מופע ירוק: הדור הרביעי של טויוטה פריוס ישכנע את המשוכנעים

טויוטה, שנענתה לחזון של ממשלת יפן - משק אנרגיה מבוסס מימן - היא יצרנית הרכב הראשונה בעולם שהשיקה, בדיוק לפני שנה, מכונית מימנית סדרתית, והיא קוראת לה מיראי. קצת מתחת לאלה, אבל עדיין עם יכולת כיסוי של אותם טווחי נסיעה, תציע טויוטה מכוניות היברידיות נטענות, כלומר מכוניות היברידיות בעלות אפשרות להטענת הסוללה שלהן מרשת החשמל הביתית, וכך טווח נסיעה של עשרות קילומטרים בכוח החשמל בלבד.

אולי בגלל חוסר בהירות פנים־ארגוני בין חזון המימן לחזון ההיברידי, טויוטה נמצאת כרגע מעט מאחורי מיצובישי וקבוצת פולקסווגן בנישה הזאת. אין לה אף מוצר עובד שנמכר במספרים גבוהים, אבל יש לה כל הכלים לעקוף תוך רגע את מתחרותיה. לאחרונה היא אף רמזה שבכוונתה לעשות זאת. מתחת לאלה, בעיקר משיקולי מחיר, יוצעו מכוניות היברידיות רגילות, ללא יכולת הטענה של הסוללה שלהן. הן יתאימו גם לנהיגה עירונית וגם לנסיעות בין־עירוניות לא מוגבלות בטווח, אבל קצת פחות ישתלמו מבחינת עלויות התפעול (בהנחה שדלק ישוב להיות משאב יקר או מוגבל).

את הקילומטרים האחרונים, כלומר בתוך טווחי נסיעה עירוניים, ישרתו מכוניות חשמליות טהורות, ללא מערכת הנעה ששורפת בנזין, וכלי רכב אישיים כמו קורקינטים חשמליים.

שני דברים משותפים לכל כלי הרכב שטויוטה מתכננת לייצר. הראשון, כולם מונעים במידה זו או אחרת על ידי מנועים חשמליים, כמניעים הבלעדיים כמו בשני הקצוות שתוארו כאן וכמערכות עזר לאגירת אנרגיה ולניצול שלה.

הדבר המשותף השני הוא שאף דגם עתידי במפת הדרכים הזאת לא מציע הנעה שמבוססת רק על מנוע בעירה פנימית שלא משודך למנוע חשמלי, כמו אלה שמהווים כיום רוב מוחלט בין כלי הרכב בעולם, כולל של טויוטה עצמה.

 

 

כמעט 19 שנים וארבעה דורות של מכוניות חלפו מאז טויוטה הציגה את הדור הראשון של פריוס, שחשפה בפני העולם את רעיון ההנעה ההיברידית - שילוב של מנוע בנזין עם מנוע חשמלי - ונדמה שרק כעת אפשר לומר בביטחון מלא שהטכנולוגיה הפכה למקובלת על תעשיית הרכב כולה. עד לפני חמש שנים לערך עוד היו מי שטענו שמנועי דיזל מציעים יעילות אנרגטית גבוהה יותר מזו של מערכות היברידיות, ושהם ודאי עדיפים עבור מי שמכסה מרחקים ארוכים. אבל במאבק בין היברידי לדיזל מגיעה סוף־סוף פריוס אל המנוחה והנחלה בעיקר בזכות תזמון מושלם.

מהנדסי טויוטה טוענים שלנוכח השיפורים הטכנולוגיים בדור הרביעי - מנוע הבנזין, לדוגמה, מציע לדבריהם יעילות תרמו־דינמית של 40% וזהו שיא עולמי למנוע בנזין - רמת הנצילות של המערכת שקולה כעת לזו של מנוע דיזל עדכני.

פרשת דיזלגייט מחקה שנים של מאמצי שיווק של חסידי דיזל בארצות הברית, ואפילו בשוק האירופי הביתי והאוהד יש כבר זרם גובר והולך של התנגדות לדיזל. כבר אמרנו, התזמון עבור פריוס החדשה פשוט מושלם.  מדוע בכלל טויוטה זקוקה לפריוס, מכונית בעיצוב ייחודי שמטרתה לזעוק "היברידית", בשעה שהטכנולוגיה ההיברידית עצמה כבר מוטמעת כאחת הגרסאות של כמעט כל מכוניות הנוסעים הסדרתיות שלה?

מתוך כלל המכירות של אוריס באירופה, 55% הן מכוניות היברידיות. ואצלנו (גם בזכות הטבת מס) מהווה הגרסה ההיברידית 93.6% מכלל המכירות שלה (3,645 מתוך 3,893 מכוניות). התשובה מתחלקת ככל הנראה לשניים: החשיבות של פריוס עבור טויוטה, והחשיבות שלה עבור לקוח שנוהג בה.

מבחינת טויוטה מדובר בלא פחות מסמל בעל משמעויות רבות. החל מ"צדקת דרכנו" (לא רק שהוכחנו את הטענה הטכנולוגית, גם השארנו את הונדה מאחור), דרך “אנחנו שולטים בטכנולוגיה ההיברידית" (דבר שיותר קשה להדגיש מתוך דגם סדרתי רגיל), ועד “אנחנו מובילים את המגמה הירוקה בתעשיית הרכב" (ואכן, פריוס היא סמל סטטוס גם אצל כוכבי הוליווד שבחיי היומיום שלהם נוהגים בפורשה).

גם מבחינת הלקוח מדובר בהצהרה. הוא אפילו משלם עליה מחירים, מפני שפריוס לדורותיה תמיד הייתה יקרה, מוזרה, פחות נוחה לשימוש, אבל מאוד בולטת לעין. טויוטה מגדילה את קהל הלקוחות שמחפש את הייחוד הזה.

לא רק בטויוטה סבורים שיש היגיון בדגם היברידי ייחודי: יונדאי, שמסתמנת כיום כמתחרה העולה המשמעותית ביותר על השוק ההיברידי, השיקה לאחרונה את איוניק שנוצרה מראש כהיברידית בלבד, והחברה האחות שלה, קיה, השיקה לפני שבועיים את נירו - ג'יפון היברידי טהור ראשון מסוגו בעולם.

 

הדור הראשון של פריוס נראה בראי ההיסטוריה כפרי בוסר, ובעיקר כיצירה מוזרה, שלא לומר מכוערת. אומנם הוא היה אבן דרך היסטורית, אבל כמעט לא מכר מכוניות. הדור השני, בעיצוב גמלוני, ייחודי ובולט לעין, מילא את ייעודו כמקדם תדמית עבור לקוח שחושב ירוק ורוצה להראות לעולם שהוא כזה. בדור השלישי כבר קיבלנו מכונית מגובשת, עם עיצוב מעודן יותר וביצועים ירוקים. בדור הרביעי מגיעה פריוס לשיאה, ודאי מבחינה דקלרטיבית. לא במקרה עיצבו אותה באופן שנגזר מעיצובה של מיראי המימנית.

אלא שפריוס החדשה, כך אני מגלה על כבישי ספרד במסגרת ההשקה הבינלאומית לעיתונות הרכב, שאליה הוזמנתי כאורח טויוטה, היא אומנם הטובה, המתוחכמת, היעילה והמוצלחת ביותר בתולדות הדגם, וגם היפה ביותר, אבל עדיין חסרת נשמה. לכל הפחות אין בדנ"א שלה אף גן שרשום עליו "כיף". פריוס דור 4 היא המוצר המושלם כדי לשכנע את המשוכנעים, אבל לא מי שתהפוך את מי שאוהב לנהוג בעצמו לחובב של מכוניות היברידיות. כאשר מחברים את פיסות הפאזל שמייצרות כלי רכב מהנה לנהיגה: מנוע, תיבת הילוכים, היגוי, מתלים וכמובן התנהגות כביש - פריוס 4 היא כלי תחבורה יעיל מאין כמותו, אבל אין בה, כנראה בכוונה, את מה שיגרום לכף רגל ימין להתרגש לקראת כל פנייה בכביש.

שיכוך המהמורות כויל באופן קשיח ולא מספיג סופג, ההיגוי חד מאוד אבל לכן גם נוירוטי, הבלמים דביקים, ובזמן תאוצה אגרסיבית נשמעת התיבה הרציפה כאילו היא יוצאת מדעתה. הנאה מנהיגה היא ככל הנראה הדבר האחרון שמעניין את רוכשי פריוס. מה שכן מעניין אותם נמצא בה בשפע.

אי אפשר שלא להסיר את הכובע בפני מעצבי טויוטה על השקעה עצומה בפיסול, גם של כל חלק וחלק מן המרכב - עם כל מיני זוויות מעוגלות שצריך לראות בעין או לגעת בהן כדי להעריך באמת - וגם של תא הנוסעים וסביבת הנהג. אפשר לאהוב אותה, אפשר שלא, אבל אי אפשר שלא להכיר בכך שהמכונית הזאת לא דומה לאף מכונית אחרת.

אנשי טויוטה סבורים שהמכונית החדשה תביא להם גם לקוחות חדשים. אני חושש דווקא מפני האפשרות שהם יאבדו חלק מן הלקוחות הקיימים - בעיקר המבוגרים - בגלל הניסיון לעצב מכונית ספורטיבית ודינמית, למשל עם תנוחת ישיבה נמוכה יותר. מי שמחפש מכונית ספורטיבית ממילא לא יגיע לכאן, ולעומת זאת לאנשים מבוגרים יהיה קשה יותר להיכנס ולצאת בפריוס דור 4.

בעמדת הנהג מוצאים מושב מעוצב לעילא ולעילא, אבל לא נוח, וקוקפיט שמשדר תחושה של איכות ועתידנות. הפלסטיקה מגורענת די בגסות, אבל היא מפוסלת, כאמור, נהדר ומשדרת מסר פשוט, נקי ובעיקר שונה. מעצבי טויוטה הצליחו ליצור תחושה ייחודית, אבל חבל שהם התאמצו לשמר גם כמה מנקודות הייחוד של הדורות הקודמים - כמו בורר ההילוכים המטופש או הספוילר האחורי שחוסם את שדה הראייה לאחור.

קצת חבל גם שהם לא הגדילו את מסך המגע המרכזי (הגדול למדי) לרמה של טאבלט גדול, זה יכול היה להיות שוס אמיתי. אבל בשילוב עם המסך האופקי הצר שממוקם בתחתית השמשה הקדמית מתקבלת תוצאה נוחה לשימוש ומיוחדת. הצהרות טויוטה בנוגע לשיפורים הטכנולוגיים המרובים מתבטאות באופן מעשי במערכת הנעה שמשדרת כוח זמין נהדר עבור נהג ירוק - המכונית הרבה יותר זריזה ושקטה מבעבר - אבל יאכזבו את השאר. פריוס דור 4 היא מכונית נוחה לשימוש בין השאר בזכות תא מטען שנפחו גדל בשל הקטנת גודל הסוללה והטמנתה מתחת למושב האחורי. 

בשורה התחתונה, פריוס 4 מציעה הרבה טכנולוגיה חדשה, תצרוכת דלק טובה מבעבר, וכנראה גם הטובה ביותר בשוק באופן כללי, ועיצוב מרשים. כל אלה הופכים אותה לשלב המתבקש הבא עבור בוגרי דורות 2 ו־3 של פריוס, או עבור מי שרוצים להצהיר הצהרות בזכות שמירה על הסביבה.

מי שאוהב לנהוג, ונהנה מנהיגה, לא ימצא כאן את מבוקשו. לא משום שאי אפשר לגשר בין העולמות הללו אלא מפני שפריוס עדיין מרוכזת יותר בהצהרה הטכנולוגית מאשר בנהג ובביצועי הנהיגה. טויוטה, ששלטה עד היום ללא עוררין בשוק ההיברידי, חייבת לשים לב להונדה, יונדאי וקבוצת פולקסווגן שמתחילות לנשוף בעורפה. לקראת פריוס 4.5 או 5 לא תהיה לה ברירה אלא לייצר מכונית מהנה יותר.