נראה שאחד העסקים שיכולים להצליח מאוד באיסלנד הוא יבוא ושיווק של צמיגים, ועדיף כאלה שמיועדים לנסיעה בשטח. אדמת הבזלת עוטפת אינסוף תצורות טופוגרפיות מרהיבות ויוצאות דופן. בכיפה שולטים חמישים גוונים של חום כהה, לעתים מנוקד ומרופד בירוק חולני, וממעל מרחפים עננים מאיימים.
זאת איננה ארץ לחלשים. מכונית נוסעים מן הזן שמוכר לנו תשרוד כאן ודאי את עונת התיירות הקצרה - מיוני ועד ספטמבר - אבל אין לה סיכוי נגד איתני הטבע באי הצפוני שחווה 40 סופות שלג בחורף שעבר.
האדמה קשה, חדה ומסולעת, חרוצה פה ושם על ידי פלג או נהר, מבוקעת מרעידות אדמה ומהתפרצויות געשיות, מארחת מדי כמה קילומטרים ערימות סלעים או אפר וולקני.
לא לחינם נוהגים תושביו המעטים של האי בכלי רכב מפלצתיים שהיו גורמים לבוחני "עמדה מספר 1" של משרד הרישוי הישראלי להגיש בקשה לפרישה מוקדמת: גלגלי ענק, מערכות מתלים מחוזקות, מוארכות, מנופחות ומשודרגות, מיגוני גחון וצמיגי שטח מלאי יבלות.
אין ספק מי מנצח כאן במאבק היומיומי שבין הגומי לבזלת, ולכן, כאמור, נראה שלהיות סוחר צמיגים יכול להיות עסק משתלם עבור מי שיכול לסבול את הקור והבדידות.
דווקא כאן החליטה יצרנית הרכב הגדולה בעולם להשיק את אחד משלושת עמודי התווך שלה - טנדר טויוטה היילקס. למעשה מדובר בשלב השני או השלישי לסדרת השקות אשר החלה כבר בחודש מאי, עם הצגתו של הדור השמיני של היילקס בשוק הטנדרים החשוב בעולם, דרום–מזרח אסיה ואוסטרליה, ואשר תמשיך לשווקים באירופה ובאמריקה.
היילקס הוא מוצר חשוב עבור טויוטה מסיבות רבות ושונות. החשובה מכולן: הוא מייצר עבורה הרבה כסף. ועם מוצר כזה לא משחקים ולא עושים טעויות.
אחת מנקודות החוזקה של היילקס היא העמידות והאמינות. ואיזה רקע יכול להיות טוב יותר מאיסלנד כדי להציג את הטענה הזאת?
עוד טענה, שגם היא ראויה להיבחן בסביבה עוינת לכלי רכב, נוגעת לרמת העבירות של היילקס בשטח: אנשי טויוטה טוענים שהוא לא נופל ביכולותיו מהג'יפ המוערך שלהם, לנד קרוזר, ועל כן הם צירפו להשקה גם את מתיחת הפנים של מלך האריות.
ברוכים הבאים לגיהינום
אנשי טויוטה הוכיחו גם לנו, עיתונאי הרכב, שהם לא משחקים משחקים: הטירונות שלנו החלה רגע וחצי אחרי הטיסות המפרכות מתל אביב לרייקיאוויק, בירת איסלנד, כאשר ללא גינונים מיותרים הוכנסנו אל ההיילקסים והלנד קרוזרים שהמתינו במגרש החניה של הטרמינל הקטן.
מעוצב פחות כרכב עבודה ויותר כרכב פנאי. צילום: יח"צ
מעוצב פחות כרכב עבודה ויותר כרכב פנאי. צילום: יח"צ
מכאן, ועד שחזרנו אל אותו מגרש כעבור יומיים וחצי, נהגנו כמעט ללא הפסקה לאורך יותר מ–700 קילומטרים - רובם המכריע דרכי עפר וכבישים רעועים וחלקם הקטן אספלט ברמה סבירה ומטה (אפילו במונחים ישראליים).
את הנקודה הראשונה הוכיחו לנו היפנים באותות ובמופתים: היילקס דור שמיני דילג בקלילות על שבילי העפר, ריחף מעל לסלעי הבזלת, שכשך להנאתו בתוך פלגי מים שוצפים וחרך את מדבר האפר הוולקני. במילים פשוטות, סוס העבודה של טויוטה תקתק את נסיעת השטח בקלי קלות, כמי שאינו מבין על מה המהומה.
החלק הטוב של הסיפור הוא שבכל מהירות, בכל זווית, בתוך כל פלג ובדילוג מעל כל סלע - היילקס החדש משדר קשיחות: הוא לא מוחה ולא מוותר, ובעיקר לא חורק ולא מקרקש, מה שמוכיח לא רק חוסן מבני אלא גם איכות הרכבה גבוהה.
החלק הטוב האחר הוא בכך שהיילקס דור 8 עוצב הרבה פחות כרכב עבודה ויותר כרכב פנאי. יעדי המכירות הבאים שטויוטה סימנה לעצמה כוללים גם את קהל הלייף סטייל של מערב אירופה וצפון אמריקה.
במילים אחרות, גם אחרי 16 מיליון היילקסים שנמכרו בקצת יותר מ–45 השנים האחרונות נדמה שהמשימה שטויוטה לקחה על עצמה הפעם היא כמעט בלתי אפשרית: לברוא טנדר שצריך לשמש סוס עבודה וגם לפנק את מי שמבקשים לעצמם רכב ת"ש. התוצאה היא 100% בחלק הראשון של המשוואה, וקרוב יותר ל–70% בחלק האחר שלה.
אחרי עשר שנים
טנדרים, בניגוד למכוניות נוסעים, לא עוברים מתיחת פנים כל שנתיים–שלוש והחלפת מודל כל חמש או שש שנים. מדובר בציוד עבודה ולא בכלים שנרכשים מתוך חשק, ולכן החלטות הרכישה מתקבלות ברובן מהראש ולא מהלב, ומשיקולים שימושיים וכלכליים ולא מקפריזות אמוציונליות. אבל עשר שנים הן כמעט נצח בתעשיית הרכב, ורשימת הנושאים שדורשים עדכון הולכת ומתארכת.
מסר קשוח וקשיח. צילום: יח"צ
הדור השביעי של היילקס הושק בשנת 2005 ומאז עבר מתיחות פנים קלות יחסית ב–2008 וב–2011. זה לא מכבר חודשו גם שניים ממתחריו הבולטים - מיצובישי L200 האנטר (מעתה אמרו טריטון) וניסאן נבארה. רשימת השיפורים בדור החדש ארוכה, ורובה נובעת מן הדרישות הסותרות שהוצגו כאן.
בראייה ישראלית, זו שמבקשת ראשית כל את סוס העבודה, השיפורים החשובים ביותר נוגעים לשלדה החדשה והחזקה יותר, לממדים שגדלו (ממדי הארגז למשל, שנמדדים בשוק הטנדרים התאילנדי החשוב בעולם, במספר משטחי ארגזי הפירות שאפשר להניח בו, גדלו משישה לשמונה משטחים) ולמנועים החדשים.
על סלעי הבזלת שידר הטנדר הזה מסר קשיח וקשוח תוך שהוא נותר בחתיכה אחת לאורך כל המסע שהעברנו אותו. בגזרת המנועים החליטה טויוטה לא לוותר על מנועי הטורבו–דיזל בנפח 2.7 ו–2.5 ליטר שהניעו את הדור היוצא, אלא לשפר ולהציע אותם בעיקר בשווקים הפחות מפותחים. אצלנו מחליף מנוע "חדש לגמרי" (כך לפי טויוטה) בנפח 2.4 ליטר את מנוע ה–2.5 ליטר. בעתיד אולי יצטרף אליו גם מנוע חדש נוסף בנפח 2.8 ליטר.
על סלעי הבזלת שידר הטנדר הזה מסר קשיח וקשוח תוך שהוא נותר בחתיכה אחת לאורך כל המסע שהעברנו אותו. בגזרת המנועים החליטה טויוטה לא לוותר על מנועי הטורבו–דיזל בנפח 2.7 ו–2.5 ליטר שהניעו את הדור היוצא, אלא לשפר ולהציע אותם בעיקר בשווקים הפחות מפותחים. אצלנו מחליף מנוע "חדש לגמרי" (כך לפי טויוטה) בנפח 2.4 ליטר את מנוע ה–2.5 ליטר. בעתיד אולי יצטרף אליו גם מנוע חדש נוסף בנפח 2.8 ליטר.
הקדח (קוטר) של הבוכנות במנוע ה–2.4 ליטר זהה לזה שבמנוע המוחלף, אבל המהלך שלהן קצר יותר, ובזכות שפע של אלקטרוניקה והגדשה עם מגדש טורבו בעל גיאומטריה משתנה הועלו המומנט המרבי מ–36.7–35 קג"מ (בהתאם לגרסה) עד ל–41 קג"מ, וההספק המרבי מ–144 ל–150 כ"ס.
המנוע שקט ומגיב בזריזות, אבל מה שהרבה יותר מרשים זאת תיבת ההילוכים האוטומטית החדשה, ולא מפני שנוסף לה הילוך שישי, אלא בזכות העבודה הרהוטה שלה והנכונות להוריד ולהעלות הילוכים בזריזות ובתיאום נהדר עם פעולת המנוע.
אחד ההישגים של יבואני טויוטה לישראל הוא האפשרות לייבא ארצה גם את גרסת ההנעה האחורית שחסרה להם, ובכך לתת תשובה לכשליש מן השוק. אבל אותנו, בשטח, עניינה יותר גרסת ההנעה הכפולה שמצוידת בתיבת העברה אמיתית (ובשילוב קל ונוח של ההנעה הכפולה ושל תיבת ההעברה) ובנעילת דיפרנציאל אחורי.
הישג נוסף של יבואני טויוטה, שמוחק פער מול חלק מהמתחרים, הוא האופציה לייבא גרסה מוקשחת קפיצים עם כושר נשיאה של טונה אחת, במקביל לגרסה הרגילה שנושאת "רק" 850 קילו אבל מציעה נוחות נסיעה טובה יותר.
איכות חיים
לדור השביעי, היוצא, של היילקס עיצוב קרבי ששרד היטב את העשור האחרון. דווקא הניסיון להביא הפעם גרסה מרוככת יותר מבחינה ויזואלית, עם פרצוף קרוב יותר לזה המשפחתי הנוכחי של טויוטה, פחות מוצלח בעיני.
בטויוטה מבטיחים זוויות גישה ונטישה טובות מבעבר, וזה מוזר על רקע החרטום הארוך יותר. בכל מקרה, אני הייתי מעדיף שהיפנים היו פשוט משכפלים להיילקס החדש את הפרצוף המשכנע יותר של לנד קרוזר.
בתוך תא הנהג, במיוחד בגרסאות המפוארות שבהן נהגנו, נמצא שפע של אבזור: מסך מגע גדול ומודרני, שקע חשמל במתח 220 וולט ו–100 ואט, כפתורי הפעלה על גלגל ההגה, ואפילו "התנעה ללא מפתח".
סביבת הנהג מלאה תאי אחסון. על אף שמדובר בטנדר לעבודה, פחות התרשמתי מאיכויות הפלסטיקה שבימינו היו יכולות להיות טובות בהרבה.
המרחב ליושבי המושב האחורי שופר, אבל עדיין לא מציע חדר מגורים נוח במיוחד לשלושה מבוגרים (בקושי לשניים). הנסיעה - אומנם בטנדר ריק ממטען - קופצנית וקשיחה מדי.
מצד שני, למעט קצת רעשי רוח מטרידים, היילקס מפתיע לטובה בשיכוך כל סוגי הרעשים האחרים, ובמיוחד רעשי המנוע והדרך.
השורה התחתונה
תוכנית הטלוויזיה הבריטית האגדית "טופ גיר" הפכה את טויוטה היילקס לאייקון מוטורי והפיצה בעולם את מה שיודע כל מחבל וכל גנב טנדרים: היילקס הוא כלי בלתי ניתן להשמדה. ההשקה באיסלנד לא רק שלא התבררה כהתרברבות אלא הוכיחה שטויוטה לא איבדה את זה גם עם הדור השמיני של היילקס.