבוהי קומה, יוכלו לשבת בקלות ובנינוחות מאחור, בין השאר בזכות האפשרות להסיט קדימה את שורת המושבים האמצעית על גבי מסילה ולהגדיל את מרחב הרגליים מאחור. המושבים בשורה השנייה מעט קשיחים מדי ולא מספקים שפע של תמיכה, אבל הם נוחים, והיושבים עליהם נהנים ממערכת מיזוג אוויר יעילה. ברמת הגימור הגבוהה (עילית) שבה נהגתי (תוספת של 40 אלף שקל יחסית לגרסה הבסיסית), מותקנת מערכת שמע מתוקתקת מתוצרת Bose עם 14 רמקולים וסאב־וופר, שהופכת את החלל העצום למקום נעים מוזיקלית.
לא לנהיגה, כן לנסיעה
שימו נהג ושישה נוסעים בתוך הג'מוס, הפעילו את מערכת השמע, הביאו בחשבון שעוד לפני שמעמיסים אותו הוא שוקל שתי טונות, והדבר האחרון שיזכה מעתה לאהדת הקהל הוא נהג נלהב מדי בנהיגתו. QX60 לא מתיימר להיות כלי מענג או מהנה לנהיגה, ובכך הוא שונה משאר דגמי אינפיניטי. כבד ומגושם, כבר אמרנו, ולכן לא מיועד לנהיגה אגרסיבית על כבישים מפותלים ומענגים, אבל בנוסף QX60 גם לא מסתיר להקת אריות תחת המכסה הקדמי. מנוע ה־ V6 בנפח 3.5 ליטר מייצר אומנם 34.2 קג"מ מכובדים של מומנט, אבל אפילו במצב "ספורט", ותחת רגל כבדה על הגז, הוא לא משדר תחושות דומות לאלה שמתקבלות בדגמים אחרים של אינפיניטי, ולא מעיף את המכונה קדימה.
ההיגוי קל למדי וחסר משוב, ואף שהשליטה בזוויות ובקצב גלגול הגוף טובה יחסית לממדים ולמשקל הכלי, עדיין מדובר ברכב שלא מחפש הרפתקאות. מצד שני, המתלים מספקים אופי אמריקאי קלאסי של שיכוך מהמורות, וכושר ספיגה טוב מאוד, לכן ברוב מצבי הנסיעה מתקבל כלי נינוח, שמשחרר את הנהג ממתחים. הבלמים חזקים וליניאריים ובולמים אותו ביעילות רבה. רגע לפני טעות נהיגה, מתערבת האלקטרוניקה (בקרת יציבות נמרצת במקרה של התלהבות יתרה או מערכת להתרעה מפני התנגשות במקרה של חוסר תשומת לב) ומרגיעה את העניינים. מכונית המבחן יובאה אומנם עם כל חבילת מערכות הסיוע לנהג, ובהן גם בקרת שיוט אדפטיבית והתרעה מפני התנגשות, אולם זו לא מוצעת בחבילה הישראלית, וחבל. זה לא הדבר היחיד שלא מוצע לנו. גם הגרסה ההיברידית עדיין לא עשתה עלייה, כנראה בגלל מחסור בהיצע או עודף ביקוש בארצות הברית, וגם את זה ראוי לתקן.
הכביש הפתוח
QX60 הוא כלי חדש, כאמור, אבל העיצוב של סביבת הנהג שלו נראה ארכאי, ופיזור המתגים לא אינטואיטיבי ולא יעיל. בעידן שבו לא רק יצרני היוקרה, אלא אפילו מאזדה, מציעים מערכות שליטה מרוכזות ונוחות, אין סיבה לזרוע אינסוף כפתורים עם מעט היררכיה ביניהם. QX60 הוא העוף המוזר מבין דגמי אינפיניטי, בעיקר מפני שהוא מעביר לנהג הכי פחות ריגושי נהיגה והכי מעט תחושת "אינפיניטי".
גרדו ממנו את הסמלים, הריפודים והדיפונים, ותקבלו ניסאן משודרגת - שזה לא בהכרח דבר רע, אבל בטח לא תחרותי מול ב.מ.וו ומרצדס. מצד שני, ובאופן אבסורדי, דווקא עם QX60 יש לאינפיניטי סיכוי טוב לבלוט בשוק הישראלי. ראשית לכל, אנשי אינפיניטי החליטו לתמחר את QX60 בכל העולם במחיר תחרותי, ובישראל הוא מוצע תמורת 400 אלף שקל לגרסה הבסיסית ו־ 440 אלף לגרסה המאובזרת. מובן שזה לא כסף קטן, אבל בל נשכח שהמתחרה הקרוב ביותר מבחינת אופי, אשר גם מציע שבעה מושבים, הוא אאודי Q7 ומחיר המחירון שלו גבוה ביותר מ־ 100 אלף שקל. אאודי חשפה לאחרונה את דגם Q7 החדש שלה, שאולי יצליח להתחרות ב־ QX60 בעתיד, אבל אלינו הוא לא צפוי להגיע לפני מחצית השנה הבאה, כך שלאינפיניטי יש לעת עתה כביש פתוח.