הצונמי שהכה את יפן בחודש מרץ 2011 והאסון שהוא גרם בתחנת הכוח של פוקושימה זעזע לא רק את הכלכלה היפנית, שנשענת באופן משמעותי על אנרגיה גרעינית, אלא גם את דעת הקהל היפנית בנוגע למקורות אנרגיה. אחת התוצאות המיידיות של האסון הייתה תוכנית ממשלתית מקיפה, "מפת דרכים", שמתווה את אסטרטגיית האנרגיה של המדינה עד לשנת 2050, ובמרכזה ההחלטה להשתמש בגז מימן כאמצעי העיקרי להולכת אנרגיה.
היפנים, בהנהגת ראש הממשלה שלהם, שינזו אבה, מציגים כעת את החזון לחברת מימן, שבה כמעט כל מה שזז או מואר במדינה - ממפעלי תעשייה, דרך שימוש ביתי ותאורת רחוב, וכלה בכלי רכב - מונע באופן זה או אחר באמצעות מימן. אחד האנשים שאחראים להתוויית המדיניות הממשלתית הזאת וליישום שלה בשטח הוא מיניוקי פוקודה, חבר בית הנבחרים היפני זה שלוש קדנציות, אשר משמש כיום כיועץ מיוחד למזכיר המדינה.
פוקודה ביקר בשבוע שעבר בישראל כאורח ועידת ראש הממשלה לתחליפי דלקים ותחבורה חכמה אשר נערכה, בפעם השלישית ברציפות, ביוזמת "התוכנית הלאומית לתחליפי דלקים" במשרד ראש הממשלה.
פוקודה (51), חבר המפלגה הדמוקרטית הליברלית (LDP) שהיא כיום מפלגת השלטון ביפן, מכהן גם כמזכיר הראשי של שתי ועדות מחקר בנושאי אסטרטגיה של משאבי טבע ואנרגיה ושל ועדת המשנה לנושא המימן. מתוקף תפקידו הוא היה אחד המנהיגים של הצוות שגיבש את תוכנית (מצע) האנרגיה של המפלגה, שזיהתה את המימן כמשאב העיקרי לצורכי האנרגיה העתידיים של יפן. צריך להדגיש: מימן הוא אומנם היסוד השכיח ביותר בטבע, אבל לכשעצמו הוא לא מקור אנרגיה או משאב אנרגיה כמו גז טבעי או נפט, אלא רק אמצעי, או מתווך, לאגירת אנרגיה ולהעברתה.
הנטייה של מימן היא להתאחד עם יסודות אחרים, למשל עם חמצן, באופן שיוצר מים תוך שחרור של אנרגיה רבה. לכן ההפרדה שלו מאותם יסודות דורשת השקעת אנרגיה, שאותה אפשר לקצור בחזרה בעת שמאחדים אותו עם יסוד אחר. כך, למשל, כאשר מזרימים מימן ב"תא דלק", אפשר להמיר את האנרגיה שמשתחררת שם לחשמל, ותוצר הלוואי של התהליך הזה הוא מים.
מימן הוא אמצעי אגירה מושלם ולא מזהם לטכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת שמופקת מן השמש או מן הרוח: היות שמקורות אלה אינם זמינים באופן קבוע, קיים צורך לאגור חלק מהאנרגיה שמופקת מהם ולהשתמש בה בשעות הלילה, למשל, או כאשר אין רוח.
ודבר נוסף: בשונה מחשמל, שאין אפשרות לאגור אותו בלי לאבד חלק מן האנרגיה שלו, את המימן אפשר לאגור במכלים דחוסים ולשמר אותו למשך זמן רב עם מינימום אובדן.
ממשלה מגויסת
מפת הדרכים של ממשלת יפן כוללת הופעת בכורה ססגונית ומתוקשרת מאוד לאסטרטגיית המימן היפנית באולימפיאדת טוקיו, שתתקיים בעוד כארבע שנים. לדברי פוקודה, אנחנו צפויים להתחיל לראות שם את הפוטנציאל שטמון בטכנולוגיה הזאת.
"כל כלי הרכב שיסיעו את הספורטאים והמלווים - אוטובוסים, מכוניות וספינות - יונעו באמצעות תאי דלק מימניים", הוא מספר בהתלהבות לא אופיינית כשאנחנו נפגשים במהלך הוועידה בהיכל הבימה בתל אביב. "כל החשמל לתאורה ולצרכים אחרים של אצטדיון הספורט המרכזי בטוקיו, שבו ייערכו טקסי הפתיחה והסיום של האולימפיאדה, יופק באמצעות תחנות כוח מימניות. גם הפארק האולימפי, שבו ישהו הספורטאים, יואר באמצעותן. זה יהיה האירוע שבמהלכו נחשוף את הטכנולוגיה הזאת בפני העולם כולו".
אלא שכמו כל טכנולוגיה חדשה, גם עולם המימן דורש מגוון רחב של פעולות פיתוח של מערכות שונות במקביל. בעיקר מכיוון ההפקה של הגז, אבל גם בתחומי ההולכה והשימוש בו.
מבחינה כלכלית נוצר מצב של ביצה ותרנגולת, מעגל קסמים שלא יכול להיפתר ללא התערבות ממשלתית משמעותית. כדי שתהיה כדאיות כלכלית להפקת מימן צריך שיהיה ביקוש לגז הזה, וכדי ליצור את הביקוש חייבים היזמים לדעת שישנם מקורות אספקה אמינים במחיר סביר.
במקביל חייבים להיקבע סטנדרטים שקשורים לבטיחות, כמו גם לדרכי ההולכה והאחסנה. כל אלה לא יכולים להתקיים רק על ידי כוחות השוק של משק שפועל בכלכלה חופשית.
ממשלת יפן רואה בפרויקט הזה יעד לאומי והתוכנית שלה לוקחת בחשבון את ההתפתחויות המדעיות והטכנולוגיות הצפויות, ומסבסדת במימון נדיב מאוד את הפעילות כדי להאיץ אותה.
הסכום הראשוני שהקציבה הממשלה לתוכנית המימן הוא 300 מיליון דולר, אולם פוקודה מסביר שלא מדובר בסכום סופי שיגביל את הפעילות במקרה שיאזול, אלא בסכום שהוקצב כדי להניע את התוכנית.
"מאז שהכור בפוקושימה נפגע התחלנו להשתמש באנרגיה מזהמת, והמטרה שלי היא למנוע את זה", מסביר פוקודה את התהליך שעבר על מדינתו. "ממשלת יפן החליטה להשקיע את ההשקעה הגדולה ביותר ב־30 השנים האחרונות בתוכנית האנרגיה הזאת, והצעד הראשון שלנו היה מיפוי המקורות שמהם נפיק מימן. אפיינו שלושה שלבים: בשלב הראשון נפיק מימן באמצעות שריפת גז טבעי ודלקי מאובנים (פחם ונפט; הייצור יבוצע באוסטרליה ומשם ישיטו מכליות ענק את הגז ליפן - ג"מ). בשלב השני נעבור להשתמש באנרגיות מתחדשות, בעיקר אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח. בשלב השלישי, שאנחנו צופים שנגיע אליו בשנת 2030, נפיק את האנרגיה להפרדת המימן באמצעות תהליך שמכונה 'פוטוקטליטי', והוא מפותח בימים אלה במעבדות".
בעוד קצת יותר מארבע שנים תישמע שריקת הפתיחה לאולימפיאדת טוקיו. מה תספיקו לעשות עד אז?
"כבר כיום קיימת ופועלת מכונית מונעת במימן, 'מיראי' של טויוטה. בתחילת השנה הבאה תתחיל להימכר מכונית דומה מתוצרת הונדה. בשנת 2017 תהיה מכונית סדרתית נוספת מתוצרת ניסאן, ואנחנו מעודדים את כל תעשיית הרכב שלנו לייצר דגמים נוספים. כרגע עדיין מדובר בטכנולוגיה יקרה: ה'מיראי' עולה 73 אלף דולר, לכן ממשלת יפן מסבסדת מחצית מהמחיר הזה לצרכן. במקביל אנחנו מבקשים מיצרניות הרכב לפתח את הטכנולוגיה כך שהיא תהיה זולה יותר לייצור, ושבשנת 2025 מכונית כזאת תעלה רק 23 אלף דולר. אנחנו מסבסדים את ההקמה של תחנות התדלוק במימן, מפני שברור לנו שמבחינה מסחרית לא משתלם להקים תחנת תדלוק אם אין מספיק מכוניות, ואזרחים לא יקנו מכוניות אם לא יהיה להם היכן לתדלק. כיום אפשר להקים בעלות של מיליון דולר תחנת תדלוק קטנה שתספק מימן מאנרגיית שמש מתחדשת לחמש מכוניות. תחנת תדלוק גדולה, שמספקת מימן (שמובל אליה במיכליות - ג"מ) ל־100 מכוניות ביום עולה כארבעה מיליון דולר. מחירים אלה צפויים לרדת עם הזמן".
מכונית המימן של הונדה. צילום: יח"צ
איך ייראו חיי היומיום של אזרח יפני בשנת 2030 מבחינת משק האנרגיה?
"השינוי הבולט ברחובות יהיה שימוש רחב בכלי רכב מונעים במימן, אבל השינוי המהותי מבחינת כלכלת המימן, שפחות ניכר לעין, יהיה מערכת החשמל הביתית, שתתבסס על תאי דלק. בזכות הטכנולוגיה הזאת ייעשה שימוש נרחב באנרגיה מתחדשת ומעודפי האנרגיה והחשמל נפיק מימן שישמש לתחבורה".
לשמור על הגז
כשהוא נשאל מה היה מציע לשר האנרגיה הישראלי יובל שטייניץ הוא אומר, "מצחיק שאתה שואל את זה, מפני שאתמול פגשתי את שר האנרגיה שלכם ואני יכול לומר לך בדיוק מה הצעתי לו: טכנולוגיית מימן תהיה הבסיס לכל הפעילות האנרגטית בעולם בשנת 2050, אבל עד אז יש עוד עבודת פיתוח יקרה, ובמהלך השנים המחיר שלה יוזל.לנו ביפן אין ברירה אחרת, אבל בישראל יש אוצר עצום של גז טבעי ואתם חייבים להשתמש בו בתבונה כדי שיספיק לכם לפחות עד שטכנולוגיית המימן תהיה זמינה וזולה. הצעתי לשר האנרגיה שלכם לא להשתמש בגז הטבעי בבת אחת, אלא לעשות כל מאמץ לשמר אותו לכמה שיותר שנים, עד שטכנולוגיות המימן והאנרגיה המתחדשת יהיו יעילות יותר. כדי להגיע ליעילות מרבית, אתם צריכים לשלב בין ניצול הגז הטבעי לבין אנרגיות מתחדשות, ולהפיק מהגז ומאנרגיית השמש מימן מצד אחד ומתאן נוזלי מצד שני. חשוב מאוד שלא תגמרו את מאגרי הגז שלכם בתוך זמן קצר של 20 שנה, אלא תאריכו ככל שתוכלו את משך הניצול שלו, לכל הפחות ל־40 שנה. המפתח הוא בין השאר להפיק מימן מחשמל (אנרגיה מתחדשת - ג"מ) ומגז טבעי, ולהנזיל את הגז הטבעי לצורך שימוש כדלק לתחבורה".
מתוך הניסיון שלך במדינה גדולה כמו יפן, עם 130 מיליון תושבים, לכמה תחנות תדלוק במימן זקוקה מדינת ישראל, שבשנת 2020 יחיו בה כעשרה מיליון בני אדם ויש בה כמה מאות תחנות תדלוק בבנזין?
"אני מעריך שעם תמהיל נכון בין תחנות גדולות לקטנות, מדובר בלא יותר מכמה עשרות בודדות של תחנות תדלוק".
בביקור שלך בישראל גילית חברות שמפתחות טכנולוגיה שמתאימה לתוכנית המימן של יפן?
"פגשתי מספר חברות ישראליות מאוד מעניינות, אבל כעת עדיין אין בישראל פיתוחים שקשורים לתחום הזה".
אתה מאמין שיפן תהיה המובילה העולמית בכל הקשור לטכנולוגיית המימן?
"עד לשנת 2020 זה בלי ספק יהיה המצב, פשוט מפני שקיבלנו החלטה ממשלתית לקדם את התחום, ואנחנו בעיצומה של השקעה גדולה מאוד בטכנולוגיה. אבל אם אתה מביט קדימה יותר, זה לא יהיה כך. אנחנו רוצים לפזר את הטכנולוגיה ולהעניק אותה לכל העולם, בין השאר מפני שזה יאיץ את הפיתוח שלה ויוזיל אותה. בעתיד אולי נראה חברות ישראליות־יפניות שעובדות יחד על פיתוחים של טכנולוגיות מימן, ואין לי ספק שהילדים והנכדים שלנו ינהגו במכוניות מונעות במימן".