מתקשים לעמוד במחירים הגבוהים? זה הרכב שעליכם להכיר

קיה סלטוס הגיע לישראל לפני כשלוש שנים, כאשר הוא מתמקם בנוחות במשבצת שבין האקסיד ובין הספורטאז' בהיצע הדגמים המקומי. זה היה מיקום טוב מאוד מלכתחילה במדרג הדגמים של היצרנית, שכמו כל יבואנית שואפת להציע כמה שיותר מדרגות בין הדגמים שלה, הן בהיבט הגודל והן בהיבט דרגות המחיר. המטרה היא ליצור רשת עם חורים מספיק קטנים כדי לקלוט בה כל לקוח. בחלוף השנים ואחרי ההסלמה הכללית במחירי המכוניות החדשות, ואחרי שהספורטאז' כבר מדגדג את ה־200 אלף שקלים, הסלטוס מהווה מדרגה נוחה מאוד למי שהמחירים החדשים גבוהים מדי עבורו ומוכן להתפשר. במה? או, על זה נענה עכשיו.

עיצוב: המראה החיצוני לא השתנה בצורה יוצאת דופן, עדיין צריך שניים־שלושה מבטים בחדש ליד הישן כדי לסמן את השינויים. הבולטים בהם הם פס כרום שחוצה את החזית מצד לצד, ומאחור יחידות התאורה מחוברות מקצה לקצה. חוץ מזה יש פגושים ודלת תא מטען חדשים. אבל שוב, המראה הכללי לא השתנה ובסך הכל לא מדובר באיזו שכיית חמדה עיצובית, אלא כזו שפשוט ממלאת את רשימת הצ'ק ליסט של ההופעה הקרוסאוברית המקובלת.

תא נוסעים: כניסה פנימה חושפת את השינוי המשמעותי יותר שעבר הדגם במתיחת הפנים. הבולט ביותר הוא המעבר לתצוגה הרציפה של קיה בדגמים החדשים. פס אחד שמשתרע החל מלוח המחוונים (דיגיטלי מלא בניגוד לאנלוגי עם מסך בעבר) ועד מערכת המולטימדיה שנמצאים על מפלס אחיד. זה גם אומר שפאנל הכפתורים הפיזיים של מערכת השמע ירדו קומה לזו של בקרת האקלים. המסך עצמו בגודל 10.25 אינץ' גם ברמת הגימור הנמוכה (8 אינץ' בעבר). הנדסת האנוש “אמריקאית" במובן הטוב של המילה - כפתורים ברורים, גדולים, קריאים וקלים מאוד להתמצאות. מתאים מאוד לקהל שמרן שפחות בעניין של מולטימדיות וקשקושים.

איכות החומרים לא עברה את אותו תהליך השבחה שעבר המראה הכללי. הם לא יותר מסבירים היכן שהידיים נמצאות רוב הזמן ופשוטים למראה ומגע במקומות אחרים. המושבים הקדמיים נוחים, אם כי לא מציעים רמת תמיכה יוצאת דופן בגוף כמו חלק מהמתחרים האירופיים. תנוחת הנהיגה נותרה גבוהה ועם תצפית טובה על מה שקורה מסביב.

המושב האחורי נותר מרווח כשהיה עם המון מקום לרגליים, המון מקום לראש, ואם הנוסעים לא מפונקים מאוד, ייכנסו כאן גם שלושה בני נוער סבירי מידות. יש יציאות מיזוג וגם שני שקעי USB C ליושבים מאחור (בניגוד לשקע בודד בעבר). נפח תא המטען סביר, 468 ליטר עם מפתח נוח אם כי מעט גבוה. שמחנו למצוא גלגל חלופי מתחת לרצפה, התאכזבנו לגלות שאין שקע 12V, תאי אחסון או אפשרויות עיגון מטען למעט וו בדופן.

אבזור: מכונית המבחן ברמת הגימור הגבוהה פרימיום מציעה בקרת אקלים דיגיטלית, קיפול חשמלי למראות, תאימות אנדרואיד ואפל, ניווט ווייז מובנה, חימום מושבים, הנעה מרחוק מהשלט. למעשה את כל זה תמצאו גם ברמת הכניסה EX, מה מוסיפה הפרימיום? שילוב עור־בד במושבים, תאורת אווירה צבעונית, בקרת שיוט אדפטיבית ותאורת לד לפנסים האחוריים ואורות הערפל. בקיצור, בעיקר קישוטים, למעט בקרת השיוט האדפטיבית, שהיום כבר אפשר לצפות לפגוש במכונית מעל 150 אלף שקלים.

אבזור הבטיחות כולל בלימה אוטומטית, ברמת הגימור הזו גם עם זיהוי בפנייה שמאלה בצומת, זיהוי רכב ב"שטח מת" עם מניעת מעבר נתיב והתרעה על פתיחת דלת בזיהוי רכב חולף, זיהוי תנועה חוצה מאחור, מצלמת וחיישני רוורס, בקרת שיוט אדפטיבית כאמור, תיקון סטייה מנתיב וברמת הגימור הגבוהה גם זיהוי תמרורי מהירות.

ביצועים: בעוד בארצות הברית אפשר לקבל אותו גם עם מנוע ה־1.6 ליטר טורבו המוגדש, אלינו הוא מגיע אטמוספרי, 2.0 ליטר עם 149 כ"ס ו־18.3 קג"מ. זה לא נשמע הרבה וזה נוסע בהתאם. החיבור שלו לתיבת הילוכים רציפה גם מבטיח שתמיד תמיד תקבלו תזכורת לכך שבתנאי עומס כמו עליות, תאוצות ביניים ועקיפות - הוא מתאמץ מאוד עבורכם וישמח לחזור לשיוט רגוע מאוד כמה שיותר מהר. הביצועים על הנייר עם 9.3 שניות ל־100 תואמים גם את הקצב שלו על הכביש.

צריכת דלק: במהלך ימי המבחן, שכללו תמהיל של נסיעה מתונה ברובה, חילץ הסלטוס 12 קילומטר לליטר. זה לא חסכוני במיוחד ביחס למנועים מודרניים, בטח שלא מרשים ביחס למתחרים היברידיים שכבר מסתובבים פה.

נוחות והתנהגות: הכיול הכללי של מתלי הסלטוס תואם את מוצאו מהזרוע האמריקאית של קיה. העסק רך על שיבושים עירוניים ומתמודד יפה על בורות, כבישים גליים ושאר אתגרי סלילה. בהיעדר כל יומרות (או יכולות) ספורטיביות, לא היינו מתנגדים לחתך רגוע אפילו יותר של הצמיגים (55 על חישוק 17) ועדיין, הוא רכב נוח לשיוט כאשר הדבר היחיד שפוגם משמעותית בחוויית הנסיעה בו הוא רעש נוכח מאוד, נוכח מדי בתא הנוסעים מהצמיגים. נהיגה במהירויות כביש 6 כבר דורשת הגברה משמעותית של עוצמת השמע במערכת הלא מבריקה לכתחילה.

מבחינת התנהגות הכביש, גם פה, זה בעיקר האפיון האמריקאי שלו. הרכות שעושה לו טוב בסעיפי הנוחות גורמת לו לנוע הרבה יותר מדי מעלה־מטה־שמאלה-ימינה, חברו לזה הגה לא ממש תקשורתי, קנחו את זה בתיבה שקודם מספקת רעש ואז מנה צנועה של כוח - והנה המקבילה של לאכול כדי לשבוע, או אם תרצו לנהוג כדי להגיע.

אפשר לבוא בטענות לקיה סלטוס החדש בכל מיני היבטים: המנוע לא מרשים בהספק, התיבה לא עושה עבודה מספיק טובה כדי להביא אותו לידי ביטוי, איכות החומרים סבירה ובידוד הרעשים לא מרשים. אבל בהיבטים אחרים, על אף כל הרשימה הזו - הוא פשוט מתאים בול לקהל הלקוחות שהנאה מנהיגה, דיפון רך ונעים בכל מקום או ביצועים הם לא ממש בראש רשימת הדרישות שלו, או אפילו במקום השני.

סלטוס לא מכוון לשם, את הלקוחות שזה כן חשוב להם אפשר להפנות לנירו, היה אפשר לכוון אותם לאקסיד עד לפני כמה שנים והיום אולי להגיד להם לדחוק את התקציב למעלה עבור הספורטאז'. אבל עבור מי שמחפשים רכב עם הפוזה, הגובה, התצפית השולטת, המרווח המצוין, קלות היציאה והכניסה והנוחות נוסח אמריקה של ציפה על שיבושים עם אופי נהיגה נינוח שיבכרו מנוע אטמוספרי פשוט - זה בדיוק מה שימצאו בו.

עבור הלקוחות האלו, ההתייקרות שעבר (לא באופן ייחודי לו וכמו שאר השוק המקומי) באה לידי ביטוי גם בהעשרת תא הנוסעים מבחינת טכנולוגיה ועוד מערכות בטיחות - שהן גם היתרונות המרכזיים שלו מול מתחרים בקבוצת הקרוסאוברים הבינוניים (גם בגודל) כמו סוזוקי קרוסאובר, מיצובישי אקליפס קרוס ואחרים. 

תעודת זהות / קיה סלטוס פרימיום מחודש

מנוע: 2,000 סמ"ק, בנזין. 149 כ"ס הספק, 18.3 קג"מ מומנט.
תיבת הילוכים: אוטומטית רציפה, הנעה קדמית.
ביצועים (יצרן): 9.3 שניות מ־0 ל־100 קמ”ש, 190 קמ"ש מהירות מרבית, 13.1 ק"מ לליטר במשולב.
בטיחות: לא נבחן במבחן הריסוק האירופי, ציון “טוב” במבחן ה־IIHS האמריקאי המקביל. בלימת חירום אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, זיהוי רכב ב"שטח מת", בקרת שיוט אדפטיבית, תזכורת למניעת שכחת ילדים.
זיהום אוויר: 15/15.
אחריות: 3 שנים ללא הגבלת ק"מ.
מחיר: 160 אלף שקל (מבחן), 156 אלף שקל (בסיס).
מתחרות: שברולט טראקס, טויוטה CHR, מיצובישי אקליפס קרוס, סוזוקי S קרוס.
אהבנו: נוחות, אבזור, מערכות בטיחות, מרווח.
לא אהבנו: תיבת הילוכים, בידוד רעשים.
ציון: 8/10.

בהכנת הכתבה השתתף קינן כהן