תוך שבוע נהגתי בפיג'ו 3008 פלאג־אין, הרכב הנטען, או אם תרצו שילוב של חשמל ובנזין, ומיד אחריו ניסיתי את אופל גרנדלנד פלאג־אין (PHEV). פעם אולי הייתם יכולים להרים גבה ולשאול “מה פתאום לערבב אריה עם פנתר?", שני רכבים שונים, מותגים המגיעים מארצות אחרות, איפה נמצא הקשר המשפחתי? זהו, שדווקא יש.
מאז שקבוצת PSA, האחראית בין היתר על פיג'ו וסיטרואן, החליטה שהיא מצרפת לארסנל המוטורי גם את אופל הגרמנית. 3008 וגרנדלנד חולקות לא מעט חלקים משותפים, כמו פלטפורמת ה־EMP2 או מנוע הבנזין הדומה 1,600 סמ"ק, בעל הספק זהה של 225 כ"ס, אז מה בכל זאת עושה את ההבדל? מילת קסם אחת, “אופי".
אם נשווה למשל בין שני טיפוסים, שיושבים באותה ארוחה, אז 3008 היא החברמנית, הקלילה, המודרנית, שכל החבורה מבקשת להיות בסביבתה, ואילו גרנדלנד היא רואת החשבון שאוכלת בפה סגור ולא תמיד מחייכת, כי קשה לה לקלוט את רוב הבדיחות שעפות בחדר.
זה גם אולי מה שהופך את 3008 לרכב נחשק ושולח את גרנדלנד להשתרך קצת מאחור, לכן הגיע הזמן לשחרר כפתור בחולצה ולהרביץ שוט בשלוק אחד. אם לא עכשיו, אז לפחות בדור הבא.
גרנדלנד, מבחוץ, עושה את הכל בסדר. מראה ג'יפוני קלאסי, בלי חריגה מהמוסכמות, או איזו קריצה קלה לכיוון האנרכיה. חלילה, הכל בנעשה בתיאום מלא עם המשטרה ורשויות החוק. אז במראה החיצוני אין לנו טענות, אבל בפנים הסיפור קצת אחר.
היום, ולא תלוי ברמת המחיר, יש המון רכבים שמספקים איזה דבר מה שגורם לקריאת התפעלות בשביל למשוך את תשומת לבו של הקונה. איזה פטנט שלא הכרתם לפני כן, או תוספת שבדרך כלל מקבלים בכלי רכב מפוארים יותר. בגרנדלנד אין גורמי הפתעה. להפך, יש תופעה הנקראת “סולידיות יתר".
בעיניי, יש יותר מדי צבעים קודרים בפלסטיקה ובסביבת הנוסעים. אין תחושה של “וואו", בטח לא במסך המולטימדיה היחסית צנוע, שאגב מוטמע יפה בדשבורד, וגם לא בלוח המחוונים, שהוא אנלוגי כמו בימי קדם. בכלל, יש פה הרבה מתגים ועזרים טקטיים שפגשנו בתקופת הטירונות.
אז נכון שאת חובבי הפירוטכניקה, שתמיד מתגאים בזה שלהם יש יותר גדול וגם יותר טכנולוגי, זה כנראה לא יספק, אבל במחשבה שנייה, יש רבים שמתחילים לקבל פריחה מעודף תחכומים וכשצריך לחפש את המיזוג בפנס ועם חבר טלפוני, אז יוסטון, יש לנו בעיה. בגרנדלנד הכל יותר פשוט, מזמין וקל להתמצאות - וזה יתרון לא קטן.
כאן, בערך, נגמרת הביקורת, כי בשאר הדברים הרכב די מצטיין. סביבת הנהג מרווחת, נעימה, מאחור שניים יתרווחו להם בכיף. תא המטען, עם זאת, סביר: 390 ליטר, ככל הנראה בגלל האילוצים שבאים עם הסיוע החשמלי.
כן בגרסת הפלאג־אין, הנטענת, בנוסף למנוע בנזין־טורבו בנפח 1,600 סמ"ק בעל הספק של 180 כ"ס, יש גם מנוע חשמלי שמותקן בחזית ומפיק 110 כ"ס כשההספק המשולב עומד על 225 כ"ס. המומנט, אחרי השידוך עומד על 36.7 קג"מ.
אז על פי נתוני ה־WLTP, טווח הנסיעה החשמלי אמור להיות 61 קילומטרים. בוא נגיד שזו הפנטזיה. אני נסעתי מראשון לציון עד אחרי אשקלון על חשמל בלבד, ואז בחר לו מנוע הבנזין להתערב. תחשבו על כל אותם נהגים שלא צריכים לנסוע יותר מדי לעבודה ובחזרה, הנה זה מסדר להם את החיים ללא תחנות דלק ולא רק, הרכב שייך לקבוצת זיהום אוויר 2, אז גם חצי חשמלי וגם נקי עם תעודות.
אם אהבתם את 3008 פלאג־אין, ואני מאוד אהבתי, יש סיכוי שתאהבו גם את גרנדלנד. לפעמים הרי שוכחים כמה כוח ועוצמה טמונים באפשרויות החשמליות. הזמינות היא הרי מהירה ומוחשית, כך שאת ההאצה מ־0 ל־100 קמ"ש תסיימו תוך 8.9 שניות.
הכל יעיל, מתקתק. עוזרת תיבה אוטומטית בת 8 הילוכים של אייסין, כזו שתמצאו גם ברכבי פיג'ו. אין פה הרגשת שאנטי, היברידית, אלא לא פעם הרכב מפגין את יכולותיו, רק צריך לבקש. יש לו מעלות דינמיות מוכחות, הוא נעזר בבולמים מעט קשיחים, אבל לא כאלה שהורסים את המסיבה, ובידוד הרעשים בסך הכל עשה עבודה יותר מסבירה.
לכן אפשר להבין את אנשי קונצרן PSA שבחרו לצרף אליהם את אופל. הם נותנים את האופציה השמרנית למי שהצבעוניות של פיג'ו טיפה גדולה עליו אבל עדיין מחבב את אותן יכולות מרשימות. ואם נסתכל על המחיר, אז 3008 הנטענת עולה 218 אלף שקלים, ואילו גרנדלנד, הנטענת, זולה יותר ועולה 205 אלף שקלים. זה גם מחיר הפופולריות והמוניטין. אבל חכו, יש לגרנדלנד גם גרסה בכירה יותר, 4X4, 300 כ"ס ומחירה כבר מגיע ל־230 אלף שקלים. בגרסה הזו נהגתי לפני כשנה בשלג הגרמני, והיא הייתה ממש - אבל ממש - מרשימה.
בכל אופן, גם לגרסה הצנועה אין במה להתבייש, בטח במדינה לא מושלגת כמו ישראל. לגרסה הזו יש בנוסף שלל מערכות בטיחות אקטיביות שמציבות אותה גבוה עם ציון 7 ברמת האבזור הבטיחותי. אפשר למצוא כאן בין היתר מערכת לשמירת נתיב הנסיעה, כולל תיקוני היגוי אקטיביים, בקרת שיוט אדפטיבית, כולל אפשרות לעצירה והמשך נסיעה וכמובן בלימה אוטונומית במקרה הצורך.
סך הכל האופציה הנטענת של גרנדלנד בהחלט נותנת מענה לאגף השמרני, חובב הקלאסיקה של פעם. הבעיה היחידה היא שאופל, כמותג, חייב לנער מעצמו את התדמית המעט מיושנת ולהבליט את הצדדים הטובים, וכאלה, כאמור, יש לא מעט.
גלגלים רזרביים
אחרי הצלחת הרכב החשמלי של MG, ה־ZS EV, היצרנית הסינית מנחיתה בישראל את גרסת הפלאג־אין של הג'יפון EHS PHEV (בתמונה למטה). לא נורא, גם אם לא תשננו את השם, המבחן ביום ראשון בוטל. מדובר בג'יפון שמשלב מנוע בנזין ומנוע חשמלי ומחירו הוא 159 אלף שקלים. למי שמתעניין בז'אנר, יש כאן הצעה מעניינת.
מדובר ברכב עם מנוע בנזין 1,500 סמ"ק בעל הספק של 162 כ"ס ומנוע חשמלי שיכול לייצר 122 כ"ס. ההספק המשולב מגיע ל־258 כ"ס, והמומנט המסייע הוא לא פחות מ־37.7 קג"מ. הרכב מהיר ועצבני, וההאצה שלו מ־0 ל־100 קמ"ש מתבצעת תוך 6.9 שניות. על פי נתוני היצרן הוא יכול לעבור 52 קילומטרים על נסיעה חשמלית בלבד.
עוד חשמל סיני מגיע מהיבואנית צ'יינה מוטורס, שאחרי שנכנסה לישראל בתחום האוטובוסים והמשאיות, מגיעה גם לרכבים הפרטיים והיא תשווק כסנונית ראשונה את יוניק 5, מבית היצרנית מקסוס. מדובר ברכב חשמלי בעל שבעה מקומות, ומחירו הוא החל מ־198 אלף שקלים.
המועמד הוא באורך 482 סנטימטרים, גובהו 178 סנטימטרים ועל פי נתוני WLTP, טעינה מלאה יכולה להספיק ל־400 קילומטרים. לצדו יגיע גם רכב חשמלי מסחרי - E־DELIVER 3 שיימכר בשתי גרסאות - קצרה וארוכה ומחירו יחל ב־169 אלף שקלים.
לא יודע אם זה מסמל משהו לגבי העתיד, אבל שוק הרכב ידע חודש ינואר מעודד, אפילו ביחס לינואר של 2020, שהיה עדיין נטול קורונה. רוב היצרניות חוו עליות במכירות לעומת החודש המקביל אשתקד. במקומות הראשונים אפשר למצוא את החשודות המיידיות (לפי הסדר): יונדאי, טויוטה וקיה, אבל למקום הרביעי השתחלה מאזדה, שלפחות מול ינואר הקודם חוותה זינוק של כמעט 55% במכירות. אגב, יונדאי, הראשונה, שברה את השיא ששייך לה במסירת רכבים חדשים לחודש אחד - 7,354.
