פלח השוק של מכוניות סופר־מיני בישראל הופך בעת האחרונה לאחד היותר מעניינים מנקודת מבטו של הלקוח הפרטי. המספרים אומנם לא חד־משמעיים, כפי שאפשר היה לצפות: אחרי גידול במסירות, כחלק מן המגמה הכללית של מעבר לרכישת מכוניות חסכוניות בדלק ובמחיר, חלה ירידה קלה בביקושים, ולאחריה התייצבות, בקטגוריות המיני (קיה פיקנטו, יונדאי 110) והסופר־מיני (סיאט איביזה, טויוטה יאריס). אלא שכרגיל, המספרים לא מספרים את הסיפור האמיתי והחשוב יותר, שמתרחש מאחורי הקלעים.
במשך שנים לא מעטות נשלט שוק הסופר־מיני על ידי מכירות לחברות השכרה, ציי רכב וחברות ליסינג. הדומיננטיות שלהם כאן הייתה משמעותית אפילו יותר מאשר בקרב המשפחתיות הקומפקטיות (מאזדה 3, טויוטה קורולה).
כתוצאה מכך, מחיר המחירון של מכוניות אלה לעולם ישקף רק את האינטרס של מחיר המחירון -כלומר, את אותו ערך חשבונאי ערטילאי שעושה טוב לאשפי הכספים בחברות ובארגונים, אבל עושה רע (ובעיקר יקר) ללקוח הפרטי.
לפני כשלוש וחצי שנים הגיחה לעולמנו סיאט איביזה שקרעה את המסיכות מעל פני הבלוף: עם מחירים שנמצאו בתחום מחירי המיני - גם לגרסה ידנית וגם לגרסה אוטומטית - היא הייתה נהדרת ללקוחות הפרטיים מפני שלא היה לה מה להפסיד בקרב המוסדיים.
לפני מעט יותר משנה הייתה טויוטה יאריס לנדבך הבא ולמלכת המכירות בקרב הקהל הפרטי. הוכחת צדקתה נמצאת בעיקר בכך שמתחרותיה החדשות מכוונות כיום אליה, ולא אל יונדאי 120 שדבקה בלקוחות המוסדיים ואיבדה את הבכורה בשוק.
בשני הפרקים הקודמים שנרשמו עד כה נחתה אצלנו סקודה פאביה בדיוק על הגבול שבין טוב לרע: היא מציעה עסקה כלכלית מעניינת גם ללקוח פרטי, אבל עדיין סביב ה־100 אלף שקל. מאזדה 2 החדשה לא הרגה את מחיר המחירון הקדוש, אבל לפחות מפנקת את לקוחותיה ברמת אבזור מעולם האגדות.
בתוך כל המהומה הזאת חיה עד כה פיג׳ו בספירות משלה. 208 יכולה הייתה להיות מכונית מעניינת, אבל תיבת ההילוכים האוטומטית שלה כבר יצאה מהאף, והמחיר שלה היה גבוה מדי מכדי לייצג את מעט הגאולה שהיא מביאה לעולם.
״מכונית בינונית במחיר גבוה״ היא הגדרה שיכולה לסכם לא רק את ההצעה שלה אלא גם את מה שרוב הקונים הפוטנציאליים חשבו עליה. וזה עוד לפני שהטילו את המילים ״צרפתייה״, ״אמינות״, ״שירות״ או ״סחירות״.
גבירותי ורבותי, מהפכון
״מעט מעל הממוצע״. זאת ההערה האחרונה שנרשמה על ידי ביומן הספינה רגע לפני שהשבתי את 208 המחודשת לביתה ואל בעליה. מעט לפניה רשומה שאלה פילו-סופית-קיומית: ״האם מחיר טוב יכול לשנות את הטיב של מכונית?״ (וגם התשובה: ״כנראה שלא, אבל בהחלט יכול להפוך מכונית ממוצעת למאוד מעניינת״).
ואכן, 208 המחודשת, שעולה בימים אלה על הכבישים, היא מעתה ״מכונית ממוצעת פלוס במחיר טוב״, וזאת בהנחה שהיבואנית שלה תחליט להותיר את מחיר ההשקה, 97 אלף שקל, גם אחרי תקופת ההשקה.
השיפור הטכנולוגי שעובר בהדרגה על כלל דגמי פיג׳ו וסיטרואן, ולא פסח גם על 208 המחודשת, הוא מעבר לתיבת הילוכים אוטומטית מודרנית (ובעיקר יפנית), ואל דור חדש של מנוע תלת-צילינדרי. במקרה שלנו, בגרסת ה-1.2 ליטר מוגדשת הטורבו.
האמת צריכה להיאמר: כמעט כל מכוניות הסופר-מיני החדשות - בהן אופל קורסה, סקודה פאביה, פולקסווגן פולו, רנו קליאו, יונדאי i20, ואפילו מתיחת הפנים של סיאט איביזה שתנחת אצלנו בחודש הבא - מבוססות על שדרוג של פלטפורמות ותיקות. בין היוצאות מן הכלל בולטת מאזדה 2, שמבוססת על פלטפורמה חדשה ומודרנית.
מבחינה זאת 208 לא צריכה להיחשב חריגה לרעה. פלטפורמת PF1 המשודרגת שלה (שנולדה במקור כ-207 ועברה דיאטה של כ-100 קילו במעבר אל 208 המקורית) לא צריכה להשפיל מבט לנוכח המתחרות.
מתיחת הפנים באמצע חיי הדגם מאוד מינורית. היא כוללת בעיקר פגוש ופנסים מעוצבים מחדש, כמה נגיעות שוליות בפלסטיק זה או אחר, ושדרוג של תכולת האבזור שרובו לא עוזר לנו יותר מדי (למשל מערכת בלימת חירום אוטונומית במהירויות עירוניות שעדיין לא מוצעת בארץ).
החדשות הרעות הן שלמעצבי פיג׳ו לא היו זמן או משאבים לטפל בנקודות התורפה של המכונית - בעיקר בכל הקשור להנדסת האנוש של סביבת הנהג. התוצאה היא הנצחתם של כמה וכמה כשלי ארגונומיה (השתקפויות אור מסנוורות על מסך המגע ועל לוח השעונים, מסך מגע לא ידידותי ולא שימושי, מדרך קטן מדי לכף רגל שמאל, היעדר תאי אחסון נוחים סביב הנהג ומיקום חסר תכלית של מחזיקי הכוסות - כשהם חסומים על ידי מוט ההילוכים).
המושבים, לעומת זאת, היו ונשארו נוחים. באופן כללי, למרות הנחיתות ביחס לשדרוג המשמעותי שחוו סקודה פאביה ומאזדה 2, הפלסטיקה שרדה היטב את חלוף הזמן ועדיין נראית איכותית למדי (על אף חלק תחתון פחות מרשים) וברמת הרכבה גבוהה מאוד.
״ממוצע פלוס״ מתאר לכן גם את תא הנוסעים וסביבת הנהג, עם ״פחות קטע״ ממאזדה 2, פורד פיאסטה או רנו קליאו, פחות שימושיות מסקודה פאביה או יונדאי i20, אבל יותר נוחות ונינוחות, אפילו סטייל, מאופל קורסה ואפילו מטויוטה יאריס.
החיים במושב האחורי נוחים ומרווחים יותר מאשר במאזדה 2, אולם לא מגיעים לרמות של סקודה פאביה וטויוטה יאריס. כך גם תא המטען: הוא מרווח יחסית, אבל עם שפת הטענה גבוהה ומפתח יחסית צר הוא משיג ציונים ממוצעים - לא טובים וגם לא רעים במיוחד.
החדשות הטובות, עוד לפני שנותנים בגז, הן שפיג׳ו 208 היא ככל הנראה מכונית הסופר־מיני הנוחה והשקטה ביותר שמוצעת בישראל כעת, עם כושר שיכוך המהמורות הטוב ביותר, ורמת שיכוך הרעשים הגבוהה או לכל הפחות בין הגבוהות ביותר.
לכן מי שמחפש מכונית נוחה צריך לשים את 208 במיקום גבוה ברשימה שלו.
על הכביש
על הכביש
אפשר להתייחס בביטול לגימיק של גלגל הגה קטן, אבל עבור כל מי שאוהב לנהוג זהו בהחלט שלב ראשון בדרך אל האושר.
בחיים האמיתיים אנחנו לא נמצאים רוב הזמן על כבישי נהיגה מפותלים, ולכן אני מוכן לסלוח לפיג'ו על מעט מחסור במשוב מן ההיגוי תמורת ההנאה באחיזת גלגל הגה שקרוב יותר בקוטרו לזה של מכונית קרטינג מאשר לזה של סיטרואן C4.
208 לא משדרת את חדוות ההגה של מיני קופר, אפילו לא את הדיוק של מאזדה 2, אבל היא בהחלט מהנה, ואני מאוד אוהב את ההיגוי הנוירוטי שלה.
קחו אותה לכביש מפותל ותגלו שגלגול הגוף אומנם ניכר, אבל השליטה בקצב הגלגול מפצה עליו. לכן התוצאה היא מכונית שאוהבת שמשתעשעים איתה, ואוהבת לשעשע בחזרה.
הוסיפו לזה את היכולת המעולה לשיכוך מהמורות -כושר הספיגה של המתלים כאן הוא אחד הטובים - ותקבלו מכונית זריזה, נעימה, נוחה, כזאת שפשוט מייצרת כיף.
ונדגיש: לפורר פיאסטה אין עדיין מה להילחץ. היא יותר מדויקת ומתגמלת. סקודה פאביה מציעה יתרון בדמות משהו מאוד נקי ורהוט בהתנהגות שלה - אבל בשקלול הפשרה שבין נוחות להנאה מנהיגה, נראה שגם לטובות בחבורה יש מה ללמוד מ־208.
כאמור, החדשות החשובות באמת של פיג'ו הן יחידת ההנעה - מנוע ה־1.2 ליטר המוגדש ותיבת ההילוכים האוטומטית, אבל גם כאן ההכרעה אינה פשוטה.
נראה לי שהמנוע האטמוספירי של מאזדה, 1.5 ליטר, שגם הוא מחובר לתיבת הילוכים יפנית מודרנית, עדיין מוביל את הקטגוריה כאשר משקללים את כלל השיקולים - כולל תצרוכת דלק בחיים האמיתיים ואמינות לאורך זמן.
מנוע ה־1.2 המוגדש של פיג׳ו, לעומתו, מציע תאוצות טובות יותר ותחושה שהוא חי ובועט: בכל עת שדוחקים בו הוא מפזז בשמחה ומתרוצץ כמו גור כלבים מאושר, והוא גם שקט ונעים ברמות ראויות לציון.
הבעיה היא עודף רעידות במצבים של לחץ חלקי על המצערת. זאת ניכרת במיוחד לנוכח חוסר החלטיות של תיבת ההילוכים במצבים כאלה.
נהיגה ממש רגועה או נהיגה ממש לא רגועה מביאות את המכונית הזאת לשיאה, אבל במצבי הביניים, למשל הזדחלות בפקקים או תאוצה חלשה, מתקבלת תחושה פחות איכותית מאשר, למשל, עם המנוע בעל הארבעה צילינדרים המוגדש של קבוצת פולקסווגן ותיבת ההילוכים הרובוטית שלו.
השורה התחתונה
השורה התחתונה
עם תג מחיר של 97 אלף שקל, למכונית מאובזרת באופן נחמד (מסך מגע, ניטור לחץ אוויר, בקרת שיוט עם מגביל מהירות, מראות מתקפלות, bt וחישוקי סגסוגת בגודל 15 אינץ'), מנוע מתקדם ותיבת הילוכים אוטומטית יפנית -208 התמקמה בין שלוש האפשרויות שצריכות להיכלל ברשימה של כל לקוח פרטי שמחפש לעצמו מכונית סופר-מיני.
היא פחות מאובזרת ממובילות הקטגוריה (מזגן מכני וללא התרעת התנגשות), אבל תג המחיר שלה מציב אותה עם יתרון קל על פני סקודה פאביה (בהתחשב באבזור) ובסביבת המחיה הנכונה מבחינת יחס התמורה למחיר.