מאיץ חלקיקים: הרעיונות שעשויים לשנות את איך שאנחנו נוסעים

בקהילה חברים אנשים וחברות שעוסקים בפיתוח מוצרים, רעיונות ושירותים בתחומים הקשורים לתחבורה חכמה, והיעד המשותף שלהם הוא עידוד ופיתוח יזמויות בתחום, ומיצוב מדינת ישראל כאבן שואבת לטכנולוגיה חדישה וכסביבת פיתוח אטרקטיבית בקנה מידה עולמי.

ככלל, אקו־מוושן מתמקדת בעידוד דרכים חדשות, יעילות, נקיות ובטוחות לתנועה, ובין השאר היא מקדמת כנסים וסדנאות, חשיפה למידע עדכני, פיתוח ידע וטכנולוגיות, ועיקר העיקרים: רישות חברתי בין פעילים בתחום (נטוורקינג).

הקהילה מנוהלת על ידי המכון הישראלי לחדשנות, נתמכת על ידי המינהלת לתחליפי דלקים במשרד ראש הממשלה ועל ידי משרד המדע, קרן היסוד ותעשיינים ישראלים. הקהילה מונה כיום יותר מ־1,500 חברים מיותר מ־450 ארגונים שונים.

רעיון “המאיץ” לקוח מעולם ההייטק, ונועד לאפשר ליזמים ורעיונאים להנביט את הרעיון הבוסרי שלהם במסגרת ספק סדנה ספק חממה שבה מוענקים להם סיוע אינטנסיבי של בעלי משאבים שונים כגון מימון, ידע, קשרים וטכנולוגיה.

יישום "המאיץ” במסגרת אקו־מושן לתחומי התחבורה החכמה שונה מהמקובל בעולם ההייטק והיזמות הפרטי. בעוד ששם נהוג שהמאיץ גוזר קופון מהיזמים ובעלי הרעיונות אשר חוסים תחת כנפיו, במקרה זה – בזכות התמיכה הממשלתית – המסגרת לא הופכת לשותפה של היזמים אלא נהנית מעצם העובדה שהם יצאו לדרך באמצעותה.

הסבב הראשון של “המאיץ” החל בשנה שעברה ובמסגרתו נבחרו חמש יוזמות אשר הבשילו כבר משלב הרעיון למצב מתקדם של תחילת פיתוח. 

בכנס אקו־מושן של השבוע שעבר הוצגו היוזמות הללו במצבן הנוכחי, לאחר תקופת ההאצה שלהן, וזאת לצד עשרות יוזמות אחרות שחלקן כבר נחשפו בכנסים קודמים של הקהילה. באותה הזדמנות גם נורתה יריית הפתיחה לסבב השני.

עשרה יזמים וחברות, שנבחרו מתוך כמה עשרות, הציגו במסגרת הכנס את הרעיונות שלהם, את חברי הצוות שעוסקים בפיתוח ואת התקוות שהם תולים מהשתתפות במסגרת.

כל אחד מעשרת הצוותים ובעלי הרעיונות הציג את משנתו במצגת או מיצג באורך של שלוש דקות, ואת החמישה שיעלו השנה לגמר אנחנו עשויים לפגוש בעוד כחצי שנה בשלב קרוב יותר למימוש.        

מתי קאלוויל מבואנוס איירס, ארגנטינה, יחד עם שלושת חברי הצוות שלו, חורחה אובאל, פאבלו צ’יאפאטי ומארסלו קאנבארי, התמגנטו אל המאיץ הישראלי כל הדרך מדרום אמריקה, בניסיונם להאיץ את היוזמה שלהם לפיתוח אפליקציית ניווט ייחודית לרוכבי אופניים בערים.

הרעיון שלהם הוא שאופניים הם אמצעי תחבורה אופטימלי לערים, ובמיוחד כאשר המדוושים עליהם נעזרים באפליקציה שמשלבת ניווט עם מידע על אודות העיר והסביבה שבה הם נמצאים.

אל הבסיס, שעושה רושם דומה לתוכנות הניווט המוכרות, הם מבקשים לחבר את אפשרויות הגילוי של אתרים ומקומות – מה שנובע מן השיתופיות של משתמשים נוספים, שאמורים לתרום מן הניסיון, הידע והחוויות שלהם לגבי המקומות השונים בעירם.

באופן טבעי מיועדת אפליקציה כזאת לתיירים – מאותה מדינה או מחו”ל, אבל סביר שגם תושבי ערים יכולים לגלות באמצעותה הרבה דברים שלא היו מודעים להם בסביבתם שלהם.

היוזמה שלהם נקראת בשלב זה Bikestorming, ומבין כל היוזמות שעלו לחצי הגמר היא נראית הקלה ביותר ליישום מיידי. 

רעיון רחפני ההובלות של אמאזון נתקל כרגע בקשיים רגולטוריים בארצות הברית, אבל נשמע על פניו הגיוני מאוד: מדוע להפעיל עשרות אלפי מכוניות חלוקה שחייבות לנוע במסלולים מפותלים ולהעמיס על התנועה הגדושה ממילא – אם אפשר לשלוח כל חבילה אל היעד שלה באמצעות רחפן ייעודי שיטוס במסלול הקצר ביותר האפשרי?
 

אם מתעלמים מבעיות הרגולציה, מהחשש לפגיעה בכלי טיס אחרים ומהסכנה שכלים או חבילות יצנחו מן השמיים ויפגעו בעוברי אורח – אין ספק שזאת יוזמה שיכולה לצמצם את בעיות התנועה וזיהום האוויר. אלא שכפי שעמית רגב, היזם שמאחורי ARCOPTER מסביר, החשש שכלי טיס לא מאויש ייפול מהשמיים – בעיקר בתנאי מזג אוויר בעייתיים – הוא מוחשי מאוד ונובע מהמבנה הקונבנציונלי של רוב הרחפנים שקיימים כיום.
 

הרעיון של עמית משלב כנף קבועה, שאופיינית למטוסים, עם כנפיים סובבות שמוכרות ממסוקים, לכלי שיודע לרחף ולהמריא אנכית, וכך לקלוע לנקודות גיאוגרפיות ממוקדות היטב, וגם יודע לטוס באופן יעיל לאורך מרחקים גדולים.
 

כלי הטיס שהוא פיתח, בינתיים לשלב של אבטיפוס ראשוני, אמור להתגבר על בעיות אופייניות לכלי טיס קונבנציונליים, בהם גם הטיסה בתוך רוחות.

במסגרת המאיץ מבקש עמית לפתח אבטיפוס חדש, לשפר את תוכנת ההטסה והשליטה, לשפר את אתר האינטרנט ולהפיק וידיאו פרסומי ליוזמה – וזאת כמובן לצד הסיוע בגיוס משקיעים. 

 

רעיון “המאיץ” לקוח מעולם ההייטק, ונועד לאפשר ליזמים ורעיונאים להנביט את הרעיון הבוסרי שלהם במסגרת סדנה. צילום: אסף קליגר
 

ערן שריקר, מארק פוליקובסקי ותומר גולדשטיין מאמינים שהם יכולים לרתום חיידקים למאמץ לצמצום זיהום האוויר ויצירת אנרגיה. הפטנט שלהם נוגע ליצירת המסה המדויקת של מיקרו אורגניזמים שיודעים “לאכול” דו־תחמוצת פחמן (CO2) ולפלוט במקומה מתאן (CH4), שאותו אפשר לשלב בתהליכי הפקת אנרגיה.
 

כך מושגות שתי מטרות: הפחתת כמות דו־תחמוצת הפחמן, שנחשב לאחד התורמים המרכזיים לאפקט החממה ולהתחממות כדור הארץ, ויצירת אנרגיה זמינה שחוסכת הבערת דלקים אחרים ממקורות אורגניים.
 

על אף שהרעיון הזה ודאי נשמע הכי פחות מוחשי מכל הרעיונות שהוצגו, וקצת קשה לדמיין את אותם חיידקים עובדים בשבילנו, על פניו זהו כנראה המיזם הכי משמעותי מבחינה סביבתית – אם אכן אפשר יהיה להפוך את החזון למציאות. 

מערכות GPS הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו אלא שהם תלויים בקשר ראיה עם לוויין, והקשר הזה מתנתק כאשר אנחנו נכנסים למנהרה, חניון תת־קרקעי או רכבת תחתית. דן אוהב ציון סבור שהוא יכול לפתור את הבעיה הזאת באמצעות שימוש בטכנולוגיה שמשלבת בין חיישני תנועה לעיבוד תמונה ממוחשב, כך שלא תאבדו את הדרך גם בהיעדר קליטה לוויינית. 

נשבר הלב לשמוע מדי קיץ על תינוקות ופעוטות שנשכחו במכוניות ומתו מחום והתייבשות. על פי היזם גיל דותן, אפשר לצמצם את התופעה הקשה הזו בתוך זמן קצר מאוד, ובמחיר שווה לכל נפש (או, ליתר דיוק, לכל יצרנית מכוניות).
 

דותן, מהנדס בהכשרתו, המציא חיישן שמגלה מיקרו־תנודות לאו דווקא על גופם החי של תינוקות, נהגים או בעלי חיים אלא על חלקי המכונית השונים – המושבים או חלקי הדיפון והפלסטיקה. החיישן של דותן זול, כך לדבריו, ויכול להיות ממוקם גם ללא קו ראייה אל אף אחד מיושבי המכונית – לכן אפשר להתקין אותו כמעט בכל מקום בתוך הרכב בלי לאבד את האפקטיביות שלו.
 

לחיישן הזה יש פוטנציאל לשמש גם ביישומים רבים נוספים, למשל זיהוי ומניעת הירדמות של נהגים, אבל נדמה שאם הוא יואץ לשלב מסחרי הרווח המיידי הרב ביותר שיושג בזכותו יהיה מניעת מותם המיותר של פעוטות במושב האחורי. 

החיבור בין מי שמבקש להגיע ממקום למקום לבין מי שנוהג במכונית באמצעות אפליקציה סלולרית נשמע כמו רעיון טוב מאוד, וזה מה שמציגים אנשי MPT עם אפליקציית שיתוף הנסיעות שלהם. 
 

מצד שני, האם לא זה מה ש"אובר", "ליפט", "גט טקסי" ועוד כמה עשרות אפליקציות אחרות עושות – טוב יותר או פחות – ממילא?

לניל קרמר, שרה קריימר ומארק רנדר יש לא מעט ניסיון בעולם ההייטק. הרעיון שלהם משלב בין אפליקציה לנהגי מוניות, אפליקציה לנוסעים, ואלגוריתם שמחשב את הדרך היעילה ביותר לנוע דרך נקודות איסוף ופריקה שונות בעיר – כדי לקצר ולייעל את מסלולי הנסיעה.
 

במסגרת "המאיץ" הם מבקשים בין השאר לייצר אפליקציות פעילות שבאמצעותן יוכלו להוכיח את הקונספט שלהם, לבחון באמצעות סימולציה את התסריטים האפשריים ולרשום פטנט. 

אחד התחומים שמתפתחים בשנים האחרונות בקצב המהיר ביותר בתעשיית הרכב הוא ההחדרה של מערכות מולטימדיה ובידור מתקדמות אל תאי הנהג והנוסעים, כשאת המהפכה מובילות כמובן ענקיות התוכנה והחומרה גוגל ואפל.
 

למרות זאת, ולדימיר גטסלביץ’ וניק שרבינה סבורים שחוויית המשתמש במכונית נותרה תקועה במהלך שני העשורים האחרונים, למרות מהפכת האינטרנט והאלקטרוניקה שסחפה את העולם.
 

ולדימיר וניק סבורים שהפתרון שלהם ל”מכונית המקושרת” טוב משל אחרים, מייצר חוויית משתמש ייחודית, מאפשר לתקשר עם העולם המקושר תוך פגיעה מינימלית בבטיחות הנהיגה, ומציע הפעלה קולית טובה מזו שמוכרת כיום.
 

החבר’ה האלה מקווים לייצר, אם יתקבלו לאקסלרטור, אפליקציית אנדרואיד בגרסת בטא, ולבחון מספר גישות שיש להם. הם מקווים לייצר קשר עם חברות שעוסקות כיום בפיתוח פלטפורמות של מכוניות מקושרות ולהכין את היוזמה שלהם להנפקה. ד

חברי קבוצת MTG סבורים שהבעיה הגדולה ביותר שלנו היא משקל, ושהניסיון להאריך את הטווח של מכוניות חשמליות, ומכוניות היברידיות או היברידיות נטענות באמצעות מערכות הנעה כבדות רק מחריפה את הבעיה.
 

כדי לשפר את היעילות האנרגטית הם מציעים דיאטה, או ליתר דיוק “מיקרו־טורבינה” – מנוע סילוני בעל יעילות טרמודינמית גבוהה ובו חלק נע אחד בלבד.

מנוע זה ישמש כמאריך טווח ויחסוך משקל, וכדי לפתח אותו הלאה הם מבקשים לבנות אבטיפוס להוכחת המודל, ולייצר את הקשרים המתאימים עם משקיעים. 

גיל דותן המציא חיישן שמגלה מיקרו־תנודות לאו דווקא על גופם החי של תינוקות, נהגים או בעלי חיים אלא על חלקי המכונית השונים – המושבים או חלקי הדיפון והפלסטיקה.