זה כבר לא משנה מאיפה אתם בארץ. נדמה שכמעט בכל כביש אפשרי אולי מלבד אלה בצפון הרחוק או בדרום הרחוק, יש פקקים. התנועה עומדת כמעט בכל שעות היממה. תוסיפו את מקדם העצבים שיש לנו כאן במנות גדושות בתקופה האחרונה ותקבלו מתכון מוגבר לתאונות.
קבוצת קוברה, קבוצת טכנולוגיות הרכב שקיימת כבר שלושים שנה, אחראית על עשרות פיתוחים חדשים בעולמות התחבורה והרכב המצילים מדי שנה עשרות אלפי אנשים בכבישים. כל הפיתוחים הינם כחול לבן, המיוצרים בישראל. החברה בת 150 עובדים מחולקת למחלקות קטנות כשכל אחת אחראית על מוצר אחר העומד בפני עצמו. בשלוש השנים האחרונות עומדת בראש החברה רעות דיין מזרחי.
עורכת דין בת 35 שהפכה למנהלת החברה, והצליחה בתקופה הקצרה לכהונתה בחברה לשבור מוסכמות בענף הרכב, ולהפוך את החברה שפעם עסקה בפיתוח מערכות פסיביות דמויות מובילאיי, לקבוצה המשווקת מגוון מוצרים מצילי חיים.
ביטחון בעננים
"המטרה שלנו היא לתת לאדם את תחושת הביטחון כשהוא על הכביש", אומרת דיין מזרחי, שהחלה את דרכה בחברה במחלקה המשפטית של הקבוצה, ובהמשך ניהלה את "איווקס", אחד המוצרים המובילים של החברה - אותה מערכת פסיבית למניעת תאונות שהתחרתה עם מובילאיי. "היום העולם התקדם, כך שהמערכות הפסיביות פחות קיימות, זה הניע אותנו לקדם שורה של מוצרים אחרים כחלק מהחזון של החברה מיום הקמתה. לסייע ולהפחית את תאונות הדרכים. לתת ביטחון לאמא הצעירה, לנוסע המבוגר ולכל אדם שעולה על הכביש".
מה הבידול שלכם לעומת המתחרים?
"יש הרבה מתחרים, אבל אין שחקן משמעותי למעט מובילאיי, במערכות אחרות שאנחנו מפתחים. נכון, המערכות שלנו יותר יקרות מיתר המערכות בשוק, אבל הן גם מאובטחות ענן וזה הבידול שלנו. היום את לא יכולה להיכנס לרכב בלי שתהיה מצלמת דרך שמתעדת את הנסיעה גם כשאת ברכב וגם כשאת לא ברכב, ויש לנו בדיוק מערכת כזאת, אם את בבית ופגעו לך ברכב את תקבלי מיד התראה".
המוצר הראשון שפיתחה החברה נקרא מערכת כפתור שמטרתה הייתה לתת ביטחון לכל מי שנוהג ברכב. "זו מערכת שהיא בעצם לחצן מצוקה, שאם את לוחצת עליה בזמן תאונה יש מענה מיידי של מוקד אנושי ששולח את כוחות החירום. אבל מעבר לכך, אמא שנתקעה ברכב עם שני ילדים קטנים עם פנצ'ר, או אם נתקעת בלי דלק. יש לנו מענה אנושי של תוך 30 שניות ומגיעים אלייך בטווח של 30 דקות".
וגם לצערנו כמו בכל קיץ, למנוע שכחת ילדים ברכב.
"יש לנו מערכת שמתקשרת אלייך עד שהיא מוודאת שאת נמצאת עם הילד. גיליתי שיש הרבה אנשים שמפחדים לנהוג בלי התמיכה הזאת, בין אם מדובר באנשים מבוגרים, או אמהות. המערכות מיועדות גם ללקוחות קצה, את קונה אותה ומשלמת מנוי חודשי שאפשר גם להתנתק ממנו".
אני מודה שלא נעים לי לשאול אותך את השאלה הזאת ב־2023, על איך הגעת לתחום שנחשב טריטוריה גברית ובגיל כל כך צעיר, אבל אולי זה ידרבן יותר נשים להיכנס לתחומים הללו.
"קודם כל אני מוקפת בגברים זה נכון. אבל אצלנו בקבוצה עצמה אנחנו מאוד מאמינים בניהול נשי. את כן רואה נשים, אבל החלק הארי של העובדים הם גברים. ביומיום העבודה שלי היא ברובה עם גברים. חוץ מזה שנשים חדורות מטרה ויודעות להוביל את הדברים. יש הרבה מאוד איכויות בניהול נשי".
מנהלת מלידה
דיין מזרחי החלה לעבוד בחברה לפני כשמונה שנים. "אחרי שעשיתי תואר במשפטים, עשיתי התמחות בליטיגציה מסחרית ומהרגע הראשון אמרתי לעצמי אלוהים לאן הגעתי, התחום הזה לא ממש מתאים לי. אבל לקח לי כמה שנים להבין מה הדרך שלי". אחרי שהגיעה לקוברה שימשה כעורכת הדין של המותג איווקס של החברה והתעסקה ברגולציה וברשויות. "הייתי בקשרים עם משרד התחבורה ונלחמתי על כך שהמערכת שלנו תאושר ושנהיה חלק מהמערכות שמשווקות במדינה. היו לי כמה הצלחות כעורכת דין, ואז קודמתי לנהל את איווקס ומאד אהבתי את זה".
היא ילידת צפת וכבר בנערותה נכנסה לעולם הניהול: "הניהול הוא עולם שגדלתי לתוכו. אני לא אשכח שבגיל 15 וחצי ניהלתי מסעדה של עשרות עובדים, והיו עומדים כמעט מאה איש בתור. זה לא היה מאתגר או קשה, הניהול עצמו הוא משהו שהיה אצלי טבוע מאז ומעולם, אני מניחה שזו תכונה שנולדים איתה".
כשהפכה למנהלת המותג איווקס, הייתה דיין מזרחי בהריון. "אני זוכרת שאמרו לי שזה רק לשלושה חודשים כדי למלא את החור של המנהלת הקודמת שעזבה. אבל הבאתי תוצאות טובות מאוד, ולאט־לאט התקדמתי לנהל את כל הקבוצה. הייתי משנה־לבעלים ולימים למנהלת הקבוצה".
היכן האתגרים?
"אחד היתרונות בכניסה לתפקיד היה שהמחלקה המשפטית נותנת שירותים לכל החברות ואני מכירה את כל העובדים בקבוצה. וכמובן שכמו בכל חברה ישנם אתגרים משמעותיים. אני יכולה לומר לך שגם בתחום הזה הבעיה הגדולה ביותר היא עובדים. אני חושבת שהעולם השתנה, אפילו בתחומי הרכב. התפיסה של הדור הצעיר של העובדים היא אחרת, יש קושי בתפיסה וברצון של עובד לעבוד ורואים את זה כשנפתחות משרות חדשות. תופעה נוספת שהייתה היא שהיה לנו כל הזמן פחד של לא לספק סחורה. עשינו הכל כדי להשיג את הסחורה. גם אם זה לשלם יותר. כי חייבים להמשיך לעבוד ולספק את המוצרים באופן שוטף".
המיתון שמדברים עליו והמשבר הכלכלי משפיעים גם על התחום הזה?
"בכל הנוגע לשוק העבודה, כן. אני חושבת שהדיבור על המיתון משפיע, ועדיין התחרות יותר קשה וקשה לגייס. ובכלל אם מתמקדים באתגרי ניהול בהמשך לשאלתך הקודמת, הקושי העיקרי הוא לחץ, יש כל הזמן מתקפות, כל הזמן צריך לנהל משבר כזה או אחר וצריך לפתח חוסן נפשי ולהתגבר ולעמוד בלחצים כדי להיות מנהל טוב".
עד כמה שוק הרכב מושפע מהתנודות העולמיות?
"עולם הרכב הוא עולם יציב. אבל עד לא מזמן היה חוסר מאוד גדול ברכבים ובשבבים, והייתה עליית מחירים. כל הזמן היינו מקבלים מכתבים מספקים על עליות מחירים בסדרי גודל שבין 10%־20% ולא העברנו את זה הלאה אל הלקוחות שלנו, אנחנו ספגנו את זה בעצמנו בתקופה הזו. אבל השוק הוא בסך הכל שוק יציב. העולם חוזר לעצמו ומתחיל להתייצב".
החזון שהביאה איתה דיין מזרחי לחברה, שמאז כניסתה לתפקיד הובילה ביחד עם הצוות, והיא מקפידה לציין שהיא לא עשתה זאת לבדה אלא בשיתוף עם כל הצוות, הוא פיתוחים טכנולוגיים לא רק בתחום הרכב אלא גם בתחום הבית.
הביתה לחזור
"הסתכלתי על מה שקורה בעולם, ואמרתי שלא הגיוני שמפתח, המצאה קדומה, עדיין נמצא איתנו. האמת שזה הגיע מהמקום שבו אני תמיד מאבדת את המפתחות שלי. לכן פיתחנו אפליקציה בשם דורי, שמיועדת לבית שבה את יכולה לפתוח ולסגור את הדלת גם כשאת נמצאת בניו יורק. את מקבלת התראה אם מגיע שליח, והכל מצולם ונשמר בענן. לפני כחודשיים אחרי הצלחה של המוצר לבית, פיתחנו אפליקציה כזו גם לרכב. מה שמאפשר לך לצאת לרוץ בפארק למשל, רק עם הטלפון".
בישראל קונים הרבה רכבים ולמשפחה ישראלית ממוצעת יש שני רכבים לפחות.
"אנשים פחות משתמשים בתחבורה ציבורית ורכב הוא מוצר בסיסי. ולמרות שאנחנו חברה ותיקה, הבנו שצריך לחדש ולהנגיש את כל החדשנות והפיתוחים שיש בעולם גם לצרכן הישראלי המחשבה הייתה כל הזמן חדשנות, לא להישאר מאחור".
עד כמה את מחוברת כמנהלת גם ללקוחות הקצה?
"אני מחוברת מאוד כי אני בן אדם שצריך להיות כל הזמן בשליטה. אני בודקת תגובות לפעמים, ולא תאמיני, אבל גם עונה לאנשים בפייסבוק אם יש איזו תלונה או כל דבר שמצריך התייחסות. חשוב לי מאוד לקבל פידבק, מכיוון שכחלק מאסטרטגיית הניהול אני תמיד אומרת שאנחנו שואפים להיות הכי טובים, אבל תמיד יש מקום להשתפר. וכן, לפעמים מגיעים אנשים עם בקבוק יין או פרחים וזה כבר קרה לי, שפשוט אמרו לי המערכת הצילה אותי. אני חושבת שאין משהו שהוא יותר כיף מזה".
עם כניסתה לתפקיד השתנה המבנה הארגוני של החברה וכשאני תוהה אם זה מכיוון שהיא הביאה איתה דם צעיר ותפיסה ניהולית חדשנית, היא מתנגדת. "זה לא כי אני הגעתי כצעירה לחברה ותיקה ממש לא, אלא כי הקבוצה עצמה עשתה סוג של סוויצ' מחברה שמייצרת א' והפכה להיות חברה טכנולוגית שמפתחת מוצרים וזה מה שהצריך ארגון מחדש. המציאות היא שבאנו והרחבנו את החברה, הגדלנו את סל המוצרים שלנו מה שחייב אותנו לעשות שינויים גם ברמת המבנה".
מה הלאה?
"מבחינה ארגונית היה לי חשוב למנות צוות עובדים טוב ועדיין לא סיימתי את המשימה הזאת. מאוד חשוב לי שיהיו אנשים איכותיים, שהעובדים ירגישו שזה מקום טוב לעבוד בו מבחינת איזון של עבודה ופנאי. באתי מעולם שבו עבדתי בין 12־14 שעות ביום, ואני לא מאמינה שמשהו כזה יכול להתקיים בעידן הנוכחי. זה פשוט לא עובד. חשוב לי לפתח את האנשים שנמצאים כאן בחברה עצמה. ובסופו של דבר המטרה שלי היא שהחברה תהפוך להיות חברה ציבורית בזמן הקצר ביותר שאפשר".
את מאמינה בניהול לטווח ארוך?
"כמובן שאני מסתכלת לטווח הארוך, אבל ברור לי שבעולם העסקים את צריכה ניצחונות מהירים ואת צריכה להוכיח את עצמך כמה שיותר כי זה העולם, וזה מה שנדרש מאיתנו ובסוף אנחנו צריכים להביא תוצאה כולנו. אבל התוכנית שלי היא ארוכת טווח. ובגלל שכל המוצרים מאוד חדשניים אני חייבת לתכנן את זה לשנתיים־שלוש קדימה".