לא פעם יוצא לנו לראות פרסומות לרכב שבינן לבין המועמד למכירה, הקשר מקרי בהחלט, או כלל לא קיים. לוקחים איזה ג'יפון חנון להר תלול מסלול שמיטב הכלים הכבדים לא משכילים לצלוח, או איזו מכונית חיוורת, צנועת מנוע, לזירת מרוצים אימתנית ומבקשים מהשניים לשבור שיאים מפוברקים.
את סיאט לאון הציגו החורף, כחלק מברצלונה, החמימה, הכיפית, זו השייכת לעולם הישן והטוב של שנים לגמרי אחרות. קחו אותה ואין סיכוי שלא תבלו את שאר היום בנעימים. לא תאמינו, אבל כנראה שלפעמים יש אמת בפרסום.
אני יודע, לא מדובר בג'יפ, ג'יפון, חביבם של בתי האב בישראל, אלא במכונית סטנדרטית, נמוכת קומה, כזו שלא שייכת לאגף היוקרה, אבל עדיין קיים בתמהיל שמוגש שילוב שווה בדיקה בין פאן ומשפחתיות, שילוב שחלק מאיתנו כבר שכח איך הוא נראה כשהוא פוגש את הכביש.
סיאט היא בכלל סיפור הצלחה, אם בודקים את שוק הרכב הפגיע של 2020. בעוד רוב היצרניות ליקקו פצעים ומזערו נזקים, היא רשמה שנת שיא חגיגית. היא מוקמה בישראל במקום השישי בדירוג המותגים, שברה שיא במספר הרכבים החדשים שנמסרו וזכתה לגידול של 12% לעומת 2019, שהייתה שנה נטולת מגיפות וריחוק חברתי.
איך? לדעתי זה בין היתר בגלל איכות גבוהה תמורת מחיר שלא נתקע בגרון, ומדבר אחד בעל ניסיון. אני מנפגעי סיאט של המאה הקודמת. הייתה לי בעבר איביזה שהכירה את המוסך יותר טוב מהמכונאים, כבר אבחנה לבד את התקלות ובחלק מהן אפילו טיפלה בעצמה.
היום איביזה וארונה, הג'יפון הקומפקטי, מהווים 74% ממכירות החברה בארץ הודות ליתרונות שמשווקים במחיר שבו לא צריך לקפוץ מעבר לפופיק וגם לא מחייבים הגעה חודשית למוסך.
לאון היא אומנם הדגם הנמכר ביותר של סיאט בעולם, עם למעלה מ־2.2 מיליון רכבים, אבל בארץ היא איכשהו לא תפסה את מרב הפוקוס. הדור השלישי הצליח להטיס בישראל מעל 12 אלף רכבים, אבל הוא לא מתקרב לממדים של איביזה הפופולרית.
זה אולי המחיר המעט גבוה, אולי הנטייה המודרנית לג'יפונים - כן, גם אטקה של סיאט נמכר יותר, אבל כעת, עם נחיתת הדור הרביעי, מדובר בלאון שונה לחלוטין, כאילו מנסה לקרוא תיגר על בני משפחתה ומבקשת לשפר עמדות בטבלה הפנימית.
אכן מדובר ברכב יפה. מבנה האצ'בק, חמש דלתות. עיצוב ספורטיבי, נקי, אפילו אלגנטי. הרכב מורכב על הפלטפורמה המודולרית של קבוצת פולקסוואגן evo MQB, שעליה גם בונים את אאודי A3 ואת גולף המיתולוגית.
זו פלטפורמה שסייעה בין היתר לשינוי הממדים לעומת הדור הקודם. האורך גדל ב־8.6 סנטימטרים (437 סנטימטרים) ובסיס הגלגלים שמשפר את מרווח הפנים צמח ב־5 סנטימטרים (268 סנטימטרים). ואכן, בעיה של מקום לא חסרה כאן. לעומת זאת, תא המטען נשאר באותו נפח שהיה - 380 ליטר.
פנים הרכב עשיר באמצעים ובאביזרים. אני נהגתי בגרסת הבסיס, ה"סטייל", שמספקת בין היתר הנעה בכפתור, ידית הילוכים ייחודית, גג פנורמי, פתחי מיזוג ליושבים מאחור ותאורת פנים שנדלקת במגע, רק שפה היו כמה נקודות תורפה.
למשל, השליטה במיזוג נעשית בעזרת מגע על מסך והרבה פחות נוחה ממתגים ישנים וטובים, והגג הפנורמי הוא חלון ומתחתיו וילון בהיר. נהגתי בלאון בחודש חורפי, מזג אוויר קריר, לא ברור איך הייתי מרגיש עם הסידור הזה בחודש אוגוסט, שעה אחת בצהריים, בדרך לים המלח.
כעת אנחנו מגיעים לקטע הפאן: הנהיגה. לא פעם אנחנו מספרים על רכב ביצועים ובשבוע אחר על רכב משפחתי. איחודים מרגשים, בין שתי התכונות השונות, אנחנו עושים לעתים רחוקות, ואנחנו מדברים על רכבי מיינסטרים ולא על רכבי יוקרה יומרניים.
לאון מחזיקה מתחת למכסה מנוע טורבו־בנזין בנפח 1,500 סמ"ק, ממנועי ה־TSI של פולקסוואגן שמחוזק בטכנולוגיה מיקרו־היברידית, שאמורה לשפר את צריכת הדלק ולנקות במעט את המזהמים.
אז אחרי שמפזרים את הילדים בבתי הספר ויוצאים לאוויר הפתוח, הרכב הזה יודע להרביץ. כוח לא חסר פה. המנוע שמספק לכם 150 כ"ס משודך לתיבה אוטומטית כפולת מצמד בת שבעה הילוכים, שמזרזת את הרכב קדימה, ואת המומנט, 25.5 קג"מ, תמצאו כבר ב־1,500 סל"ד.
זה רכב כיפי לנהיגה, מהיר, עצבני, מאיץ מ־0 ל־100 קמ"ש תוך 8.4 שניות. מתליו מכוונים על הצד היותר קשיח, כך שאת תוואי הכביש ניתן להרגיש בכל גלגול הגה. אחיזת הכביש גבוהה, ההאצה בשרנית. רכב דינמי, ספורטיבי. בדיוק כפי שהגדרתי בהתחלה, מצליח להתאים את עצמו מבחינת משפחתיות והנאת נהיגה.
חכו, באפריל הקרוב אמורה לנחות גרסה חזקה יותר של הלאון. כזו שמחזיקה באמתחתה מנוע בנזין־טורבו בנפח 2,000 סמ"ק ומסוגלת לנפק 190 כ"ס. אם תרצו לקזז שנייה במהירות ההאצה עד 100 קמ"ש, יש פה סייעת בהחלט ראויה.
בינתיים סיימנו את יום הנהיגה המשותף עם צריכת דלק נאה של ליטר בנזין על כל 14.5 קילומטרים. גם ברמת האבזור הבטיחותי לאון, עם ציון 6, בהחלט שומרת על סטנדרטים נאים עם, בין היתר, בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטונומית במקרה חירום ותיקון אקטיבי לסטייה מנתיב.
לאון, כמו הפרסומת, היא מכונית שלא מיועדת לכל אחד. זהו כלי צעיר, שובב ומכוון למי שבעיקר אוהב לנהוג ולהרגיש את הפרטנר שלצדו חי, בועט ולא כזה שמסתפק בנסיעה לעבודה ובחזרה. מדובר בדור שהולך ופוחת וחבל.
גלגלים רזרביים
עצרו הכל, מזראטי הנחיתה בישראל את גיבלי (בתמונה למטה), הדגם הראשון שלה שזוכה לתואר "היברידי", כלומר שילוב בין מנוע בנזין, ארבעה צילינדרים, בנפח 2,000 סמ"ק, למנוע חשמלי 48V. התוצאה, על פי היצרן, היא שיפור של 20% בצריכת הדלק, לעומת הדגם הרגיל, משהו כמו ליטר בנזין על כל 11.2 קילומטרים. לא לדאוג, הרכב לא הפך לצמחוני. עדיין לא חסרות בו העוצמות האיטלקיות המפורסמות. תמצאו בו הנעה אחורית, הספק של 330 כ"ס והאצה של 5.7 שניות מ־0 ל־100 קמ"ש. הרכב מוצע בשתי רמות גימור, ומחירו ההתחלתי הוא 550 אלף שקלים.
ומכוכבי הצווארון הלבן לצווארון הכחול, אנשי הכפיים. חברת מכשירי תנועה השיקה השבוע את סדרת המשאיות החדישה סופר־מאן, שבדרך כבר הספיקה לגרוף את התואר המחייב - המשאית הבינלאומית לשנת 2021. סופר־מאן, מתוצרת מאן כמובן, מציגה מספר חידושים. הקבינה עברה לא מעט שדרוגים, בין היתר כאלה שמסייעים למנוע החדש לחסוך 8.2% בצריכת הדלק, לעומת הדור הקודם. מבחינת אלה שנוהגים הרבה, מדובר בנתון משמעותי. תחום נוסף ששופר הוא הבטיחות, שזכה לשמונה מערכות חדשות, שמסייעת לנהג וסביבתו.
עוד בתחום המשאיות, בסמינר סגור שקיימה יבואנית הרכב כלמוביל עם משרדי ממשלה בנושא קידום השימוש בתחליפי דלק ירוקים, השתתף גם אדוארד לי, סגן נשיא בכיר בקונצרן יונדאי וראש חטיבת המשאיות. לי סיפר שפיילוט של משאית המונעת על מימן יתקיים כבר השנה בישראל. לי אמר שתנאי הכביש המשתנים בארץ ומנעד הטמפרטורות מהווים כר מצוין לבחינת המשאיות האלה, כשצי ראשון, הכולל 50 כלים, כבר פועל בשווייץ. עד 2025 יונדאי מתכננת לייצר 1,600 משאיות מונעות מימן.