לפני כחודש החל הייבוא לישראל של דאצ׳יה, מותג ה״לואו-קוסט״ של קבוצת רנו-ניסאן, שמציע ארבעה דגמי מכוניות המבוססות על מכלולים ותיקים של הקבוצה.
בשבוע שעבר הבאנו כאן את מבחן הדרכים לקיה ספורטאז' - קרוס־אובר שמזעזע את אמות הספים של שוק הרכב עם מחיר אטרקטיבי של 135 אלף שקל. אבל קצת יותר משלוש שנים לפני שאלה חלמו לעשות עלייה, ואלה חשבו על הלקוח הפרטי, הייתה זו סיאט שהביאה לנו את איביזה עם מנוע בנפח 1.4 ליטר, תיבת הילוכים ידנית, ותג מחיר של 70 אלף שקל, שהפך אותה לסופר-מיני האטרקטיבית ביותר במחירה בישראל.
כמה אלפי מכוניות מאוחר יותר, באוגוסט שעבר, החלה סיאט את השלב השני ב״מתקפת איביזה", עם מכונית שמצוידת במנוע טורבו־בנזין בנפח 1.2 ליטר ותיבת הילוכים אוטומטית. לגרסה הזאת קוראים AM5, ומאז אוגוסט, ובעתיד הנראה לעין, היא מוצעת במחיר "שובר שוק״ של 80 אלף שקל (שמוצג אומנם כ״מבצע״ על מחיר מחירון של 85 אלף שקל).

עוד לפני שמתניעים, ברור שעל כף אחת של המאזניים מונחת הצעה מעניינת מאוד בזכות מנוע טורבו־בנזין מתקדם וחסכוני, שעושה חיל ברוב מותגי קבוצת פולקסוואגן, ובעיקר הודות לתיבת הילוכים רובוטית, מתקדמת גם היא. על הכף השנייה מוצבת העובדה, שכדי להגיע למחיר האטרקטיבי הזה נאלצה סיאט לקלף מהמכונית כמעט כל פריט אבזור שאליו התרגלנו בעשור האחרון - החל בכפתורי שליטה על גלגל ההגה, דרך בקרת שיוט ומערכת מולטימדיה, וכלה במחשב דרך, בקרת אקלים ועוד.
שאלת 80 אלף השקלים, לכן, היא לאיזה צד נוטות כפות המאזניים, והאם בשורה התחתונה מתקבלת הצעה טובה ומומלצת. אבל עוד לפני שעונים על השאלה הזאת אין מנוס מלבצע ״זום אאוט״, ולהביט בכלה עצמה. אם הולכים דווקא מן הסוף להתחלה, צריך לומר שאיביזה נמצאת כעת ב״ישורת האחרונה״ שלה, לפני שתוחלף בשנה הבאה במכונית חדשה לגמרי שתתבסס על פלטפורמה מתקדמת יותר.
הזדקנות יפה
לא ברור אם איביזה החדשה תספיק להגיע אלינו ב־2016, ומה יהיה היקף המלאי שממנו יימסרו מכוניות בנות הדור הנוכחי, אבל לכל ״מכירת סוף דגם״ יש תמיד יתרונות (למשל, שכל מחלות הילדות טופלו מזמן) וחסרונות (שדגמים מתחרים מציעים, לרוב, יתרונות לא מבוטלים בתחומים שונים). עוד לפני כן, כבר בחודשים הקרובים צפויה איביזה הנוכחית להתמודד עם מתחרות חדשות לגמרי שינחתו אצלנו השנה - יונדאי i20, מאזדה 2, הונדה ג׳אז ואופל קורסה, וגם עם קיה ריו מחודשת. עוד לפני החדשות האלה היא מתמודדת עם דגמים צעירים ומתקדמים ממנה, למשל רנו קליאו, פיז'ו 208 וסיטרואן C3, פורד פיאסטה מחודשת, ושתי האחיות לקבוצת פולקסוואגן שעברו זה עתה מתיחות פנים - סקודה פאביה ופולקסוואגן פולו.
איביזה היא מכונית ותיקה. לעניין הוותק יש משמעויות שונות, למשל בסעיף הבטיחות. איביזה אומנם כיכבה ב״צעירותה״ במבחני הריסוק של פרויקט EuroNCAP, וזכתה במלוא חמשת הכוכבים, אלא שהם נערכו כבר לפני כמעט שבע שנים, איביזה נבחנה שם עם שש כריות אוויר (והגרסה שבה מדובר כאן מוצעת רק עם ארבע), והסטנדרט של המבחנים עלה מאז, כך שסביר להניח שבמצבה הנוכחי היא הייתה מקבלת שלושה כוכבים לכל היותר.
איביזה הייתה ועודנה מכונית נאה מאוד, בעלת עיצוב חיצוני מיוחד שמתברך בקווים מזוותים, חלקם ספורטיביים. מתיחת הפנים שעברה ב-2012 עידנה וחידדה מעט את המראה שלה, ובסך הכל זהו עיצוב שהזדקן טוב יותר מזה של כמה מהמתחרות. עם זאת, לאיביזה קשה להתמודד עם מי שהשקיעו קצת יותר ממנה בעיצוב, או פשוט היו נועזים, כמו פורד פיאסטה וקיה ריו, שלא לדבר על סיטרואן C3, מאזדה 2 ורנו קליאו החדשה. מבחינת המותג וערכו ממוצבת סיאט כמותג צעיר לצעירים, שמציע יחס טוב של ״תמורה למחיר״.
זהו, אגב, המקום שבו סיאט רוצה להתמצב בו בכל השווקים שבהם היא מוצעת, ומבחינת הלקוח שמחפש תמורה למחיר, זו באמת הצעה טובה: קנה סיאט ותקבל פולקסוואגן במחיר מציאה.

איביזה - מחיר שובר שוק. צילום: יח"צ 
 
דרוש מעצב פנים
עיצוב הפנים של איביזה, לעומת זאת, נותר מאחור, וזה בולט כאשר נוהגים בגרסה ה״מקולפת״ שלה. הפלסטיקה בכללותה עמידה ומורכבת היטב, אבל החומרים מיושנים וקשים, ובסביבת הנהג ישנו מגוון גדול מדי של פלסטיקים מסוגים שונים, שצבועים בעשרים גוונים של אפור.
הדיפונים והריפודים די דלים, מסעד המושב לא נוח (ומשהו בתוכו מכאיב לגב), גלגל ההגה גדול מדי בקוטרו ומשדר תחושה קצת עלובה, והנדסת האנוש לוקה בחסר, מפני שהיא לא מפרגנת לנהג וליושב לצדו תאי אחסון לחפצים או מקום להניח בו את הטלפון (שלא לדבר על חיבור USB לטעינת הטלפון). מערכת השמע בסיסית, אין שקע USB מלפנים, ואין רמקולים מאחור, מתגי מיזוג האוויר ארכאיים, וחלק מן החומרים משדרים תחושה זולה.
על רקע כל הדברים שחסרים, צריך לומר גם כמה מילים טובות. ראשית, תנוחת הנהיגה באיביזה טובה מאוד בזכות שפע אפשרויות כיוון של ההגה (כולל למרחק) והמושב, ולרגל שמאל יש מדרך מעולה, שבאמצעותו קל להצמיד את הישבן למושב כשנמצאים על כביש. מתגי המזגן אומנם עלובים למגע, אבל המזגן עובד היטב, ופתחי האוורור גדולים ויעילים.
אין מחשב דרך, אבל השעונים ברורים ומיקומם טוב, ואף שאין מקום להניח טלפון, יבואני סיאט מתקינים בארץ (כלול במחיר) תושבת נוחה לטלפון נייד, ומתחתיה ממוקם היטב שקע 12 וולט. גם העובדה ה״מצערת״ שהכיסויים החיצוניים של מראות הצד, וידיות הדלתות, צבועים בשחור ולא בצבע הרכב, לא מזיזה לי, ואפילו להפך: בעיני זהו שילוב צבעים חביב. יותר מפריע לי היעדרן של כריות אוויר מסוג וילון (להגנה על ראשי היושבים מאחור) ומערכת בקרת לחץ אוויר בצמיגים.
מנגד, מתחרות צעירות מאיביזה גדלו בממדיהן, לכן באופן יחסי היא הפכה לאחת המכוניות הפחות מרווחות בקטגוריית הסו-פר-מיני. התוצאה היא מכונית די נוחה לשני מבוגרים שיושבים מלפנים, אבל צפופה, בעיקר לרגליים, עבור מי שיושב מאחוריהם.

אין כמובן מה להשוות בין איביזה למכוניות המיני, אפילו למובילות שבהן כמו i10 ופיקנטו. איביזה מרווחת מהן בהרבה והתנהגות הכביש שלה טובה יותר, אבל מי שמסיע בקביעות שני מבוגרים, אפילו מתבגרים, במושב האחורי, צריך להביא בחשבון שיש כבר מתחרות מרוחות ממנה. תא המטען, לעומת זאת, מרווח ונוח לשימוש - אם כי הוא מוגבל ברוחבו על ידי בתי הגלגלים.
 
גילה של איביזה ניכר גם בהתנהגות הכביש שלה, ובעיקר בהיעדר החדות והדיוק. אך לפני שנים אחדות היא יכולה הייתה להיחשב, ובצדק, לאחת הסופר־מיני היותר טובות ומהנות לנהיגה. גם כאן יש מי שהצליחו לעקוף אותה בסיבוב. ככלל, המתלים של איביזה אומנם מכוונים לצד הנוקשה יותר, אבל לא רק שהיא לא נוקשה, אלא היא אפילו קצת ״רפויה״ מדי. מקום שבו המתלים מתקשים להתמודד עם המציאות הוא בנסיעה על אספלט משובש בכל טווחי המהירויות - ואז הם קצת מתרסקים לתוך המהמורות ומשדרים אותן פנימה לתוך התא. בכל מצבי הנסיעה האחרים מתקבלת מכונית נוחה למדי, ואפילו עם עודף נטייה להעברות משקל וגלגול גוף.
 
מכונית המבחן שלנו צוידה אומנם בצמיגים במידות של הגרסה הבסיסית אבל עם חישוקים קלים שתמורתם נדרשת תוספת תשלום, לכן ייתכן שרמת האחיזה שלה, אפילו הנוחות, מעט גבוהה מזו של גרסת ה־80 אלף (אגב, מערכת המולטימדיה שבה צוידה המכונית - גם היא בתוספת תשלום - לא תפקדה טוב ואינה מומלצת).
 
ההיגוי חסר תחושה ודי ״מת״, אבל המשקל שלו נכון (מעט קל) והוא מדויק להפליא.
 
בסך הכל מתקבלת מכונית מאוד צפויה, כזאת שלא מלהיבה את הנהג שלה להתייחס לנהיגה ברצינות, אבל גם לא תכניס אותנו לצרות.
 
זהירות, מצלמה
 
היהלום הגדול של AM5, ויתרונה על פני הגרסה הידנית (1.4 עם 85 כ״ס) הוא מנוע הטורבו־בנזין 1.2 ליטר שמתפקד נפלא גם במכוניות כבדות וגדולות יותר כמו סקודה אוקטביה. כאן, כיורשו של מנוע ה־1.6 ליטר ההיסטורי, הוא עושה עבודה נהדרת: זהו מנוע חי מאוד, חלק, שקט להפליא, והשילוב בינו לבין תיבת ההילוכים הרובוטית בעלת מצמד כפול ושבעה יחסי העברה (בעיקר במצב ספורט) עובד נהדר.
 
באף שלב לא מתקבלת תחושת כוח חזקה מדי, אבל הזריזות של המכונית הזאת עלולה לסבך כל נהג עם מצלמות המהירות ושלטונות החוק. בנסיעה מאומצת, עם רגל כבדה על הדוושה, שתה המנוע ליטר בנזין בכל 12 ק״מ, בנהיגה רגועה יותר, אבל עדיין מהירה על כבישים מהירים, השגתי 14.33 ק״מ לליטר, ונהגים רגועים יוכלו להגיע כנראה ל־15־16 קמ״ל מרשימים.
 
בנהיגה עירונית ורגועה מתקבלת מכונית שקטה ונינוחה, עם העברות הילוכים נעימות ולא מורגשות. תחת לחץ מהוסס על המצערת, או בזינוק איטי מעמידה, מתקבל לפעמים היסוס של המנוע ו/או של תיבת ההילוכים, ואלה משדרים מסר מבולבל מעט, ותחת לחץ חלקי, במהירויות נמוכות, מתקבלת לפעמים תחושת רעידה מן המנוע. פרט לאלה מדובר, כאמור, באחד המנועים הזריזים והיעילים בקטגוריה. אבן חן אמיתית.
 
כמובן שהכל טוב כל עוד הכל טוב: מנועי הטורבו־בנזין של פולקסוואגן, ותיבות ההילוכים הרובוטיות, עברו מחלות ילדות לא פשוטות, וכולנו תקווה שהם כבר לאחריהן. אם לא, אזי צפויה לכל הדגמים, ובהם גם לאיביזה, בעיה לא קלה בשוק המשומשות.
 
אולי פיקנטו
 
דאצ׳יה מציעה את מכונית הסופר־מיני שלה, סאנדרו, תמורת 71,200 שקל, אבל עם תיבת הילוכים ידנית. אפשר להתווכח כמה כסף שווה הפוזה החיצונית של סאנדרו (שמוצע אצלנו בגרסה ״קרבית״ דמויית רכב שטח), ולהתקשקש גם על פרטי אבזור כאלה ואחרים, אבל לסאנדרו אין תיבה אוטומטית ומנוע הטורבו בנזין שלו מספק רק 13.5 קג״מ, כלומר שמנוע האיביזה חזק ממנו ב־32% (17.8 קג״מ).
 
במחיר של איביזה AM5 אפשר גם לקנות את המכונית האוטומטית הקטנה הנמכרת ביותר בישראל לשנת 2014 - קיה פיקנטו, וזו מוצעת עם שש כריות אוויר, מתגי שליטה מההגה וחיבור BT. אבל פיקנטו ממש לא שקולה לאיביזה (אפשר להתווכח על העיצוב), מפני שהיא הרבה יותר קטנה וצפופה, ולכן גם פחות שימושית לכל מי שמסיע נוסעים וקצת מטען.
 
איביזה AM5 היא כאמור זריזה וכיפית, יעילה וחסכונית, אבל דלה מאוד בפינוקים ולכן מתאימה יותר כ״כלי רכב״ מאשר כ״מכונית״. בשורה תחתונה, כל עוד אף יצרן אחר לא מרים את הכפפה ומציע הצעה כל כך אטרקטיבית מבחינת המחיר - איביזה 1.2 טורבו-בנזין אוטומטית־רובוטית היא המכונית הקטנה המשתלמת ביותר שמוצעת כעת בישראל.