על הראש של ב.מ.וו: התגובה המיוחדת של מהנדסי מרצדס בנץ

אי שם במרתפי הבניין, כך מבטיחים לנו אנשי היבואנית, שוכנות לבטח 200 ״מכוניות הדגמה״, שזה כנראה השם היצירתי ביותר שהיה אפשר לבחור ל״מפעל היישון״ של מרצדס בישראל, המציע אופציה נוחה ובטוחה כתחליף ליבוא אישי. מצדו האחד של ״המפעל״ נכנסות מכוניות חדשות שעוברות רישוי על שם היבואן, וכעבור כמה חודשים הן יוצאות מצדו האחר ונמכרות כמשומשות עם תג מחיר אטרקטיבי יותר.
 

יבוא אישי של רכבי יוקרה פרח עד לא מכבר בזכות שלושה חומרי דישון: פער תיווך מכובד שגזרו היבואנים, אפ־ שרות למצוא מציאות בחו״ל תוך ניצול מצוקות מקומיות ופערי מט״ח והונאות מכס.
 

היות שרוב לקוחות היוקרה יודעים להעריך עסקה טובה, אבל אינם ״צריכים״ את המכס ואת מס הכנסה על הראש, יוצא שהשיטה החדשה ייבשה את רוב היבוא המקביל של דגמי מרצדס והייתה לאחד ממנופי הגידול במכירות המותג בישראל. דוגמה לפער בין תואר המפעל התת־קרקעי לתפקיד שהוא ממלא היא העובדה כי עד היום לא הצלחתי לתאם למבחן בישראל אף אחת מאותן 200 מכוניות, דבר שכמובן יכול להעיד על עבודה רבה בקרב הלקוחות, אבל

אולי לא.
 

חשבתי על המרתף הזה כאשר נהגתי בשבוע שעבר על GLC החדש של מרצדס בכבישי גרמניה ומזרח צרפת במסגרת ההשקה הבינלאומית לעיתונות שאליה, הוזמנתי כאורח של היבואן הישראלי.

בעיקר צרם לי שבמהלך שנות עבודה עיתונאית רבות, דגמיה של מרצדס היו הכי פחות נגישים עבורי למבחנים, עד כדי כך שאפילו כעת נדרשות לי דקות ארוכות כדי להתרגל לסידור המנופים והמתגים המיוחד למרצדס בתוך תא הנוסעים.
 

מתגי ההפעלה החשמלית של זוויות המושב, למשל, מותקנים על צדן הפנימי של הדלתות (שזה דווקא פתרון נוח וחבל שיצרנים אחרים לא אימצו אותו), בעוד פונקציות כמו הפעלת אורות, מגבים, בקרת שיוט ואחרות מרוכזות באופן מבלבל ולא נוח מצדו השמאלי של מוט ההגה.
 

לפני לא מעט שנים החליטו יבואני מרצדס שאין (מבחינתם) שום צורך שנבחן את המכוניות שלהם - ודאי לא במבחנים השוואתיים - פשוט מפני שלדעתם המכוניות האלה הן ״מעל לכל מבחן״, וש״כל השוואה רק מורידה את מרצדס ממעמדה הנישא״.

התיאוריה הזאת היא כנראה הסיבה המרכזית להתנהלות שאפשרה לב.מ.וו ולאאודי לעקוף את מרצדס בסי־ בוב, לא רק בכל הקשור לסך המכירות בעולם אלא גם מבחינה טכנולוגית.
 

בשלושת העשורים האחרונים הבטיחו אנשי מרצדס בגרמניה שהם מבינים במה טעו ושהם משנים את האסטרטגיה שלהם, אבל התוצאות בשטח הופיעו לאט מדי, בוודאי לנוכח קצב השינויים המהיר שב.מ.וו ואאודי מכתיבות.

ובכל זאת, הידיעות על מצוקה במרצדס היו מוקדמות מדי, ובחמש השנים האחרונות ניכרת מהפכה גם בגרמניה, ואפילו בישראל. מנוע הצמיחה המשמעותי ביותר של שוק היוקרה הוא בריאת הרבה מאוד נישות חדשות, תוך ירידה, במקביל, לכלי רכב בגודל פיזי קטן יותר, ומכאן גם אל טווחי מחירים נמוכים יותר. כיום מרצדס עמלה כדי לא לפספס אף נישה כזאת, ומדי שנה היא משגרת כמה דגמים חדשים או מחודשים.
 

במקביל, כפי שנוכחנו לדעת, למשל, עם השקתה של C קלאס החדשה, במרצדס משקיעים את כל מה שצריך כדי לייצר מכוניות בעלות איכויות דינמיות גבוהות יותר, ובמילים אחרות - מהנות יותר לנהיגה.

מצא את מקומו

GLC החדש מגהץ כעת את אחד הקמטים הבולטים האחרונים על חולצתה של מרצדס, כשהוא מחליף את GLK המוזר למראה והלא־ממש נהדר מבחינה טכנולוגית.

עצם הופעתו מדגישה איך מרצדס פספסה עד כה את נישת הקרוס־אוברים בגודל בינוני, שהיא אחת הלוהטות ביותר בעולם. העובדה היא שלאאודי, עם Q5 בן ה־7, ולב.מ.וו, שאך לא מכבר השיקה דור שני ^X3 שלה, היו יצירות מוצלחות ומצליחות יותר. אפילו וולוו עשתה חיל עם XC60 שלה, וכעת נחתה גם לנד־רובר עם דיסקברי ספורט החדש והחמוד (שסוף־סוף זכה לתמחור יותר ריאלי בישראל).
 

די בחצי פסקה כדי להסביר מדוע למרצדס מותר להתלהב »GL, ומדוע לכל המתחרות שנזכרו כאן יש סיבה לדאגה. למעשה מדובר ב^ קלאס מוגבהת שיכולה לטפס בקלות על מדרכות ואפילו לנסוע בשטח, במכונית פרימיום משפחתית גדולה, איכותית, מוגבהת ושימושית.

רוב הלקוחות יתלהבו מן הכלי הזה בזכות העיצוב החדש שלו - הסעיף שבו נרשמה פריצת הדרך החשובה ביותר יחסית ^GLK המוחלף. אין זה סוד שמעצבים אצל יצרניות רכב שונות ״מקבלים השראה״ זה מזה, ^GL, מעבר למראה המשפחתי העדכני של מרצדס, מזכיר לי בקימוריו את העבודות של פורשה, עם קווים עגלגלים, נעימים אך שריריים לא רק ביחס ^X3 המחודד אלא גם יחסית ל- Q5 העגלגל.

בזכות העיצוב החיצוני ובזכות הממדים מצליח GLC להיות קרוס־אובר נחשק אבל לא מאיים, לא מצטנע אבל גם לא מרגיז. את C קלאס החדשה אהבתי מאוד, וכניסה לתא הנהג של GLC מגישה את כל הטוב ש^ מציע בתוך אריזה מוגבהת, מרווחת ושימושית יותר. זהו שיפור מעניין לנוסחה מוצלחת.

המכוניות שעליהן נהגנו במסגרת ההשקה הוצגו ברמות הגימור הגבוהות ביותר. הן אובזרו בחישוקי 20 אינץ' ענקיים, בכל פיסת עור ועץ מהתפריט ובמתלי אוויר אופציונליים, אך עדיין ניכר שמדובר באחד מתאי הנוסעים המפנקים והנעימים ביותר בקטגוריה.

יתרונה היחסי של מרצדס הוא ביכולתה ליצור רמת נוחות גבוהה שמנתקת את לקוחותיה מתלאות העולם הזה. גם GLC בולט לטובה (לכל הפחות עם מתלי האוויר שלו, האופציונליים כאמור) בכושר הניתוק מן המציאות, ובשיכוך המהמורות והרעשים.

ניכר ^GLC שמהנדסי מרצדס כיוונו אותו אל הראש של ב.מ.וו ויצקו אותו כמעט אחד לאחד בממדיו של X3. לצורך זה הם האריכו את הפלטפורמה של C קלאס, שעליה הוא מבוסס, וגם את שאר הממדים (בסיס גלגלים ב־3.3 ס״מ, אורך כללי ב־3 ס״מ, רוחב ב־8 ס״מ - וזה המון - ואת מפתח הגלגלים ב־3 ס״מ מלפנים ו־4.7 ס״מ מאחור).

השינוי החשוב ביותר הוא בממדים. מה שהופך את הכלי הזה למה שהוא, הוא הגבהתו ב־20 ס״מ (גרסת מתלי הברזל) או עד 24.5 ס״מ (על מתלי האוויר האופציונליים).

מרצדס אינה מתיימרת להיות מותג שטח. ברור שרק נתח

קטן מקהל הלקוחות באמת מעוניין לרדת לשם, ולמרות זאת מוצעת אופציה ל״ערכת שטח״, הכוללת אפשרות להגבהת מתלי האוויר, למיגוני גחון ולתעלולי אלקטרוניקה האמורים להתגבר על סיטואציות נסיעה שונות (כביש חלקלק, שטח מסולע, טיפוס בשטח טכני, גרירה ועוד).
 

את מרווח הגחון אפשר להגביה כך מ־22.7 ס״מ עד ל־25.7 ס״מ, ואפילו עד ל־27.5 ס״מ, כל עוד לא עוברים את ה־50 קמ״ש. מחירה של ערכת שטח כזאת באירופה הוא 750 יורו ולא מן הנמנע שבארץ היא יכולה לאפשר למרצדס להציע יתרון ייחודי ביחס למתחרות הגרמניות והשוודיות.

כיף לנהיגה

GLC מוצע בשלב ראשון עם מנוע בנזין אחד (2.0 ליטר, 211 כ״ס, 36 קג״מ) ושני מנועי דיזל (2.1 ליטר, 170־204 כ״ס, 41־51 קג״מ), ושלושתם מחוברים להנעה כפולה (המעבירה באופן רגיל 55% מהכוח לאחור) דרך תיבת ההילוכים האוטומטית הנהדרת של מרצדס, בעלת תשעה יחסי העברה.

המכירות בישראל צפויות להתחלק פחות או יותר באופן שווה בין הדיזל לבנזין.
 

טכנולוגית, אומנם בחרו מהנדסי מרצדס באלומיניום לבניית הגג, למכסה המנוע ולכנפיים, אך לא הצליחו להגיע למשקל הנמוך יותר של X3. מצד אחר, הם הנדסו מערכת מתלים קדמיים רב־חיבוריים מתקדמת, שכמו ב^ קלאס מייצרת פשרה נהדרת בין אחיזה ומעורבות לריחוף נינוח וגיהוץ פגעי האספלט.

התחושה היא של עידון ושל ניתוק, אבל באופן מפתיע, ודאי בהתחשב במרכז הכובד הגבוה, זהו כלי מהנה לנהיגה, עם היגוי מדויק בעל משוב ועם רמת אחיזה נהדרת בכבישים מפותלים.

משחקים בין מצב ״נוחות״ למצבי ״ספורט״ ו״ספורט+״ מתבטאים כמובן בהקשחת המתלים ובחידוד תחושת המצערת, אבל באף מצב הנוחות לא ממש נפגעת. כושר השיכוך נהדר, אבל המכונית לא הופכת לחורכת אספלטים.
 

תצוגה עילית באיכות גבוהה מאוד (אופציה בתוספת תשלום), מושבים נוחים ותומכים, שדה ראייה נהדר, תנוחת ישיבה ונהיגה גבוהה ושולטת, וכל מערכת סיוע לנהג שמוצעת כיום בשוק (העתק של C קלאס, שתי רמות האבזור הבסיסיות עולות באירופה 1,500 יורו כל אחת) - כל אלה הופכים את הקרוס־אובר הזה לנעים מאוד ולשימושי מאוד כמכונית משפחתית יוקרתית.

אפשר להושיב שלושה מבוגרים מאחור, ואלה יזכו למרחב ראש נדיב ולמרחב רגליים מספיק. תא המטען דומה בממדיו למתחרים. כלומר, התוצאה היא מכונית נעימה ושימושית.
 

אחד השינויים שניכרים בשיווק מרצדס בישראל בשנים האחרונות הוא רמת האגרסיביות, המתבטאת גם בטבלת המכירות. מחירי המחירון של רוב הדגמים, ומן הסתם גם של GLC החדש, גבוהים משל המתחרים שלהם, אבל זה לא בהכרח מעיד על מחירי ״סגירת העסקות״ בפועל.

כך או אחרת, שיווק GLC החדש צפוי להתחיל באוקטובר עם מחיר מחירון גבוה משל X3 <״Q5, אבל אפשר להניח שכמה חודשים לאחר מכן יהיה אפשר להשיג אותו (כמשו־ מש) גם במחירים אטרקטיביים יותר, ברגע שיצא מ״מפעל היישון״