לעלות על הסקאלה: סקודה סקאלה סופר עממית וסופר חסכונית

לא יכול לכתוב על הסקודה סקאלה מילה אחת רעה. המצפון לא נותן. איזה לב יש למלכלכים אחרי שבחורף שעבר הצ'כים הביאו לפה עיתונאים מכל העולם כדי לעשות למכונית הזו כבוד ולהשיק אותה בארץ הקודש? זו הייתה היסטוריה מוטורית ששמה אותנו על המפה, השקה ישראלית־עולמית. שר התחבורה ישב בקהל, אסף גרניט היה אחראי לקייטרינג, כשסקודה הנחיתה פה את כל ההנהלה הבכירה בטקס סופר־מרשים, אז איך אפשר ללכלך על הכלה?
 

אוטו מקסים. באמת סקאלה נמצאת בשורה אחת עם אסטון מרטין, מזראטי ופורשה, לא פחות מזה, והכל במחיר של 118 אלף שקל, רוצו עכשיו לחנויות וספרו על כך לחברים. טוב, כרגע בישרו לי באוזנייה שחלה התיישנות על חוק החנפנות ולמרות אותה היסטוריה מכובדת אני יכול ללכלך פה חופשי. אז בואו נסכם במשפט אחד “יש לכם סקאלה, אתם לא צריכים לדבר יותר".
 

אני מכיר אתכם, יכול לספר איפה אתם גרים, היכן אתם עובדים, כמה ילדים יש לכם, ואיפה תהיו ביום שישי בערב. ספין? ארוחת ערב אצל ההורים של האישה. אם יש לכם סקאלה, כנראה שאתם לא הכי מגניבים בשכונה או שזה פשוט הרכב שנתנו לכם במקום העבודה, כי תפור לה על המצח בענק “צי רכב".

למה? כי אם אני אחראי על רכב במפעל, יש לי פה מכונית שעונה בחיוב על כל השאלות הנכונות באודישן. מחיר? וי. משפחתית? וי. בטיחות? וי. חיסכון בדלק? וי. שייכת לעדר מסוים? וי.
 

נכון יש פה מלכוד מסוים מבחינת הנהג הישראלי האפור. הנהג הישראלי אוהב רכבי סדאן כמו הטויוטה קורולה, וזו מגיעה באיזה סוג של הכלאה, לא ברור אם היא האצ'בק או סטיישן, מה שבטוח, אין פה רמז לספורטיביות. יש פה רמז לסקודה, שמבחינתי השם כבר אומר הכל. סוג של אפרוריות יעילה. אתם קונים את הרכב ויודעים מה תקבלו, ויש בזה לא מעט פלוסים. אני מכיר מישהו שכל חייו מחליף סקודה בסקודה, לא מוכן לשמוע על מותג אחר.

אומנם בתיאור שהעבירה היצרנית היא מספרת שסקאלה מציגה את שפת העיצוב העכשווית של סקודה. עיצוב זוויתי מחודד ברוח אומנות הקריסטל הצ'כית. נו, שוין. אל תצפו ליותר מדי. הרכב בנוי על פלטפורמת MQB-AO של פולקסוואגן, ואכן בממדים שלה סקאלה די מזכירה את הגולף ואפילו יותר ארוכה ממנה. אורכה 436 ס"מ, בסיס גלגליה 265 ס"מ, תא המטען שלה בהחלט נאה ומרווח, כמו שבסקודה תמיד ידעו לבנות, גודלו 429 ליטר. 
 

אבל מה, רכב במחיר צנוע של 118 אלף שקל, אז פה ושם מנסים לחסוך. בגרסת האמבישן, הבסיסית, שבה נהגתי, לא היה מפתח חכם, לא הנעה בלחיצת כפתור, אביזרים שכבר די התרגלנו אליהם. גם הפנים בעיקר זועק פשטות. אומנם מסך המולטימדיה נאה וגודלו 8 אינץ' ויש לא מעט תאי אחסון, אבל גם תפגשו פלסטיקה כהה ודי סטנדרטית. מה שכן, יש כאן קלות תפעול ראויה לציון. 
 

מבחינת מרווח, כנהג מצאתי אוורור משכנע, מאחור יש בהחלט מקום, אבל מומלץ לשני נוסעים בלבד, מאחר שתעלה ופתחי מיזוג, שהם שדרוג יפה בפני עצמו, מונעים מהנוסע השלישי להרגיש בנוח. יצאנו עם סקאלה לנסיעה של סופ"ש. בואו נודה שלא סובבנו ראשים בדיזנגוף ולא עשינו תחרות “מי יוצא ראשון מהרמזור", זו גם לא הייתה הכוונה. כרכב שמופנה לכיוון המשפחה הוא צריך להיות כמו מנה חמה בסופר, “מזין ומשביע". ובכן, מתחת למכסה המנוע תמצאו מנוע טורבו בנפח 1,000 סמ"ק, שלושה צילינדרים. כזה שיודע לספק 115 כ"ס. כל הטוב הזה מנווט על ידי תיבה אוטומטית כפולת מצמד בת שבעה הילוכים.
 

כמו שאמרתי, כשנסעתי לירושלים עשיתי זאת דרך כביש 1 ולא השתעשעתי בכבישים המפותלים שליד נס הרים. זה רכב משפחתי מרובע ומהונדס לכך. בנסיעה הבינעירונית הוא אפילו שכנע. העברת ההילוכים הייתה חלקה, מהירות השיוט נעימה. זה לא רכב אטי, כמו שאפשר היה לחשוב. את הדרך מ־0 עד 100 הוא עושה ב־9.8 שניות, ואין לו בעיה לצאת לעקיפות אם תבקשו. אחיזת כביש, ריסון, גם היכולת שלו להתמודד עם פגעי הכביש בהחלט ראויה לציון. 

פחות אהבתי את הנסיעה העירונית, את השימוש במנגנון הסטופ־סטארט בזמן עצירות. יש רכבים שבהם העסק כמעט לא מורגש, כאן בהחלט ידענו מתי הוא בחר להניע מחדש, אז פשוט ניתקנו אותו.

כמו שאמרתי, אני יודע מראש מי יהיה קהל הנהגים של הרכב. הם כנראה לא ילכו לסרט “פורד נגד פרארי", שמוצג עכשיו בקולנוע. הם יגיעו לאולם רק אם הם יקבלו הזמנות, כי זה לא באמת המגרש שלהם. 
 

סקאלה תקרוץ לנהג הישראלי בשני תחומים מאוד חשובים לתא המשפחתי היציב - בטיחות וחיסכון בדלק. יש פה כבר ברמת הגימור הבסיסית בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטונומית, מערכת מתקנת היגוי במקרה של סטייה מנתיב ומערכת לשיחות למוקד חירום ללא צורך בטלפון נייד ברכב. ציון האבזור הבטיחותי - 6.
 

מבחינת צריכת דלק סיימנו ימי נהיגה רגועים עם ליטר בנזין על כל 15.4 ק"מ, שזה בהחלט יפה, מתאים בול לטיפוס שאליו אנחנו ממקדים כעת את קרני הלייזר. כביכול גם אם ממש רצינו, אין הרבה סיבות ללכלך על הרכב הצ'כי. לא קונים פה פרארי במיליונים, אלא סקודה סקאלה, שהיא מכונית סופר־עממית וסופר־חסכונית. מי שקונה אותה יודע בדיוק מי הוא ולאן הוא רוצה להגיע. זאת אומרת מכאן לשם, בלי עצירות דאווין בדרך. 

זהו, אפשר להתחיל. אחרי 106 שנות פעילות מותג היוקרה אסטון מרטין מוציא את רכב הפנאי הראשון שלו - DBX (בתמונה למטה). כן, ג'יימס בונד יתחיל לאכול חול ובולדרים, ואתם יכולים להתחיל להזמין את הכלי שאמור להגיע הנה ברבעון השני של 2020. מחירו? 1.69 מיליון שקל. קטן עליכם. קצת על התכשיט היוקרתי. אורכו 504 ס"מ, בסיס גלגליו 306 ס"מ, משקלו 2,245 ק"ג ואפילו בגאז' ענק סידרה לכם היצרנית - גודלו 632 ליטר. הרכב מחזיק ברשותו מנוע עוצמתי בנפח 4,000 סמ"ק, הספקו 550 כ"ס והוא יגיע מ־0 ל־100 קמ"ש תוך 4.5 שניות.

עוד רכב אייקוני שאמור להגיע במהלך השנה הבאה הוא שברולט טרייל־בלייזר, שהושק רשמית בשבוע שעבר בתערוכת הרכב בלוס אנג'לס. זה כבר לא הרכב המאיים של פעם, אפילו בהיצע של שברולט הוא מונח בין אחיו הגדול האקווינוקס לטראקס, היותר קטן, והוא יוצע עם שני מנועי טורבו צנועים בנפחם 1,200 ו־1,300 סמ"ק, שאותם תנייד תיבה אוטומטית רציפה בת תשעה הילוכים.

במסגרת הקרב הבלתי נגמר, צ'מפיון מוטורס החליטה להנגיש עוד יותר את רכב הפנאי - פולקסוואגן טיגואן, שיוצע כעת ברמת גימור קומפורטליין שמחירה 170 אלף שקל. עד עכשיו טיגואן הוצע ברמת גימור גבוהה יותר, אבל גם לזו יש מה להציע. אפשר למצוא אצלה מנוע טורבו בנפח 1,500 סמ"ק, בעל הספק של 150 כ"ס, מערכות בטיחות אקטיביות וחישוקי 17 אינץ'. יקר? לא בהשוואה לאסטון מרטין.