מהירה ועצבנית: המכונית האיטלקית שמצטיינת באיכות ושווה כל שקל

היכנסו לאולם של פיאט באחד מימי הקיץ הלחים האלה. הסיכויים שתיתקלו בלקוחות שהן בחורות צעירות בשמלות קיץ אופנתיות גבוהים מבכל אולם אחר בישראל. 

ישנם מותגי רכב - סובארו או מאזדה, למשל - שהלקוח שלהם הוא עמישראל. לא נהיה מופתעים למצוא מכרים שלנו נוהגים באחת המכוניות הללו.  

לעומתם, ישנם מותגים שבוחרים את לקוחותיהם מבעד למסננת המחיר או הסטיגמה - פיאט או סיטרואן, למשל - והם נותרים עם מי שמגיע אליהם בגלל מה שהם משדרים, ולמרות מה שחושבים עליהם. 
 

בעבר היה אפשר לפגוש באולם של פיאט מחפשי מציאות למיניהם, אבל ימים אלה חלפו - בין השאר מפני שפיאט מקפידה שהמכוניות שלה יהיו יקרות יותר מהמינימום בקטגוריות שלהן, ולפעמים גם מהממוצע. 
 

מכונית אחת, קטנה, אחראית לבדה לשינוי הדרמטי שחל בראש של פיאט והפך אותו ממותג עממי, כמעט נחות, למותג המייצג את הארומה המתוחכמת והמסוגננת של צפון איטליה. זאת כמובן "500", המכונית החשובה ביותר בהיסטוריה של פיאט המודרנית. 
 

כמו שהחיפושית, וגולף בעקבותיה, נשאו על כתפיהן את המותג פולקסווגן, כך 500 אחראית לעצם העובדה שפיאט בכלל בחיים, ומכאן גם לכך שהיא השתלטה על קרייזלר וזוממת כעת להתמזג עם ג'נרל מוטורס. 
 

500 לא המציאה שום דבר חדש אלא אימצה את המודל של מיני החדשה עם עיצוב רטרו, שיונק משורשי המותג ומציג פרשנות מודרנית של ההיסטוריה שלו. אבל בניגוד למיני, בפיאט לא בנו מוצר פרימיום אלא רק מיצבו את 500 ברמת מחיר גבוהה. 
 

פיאט X500, צילום: יח"צ

500 הפכה את פיאט מיצרן המייצר מכוניות שקונים אותן בזכות המחיר למי שהלקוחות שלו מוכנים לשלם יותר תמורת תחושת ייחוד, במקרה זה בתחום העיצוב. 
 

גם הצעד הבא של פיאט, ניצול ההצלחה של 500 ליצירת משפחת ה־500, בוצע בהצלחה כמעט עשור קודם לכן, על ידי המותג מיני. בת המשפחה הראשונה שנולדה בטורינו היא 500L - מכונית המבוססת על פלטפורמה גדולה יותר ומוצעת עם שני אורכי בסיס גלגלים ובתצורות של חמישה ושבעה מושבים. 

כעת מושקת אצלנו אחות נוספת למשפחת ה־500, והיא חולקת את הפלטפורמה שלה עם 500L ולא עם 500 הקטנה. 
 

בניגוד ל־L, שנראית טוב אבל לא נהדר, 500X חייבת להיראות מצוין, מפני שהיא מתמודדת בשוק רווי מתחרים, שהדבר החשוב ביותר שהם מוכרים הוא פוזה. 
 

מעצבי פיאט לא נדרשו ללכת רחוק: גם כאן הם לקחו את המודל של מיני. 500X נראית כאילו שמישהו ניפח את 500 הקטנה והוסיף לה שתי דלתות. 

אותם רעיונות עיצוביים מתקיימים גם בתוך תא הנוסעים. סביבת הנהג מאופיינת בעיקר במשטחי הפלסטיק המבריק שצבועים בצבע החיצוני של המכונית. 

הדבר הראשון שמבחינים בו כאשר מתבוננים ב־ 500X - מבחוץ ומבפנים - הוא שזהו הביצוע הטוב ביותר של פיאט, עד כה, במכונית ממשפחת ה־500. יש רק לקוות שהמשפט הזה לא יהיה נכון לאחר שנראה את הדור השני של 500, שיושק בעוד כשבוע וחצי בפרנקפורט. 
 

אנשי פיאט הקפידו לבנות מכונית שלא רק נראית נהדר מבחינת העיצוב אלא גם משדרת איכות ברמה גבוהה מאוד. החומרים איכותיים יותר מאשר בשאר הדגמים, רמת ההרכבה גבוהה, וניכרת השקעה בפרטי הפרטים. 
 

מה שיותר קשה לראות, בגלל העיצוב העגלגל, זה שהמיני קרוס־אובר הזה, המתחרה בניסאן ג'וק, שברולט טראקס, רנו קפצ'ור וסוזוקי ויטרה החדשה, הוא אחת המכוניות היותר גדולות בסגמנט. 
 

למעט קפצ'ור, 500X מונחת על בסיס הגלגלים הארוך ביותר (7 ס"מ יותר מויטרה, 4 יותר מג'וק), היא הארוכה והרחבה מכל מתחרותיה, ובין הגבוהות ביותר. למרבה הצער, קשה להבחין בכך גם כאשר יושבים בתוך המכונית, מפני שהעיצוב פוגם במרחב הפנימי ובמיוחד בנפח תא המטען, שהוא הקטן ביותר, בהפרש ניכר, מבין כל המתחרות. 
 

500X לא חפה מטעויות. ברשימת הדברים שמציקים לי בולטים בעיקר מסכים קטנים מדי במרכז הדשבורד ובמרכז לוח המכשירים (המיקום הטוב ביותר בלוח עם תצוגה כל כך דלה). אבל הגרוע מכל הוא הארגונומיה הבעייתית של המתגים השונים, והתפעול המסובך, כמעט אמרתי מטופש, של מחשב הדרך ומערכת המולטימדיה - בכלל זה הצבת מתגי השליטה בעוצמת השמע מאחורי גלגל ההגה.
 

אבל לאחר כל הקיטורים צריך לשוב ולהזכיר ש־500X היא המסוגננת ביותר, ולכן גם מרחיבת הלב ביותר, מבין כל מתחרותיה לקטגוריה, למעט אולי רנו קפצ'ור. 

לא צריך להיות גאון כדי להבין את ההצלחה של פיאט עם 500X, פשוט מפני שהיא ניכרת מאוד לעין בעיצוב. אבל נדרשת קצת יותר תשומת לב כדי להבין את המוצר עצמו, ולכל הפחות, את מה שפיאט ניסתה (והצליחה) לעשות כדי לבדל אותו מכל מתחריו. 
 

בעוד שכל המיני קרוס־אוברים האחרים עבדו רק על הפוזה, מהנדסי פיאט שתלו גם אופי. 500X היא מכונית צעירים אמיתית המשדרת תזזיתיות ומשובת נעורים. 
 

כדי להשיג את זה הנדסו מהנדסי טורינו מתלים קשיחים ברמה מוגזמת, כזאת המסכלת כל סיכוי לנוחות בנסיעה, הלבישו את המכונית בגלגלים גדולים וצמיגים רחבים ובחתך נמוך יחסית, והציבו בה הגה חד מאוד. 
 

בחרטום הם הניחו את מנוע הטורבו בנזין בנפח 1.4 ליטר וחיברו אותו לתיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים בעלת שישה יחסי העברה. 

התוצאה היא המנוע החזק ביותר בקטגוריית (גם לטראקס יש 140 כ"ס אבל הרבה פחות כוח) המיני קרוס־אובר העצבני ביותר מבין מתחריו, עד כדי כך ששאלתי את עצמי אם לא היה עדיף להשיק אותו בתור אלפא רומיאו. 
 

אם מישהו בנה על 500X ככלי משפחתי, כדאי לו לבדוק את עצמו שוב. לא רק בגלל תא המטען המצומצם או המושב האחורי הצפוף יחסית, אלא בעיקר מפני שזאת אחת המכוניות הכי מטלטלות, הכי נוקשות, ובקיצור, הכי פחות נוחות לנסיעה מבין כל המכוניות הסדרתיות שנמכרו בישראל. 

העניין הוא שזה לא קרה במקרה אלא בכוונה. 500X מוכיח לנו שאופי הוא לא המצאה של מכוערות אלא בדיוק להפך: לא רק שזהו אחד הכלים היותר מסוגננים ויפים, זהו גם הכלי היותר מרגש לנהיגה מכל מתחריו.  
 

קחו 500X לכביש מפותל ותגלו שהוא שומר על זוויות גלגול שפויות וקצב גלגול טוב. למרות מרכז הכובד הגבוה שלו, הוא מספק שפע של אחיזה ורמת דיוק גבוהה. 
 

אסור, אומנם, להתלהב יותר מדי - 500X רחוק מלהיות מכונת הנהיגה המושלמת כמו מיני, בגלל ההיגוי העצבני ומפני שהבסיס שלו לא מספיק מדויק כדי להציע חוויית נהיגה אידאלית. 
 

להורים החושבים על 500X לילד שלהם, חשוב להצמיד הערת אזהרה: המנוע הנהדר הזה אוהב מהירויות גבוהות בתחום המספרים שאסור לכתוב עליהם בעיתון. 
 

מי שמגיע בימינו לאולם התצוגה של פיאט הוא לא הטיפוס שזורם עם הזרם אלא מי שמוכן לשלם יותר תמורת מוצר מסוגנן ובולט בעיצובו. 500X הולך עם הרעיון הזה כמעט עד אולם התצוגה של מיני, ומציע אלטרנטיבה איטלקית פחות יקרה למותג הפרימיום הגרמני־בריטי. 
 

נדרשים כאן לא רק מחיר גבוה יותר מהלקוח, לפחות ב־10,000 שקל, מכמה מהמתחרות הרלוונטיות בסגמנט, אלא גם ויתורים על נוחות נסיעה ושימושיות של תאי הנוסעים והמטען. 
 

בתמורה מתקבלת מכונית עצבנית, חזקה ומיוחדת, ובקיצור, כל מה שאתה מאחל לעצמך אם אתה צעיר בן 20 או חולם להיות כזה.  הגרסה האוטומטית הבסיסית עולה 133 אלף שקל. הגרסה שבה נהגנו עולה 140 אלף שקל. תמורת גרסת האבזור המדוגמת ביותר נדרשים 155 אלף שקל. 
 

מחפשי מציאות, כבר אמרנו, לא מסתובבים באולם של פיאט, אבל את 500X אי אפשר לקנות באף אולם אחר. 