שעומדים מול מיצובישי אאוטלנדר יש תחושה כמו במפגש עם מישהו מוכר ברחוב, רק שאין לכם מושג מהיכן: מהתיכון, מהמילואים, מהתור שלשום בבנק? אתם בטוחים שראיתם אותו לא מזמן. זה ברור: לא רק שאאוטלנדר הוא מרכבי ה–SUV הפופולריים על הכביש ומסתובב באזור מ–2007, זה גם האופי הכל כך מוכר: לא מנקר עיניים, לא מפגין ביצועי על, לא בעל ממדים חסרי פרופורציה. המילה הכי מתאימה להגדיר אותו היא "סולידיות".
ראיתם רכבים בסגנון אאוטלנדר אלפי פעמים בסרטים האמריקאיים, אלה שמביאים את הילדים בבוקר לבית הספר ואחר הצהריים יוצאים לסופר לעשות קניות. אאוטלנדר הוא כמו בן משפחה שאימצתם בסוכנות הרכב. אתם חמש נפשות? אין בעיה. שבע? יש לו גם שורה שלישית. מתאים את עצמו לסביבת המחיה מבלי לבלוט יותר מדי בשטח. סולידי, כבר אמרנו?
אני יודע שלחלק מאיתנו הסולידי הזה כבר לא כזה מתאים. בכל זאת, הרכב שבו נהגתי - שבעה מקומות, רמת גימור עם סאן רוף - עולה 175 אלף שקל. אז אם כבר השכבנו סכום נאה, שלא נכריז על כניסה חגיגית? הננו כאן. יש כאלה, אבל יש לא מעט משפחות שנהיגה מתחת לרדאר עדיין מתאימה להן.
במיצובישי דאגו להכניס בדגם החדש, שעבר מתיחת פנים קלה, כמה תיקונים לליקויים שהופיעו בעבר. למשל, הפגוש הקדמי שונה במעט, קיבל מראה יותר עדכני. אני אוהב את נגיעות הכרום מלפנים ומאחור. עם כל הצניעות שאאוטלנדר משדר, הן מעניקות לרכב נוכחות גדולה יותר בשטח. בפנים הוסיפו פתחי מיזוג אחוריים. יכול להיות שאצל רובנו הנתון האחרון מתקבל בפיהוק ארוך, אבל ברכב שמתיימר לעתים לקחת חמישה נוסעים מאחור זה חיזוק חשוב בחודשי הקיץ הלוהטים. אני אפילו שמחתי לשמוע שמשענת היד שעומדת לרשות הנהג התארכה במקצת. כאמור, מדובר בפרטים קטנים, לפעמים שוליים, אבל בסך הכל הם מוסיפים נקודות זכות.
לפני חודש נסעתי עם המשפחה באאוטלנדר ברחבי ארצות הברית: מאילינוי לוויסקונסין. אומנם זו לא הייתה נסיעה ארוכה במיוחד, אבל היא הייתה נוחה, נעימה, כמו שארוחה משפחתית צריכה להיות. אנחנו ארבע נפשות אז בטח שהיה נוח. אם היינו צריכים לאכלס את השורה השלישית כנראה היה הרבה פחות מקום, אבל שוב, חייבים להבהיר: אין מדובר בוואן עצום ממדים. זהו רכב בעל שבעה מקומות שאינו ארוך, 469 ס"מ בלבד.
שימוש בשבעת המושבים באאוטלנדר יקצר באופן ניכר את גודלו של תא המטען ל–128 ליטרים, וזה מתאים אולי לתיק בית ספר. אולם אם תשתמשו רק בחמישה מקומות, כבר תוכלו ליהנות מ–502 ליטרים, שזה מספיק בהחלט.
גם בכבישי ויסקונסין וגם ביום המבחן בנגב אפשר היה להבין שאאוטלנדר משתדל מאוד לרצות את בעליו. המושבים נוחים, הישיבה גבוהה וזוויות הראייה טובות. איכות החומרים משובחת. מסך המולטימדיה, 8 אינץ' גודלו, מוטמע באופן מקסימלי בתוך הדשבורד, דבר לא כל כך מובן מאליו. לא פעם אני נתקל ברכבים שכאילו הדביקו להם את המסך רגע לפני שהגיעו לחניה. המולטימדיה גם מופיעה פה בעברית. היא מאפשרת גישה לווייז ופנגו ועיון בספר הרכב. במקרה הצורך אפשר לנווט למרכזי השירות הקרובים. האאוטלנדר מכוון לנוחות.
אחד השיפורים הנוספים שנעשו הוא בידוד הרעשים. בנסיעה מנהלתית אפשר לומר שהרכב אכן היה שקט ונינוח, אבל כשביקשנו ממנו להתחיל לתת פייט בכביש, רעשי הסביבה המשיכו לחדור פנימה.
זהו לא רכב ביצועים, כבר סיפרנו לכם קודם לכן. אומנם אאוטלנדר מחזיק מנוע בנזין בנפח 2,000 סמ"ק, עם 150 כ"ס ומומנט מכובד של 19.9 קג"מ, אבל כשמגיעים לכביש המהיר חסרה הזריזות והממזריות. נתוני היצרן מספרים על 11.7 שניות כשמנסים להגיע מ–0 ל–100 קמ"ש - וזה בטח קרוב לאמת. כשמבקשים מאאוטלנדר להגביר קצב, מחוג הסל"ד מטפס מהר מאוד למעלה.
לרכב תיבה אוטומטית רציפה בעלת שישה הילוכים. יש באוויר חשש כשמבקשים לתת גז, ולכן לא כל כך ברור מדוע בחרו במיצובישי לשים לעזרת הנהג קאליפרים להעברת הילוכים בצדי ההגה. הלו, מדובר ברכב בוגר ואחראי ולא בטינאייג'ר מחוצ'קן.
נסענו איתו באחד הכבישים היפים בדרום. מאלה שעדיין אפשר לראות לצדם את הצמחייה הירוקה ופחות את הצהובה השרבית. לחשנו לאאוטלנדר שהוא יכול להרביץ, אין פה אף אחד, אבל לא ממש בא לו. אולי אותת לנו שכדאי שנזכור שלמרות הרצון, אנחנו אנשי משפחה, כדאי שניזהר.
אכן, כמו מבוגר אחראי רכב הפנאי–שטח הזה זוכה לציון 6 הגבוה ברמת האבזור הבטיחותי. הוא מחזיק ברשותו עזרים אפקטיביים ובהם בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטונומית בשעת חירום וכן התרעת סטייה מנתיב, אם כי האחרונה לא מתקנת אלא רק מצפצפת בעצבנות.
עוד רמז למשפחתיות הנוטפת ממנו מגיע בכיול המתלים. פה הכוונון הוא על הצד הרך והמפנק. בנסיעות תזזיתיות, הטלטול שהכיול מספק הוא לא מי יודע כמה, אבל ביומיום, בדרך לעבודה, בחזרה מהחוג, הוא מתאים בהחלט.
אאוטלנדר מגיע גם בגרסת 4X4 והוא נמכר גם בדגם פלאג–אין, טעינה חשמלית, שהוא בטח חסכוני יותר. ברכב בעל מנוע הבנזין, שלו ההנעה הקדמית, סיימנו יום מבחן עם ליטר על כל 11 ק"מ. אאוטלנדר הוא לא רכב מפיל, אבל בדיוק זה סוד קסמו. לא סתם הוא נמכר בכמויות. ביום שבילינו יחד נסענו לא מעט. עשינו כמה סידורים דחופים, ניגבנו חומוס, קנינו יין ביקב. מה אני רוצה להגיד? שאחרי כמה זמן שכחנו שהוא בכלל איתנו. התרגלנו לשיתוף הפעולה החלק. זה מה שאנחנו רוצים מהרכב שלנו: להרגיש שהוא כמו חבר בצוות.
גלגלים רזרביים
קבוצת סמל"ת החלה השבוע לשווק את המיני–ואן פסיפיקה של קרייזלר (בתמונה למטה) המיועד לשבעה או שמונה נוסעים. מחירו מתחיל ב–290 אלף שקל. מדובר ברכב שאורכו 518 ס"מ והוא מחזיק מנוע V6 בנפח 3,600 סמ"ק, בעל תשעה הילוכים, שמסוגל לשחרר 280 כ"ס. גודל תא המטען הוא 914 ליטר. אם מקפלים את השורות השנייה והשלישית מגיעים לעומק של 3,978 ליטר.
קבוצת קרסו מוטורס השיקה את הרכב המסחרי רנו קנגו עם מנוע טורבו–דיזל בנפח 1,500 סמ"ק, הספק של 90 כ"ס ותיבת הילוכים אוטומטית כפולת מצמד. הגרסה האוטומטית תעלה 144 אלף שקל, תוספת צנועה של 2,000 שקל למחירו של הדגם הידני המקביל. על פי נתוני היצרן, צריכת הדלק היא ליטר על כל 20 ק"מ.
חברת CAR2GO מקבוצת שגריר תתחיל בחודש ספטמבר להפעיל בנתניה את מיזם הרכב השיתופי החשמלי. בעיר יוצבו 70 רכבים חשמליים מסוג רנו זואי, והם ייהנו מ–21 עמדות טעינה שיפוזרו ברחבי נתניה. המיזם מיועד לנסיעות קצרות בתוך העיר ומהווה השלמה לתחבורה הציבורית.