מדוע מעכבת ועדת המיסוי הפחתה משמעותית בזיהום האוויר?

כך נפתחים דברי המבוא של דוח הוועדה למיסוי ירוק 3 - תחליפי נפט לתחבורה, אשר פורסמו רשמית בתחילת השבוע, בין השאר כדי לקבל את הערות הציבור לגבי המלצות הוועדה, ולקראת האימוץ הצפוי שלהן על ידי שר האוצר משה כחלון.
 

לזכות מחברי הדוח – אנשי ועדה בין־משרדית בראשות רשות המסים במשרד האוצר - צריך לומר שהוא מקיף מאוד (216 עמודים, כולל נספחים) ויסודי למדי, והוא עקבי באופן מוחלט, הוגן והגון עם גישה ארוכת שנים של רשות המסים שלפיה יש לעשות שימוש מושכל במיסוי כמכשיר להפחתת זיהום האוויר מרכב ולטובת שימוש יעיל במקורות אנרגיה לתחבורה.
 

לחובתו – כפי שמעידים דברי הפתיחה עצמם - עומדת העובדה שהוא מוגש שש שנים לאחר אותה החלטת ממשלה חשובה, וזאת אף שאין בו חידושים מרחיקי לכת או גילויים של מידע או נתונים בעלי משמעות שאי אפשר היה להשיג כבר בפברואר 2010.
 

לו הייתה מוגשת אותה העבודה לפני שש שנים, בסמוך להחלטת הממשלה, ולו היא מאומצת על ידי הממשלה לפני חודש מרץ 2013 (המועד שבו החל לזרום גז טבעי ממאגר "תמר" אל חופי מדינת ישראל), יכולנו להימצא במצב שבו היו נעים כיום על כבישי ישראל אוטובוסים ומשאיות מזהמים פחות. בסבירות רבה גם חלק מן המכוניות שמונעות בדיזל היו מוחלפות במכוניות שמוזנות בגז טבעי.
 

יתרה מכך, לא מן הנמנע שאחד הפרויקטים היקרים ביותר של רכבת ישראל - חשמול מערך המסילות כדי להחליף את קטרי הדיזל בקטרי חשמל - שהיקפו נאמד בכמה מיליארדי שקלים, היה נשקל מחדש לנוכח האפשרות להזין את הקטרים הקיימים בגז טבעי במקום בסולר.
 

בהקשר הזה חשוב לדעת שתי עובדות נוספות: אף יזם לא צפוי להתחיל לבחון השקעות הקשורות בתשתיות, לא כל שכן לבצען, בלי שיהיו לו נתונים ברמת ודאות גבוהה בנוגע למתווה הצפוי למיסוי הרלוונטי לעיסוקו. ולכן פרסום מתווה מיסוי הוא רק צעד ראשון לקראת תחילת תכנון השינוי במשק האנרגיה לתחבורה בישראל.
 

שנית, עצם המעבר לשימוש בגז טבעי בתחבורה לא מסובך טכנולוגית, אבל הוא כרוך בעבודה במקביל גם על הקמת תשתיות הפצה ותדלוק, וגם על יבוא של כלי רכב מותאמים לשימוש בגז. לפיכך, גם כאשר יאושר מתווה המיסוי המוצע, על התמריצים השונים שכלולים בו, עדיין יידרשו במקרה הטוב לפחות שנתיים־שלוש לפני שנוכל לראות כאן כלי רכב מונעים בגז שמתדלקים בתחנות תדלוק מסחריות.
 

התוצאה היא שהעבודה האטית של ועדת מיסוי ירוק 3 (שבסך הכל ממשיכה את עבודתן של שתי ועדות שקדמו לה, ועסקו בהיבטים אחרים של מיסוי על דלק לתחבורה), עיכבה בלפחות שלוש שנים את תחילת השימוש בגז טבעי בתחבורה, ובמקרה הגרוע אולי אף גרמה לקבלת החלטות לא נכונות בכל הקשור לחשמול הרכבות בישראל.
 

גם המקטרים על המיסוי הגבוה ויוקר המחיה בישראל צריכים לזכור שתפקידה הראשון של רשות המסים הוא למלא את קופת המדינה בכספי מסים שנגבים מן הציבור, וזאת כדי לאפשר לממשלה לפעול. היות שהכנסות המדינה ממיסוי על רכב מהוות נתח משמעותי מאוד, ברור שלכל החלטה אשר משנה את שיעורי המס שמוטלים על דלק ועל רכב ואת החזרי המס לסקטורים שונים יש משמעות כספית עצומה, ולכן צריך לצפות מאנשי הרשות לפעול בזהירות המתבקשת.
 

תמונת הראי של ההחלטות שמתקבלות ברשות היא מחיר האנרגיה (סולר, בנזין, גז, מתנול ועוד) למשתמש הסופי, עם או ללא ניכויי מס, שהוא אחד המשתנים המשמעותיים ביותר בסעיף הוצאות הרכב - גם במשקי הבית ואף יותר מכך בחברות המפעילות ציי רכב.
 

למשל, להחלטה האם לרכוש אוטובוס שמונע באמצעות גז טבעי דחוס, גז טבעי נוזלי או סולר יכולה להיות משמעות של מאות אלפי שקלים עבור מפעיל תחבורה ציבורית. לנוכח התנהלות בעייתית בעבר (למשל בכל הקשור לשימוש בגז פחממני ברכב, מקבילו של גז הבישול), רבים מעדיפים לדחות החלטות כאלה עד שהם רואים לנגד העיניים מתווה מיסוי ברור וארוך טווח, או אף כאלה שהקדימו אותם והתנסו בטכנולוגיה.
 

דברים אלה ניכרים עוד יותר בכל הקשור להקמת תשתיות תדלוק בגז טבעי, אשר מצד אחד תלויות בביקוש, כלומר בהיקף צי הרכב שאותו יתדלקו, ומצד אחר בהרבה מאוד רגולציה של משרדי ממשלה שונים (משרד הפנים בכל הקשור לתכנון, רישוי וכיבוי אש, משרד האנרגיה, המשרד להגנת הסביבה, רשויות מקומיות ועוד). במילים פשוטות, מעבר לעלות ההשקעה בתשתיות עצמן, הקמת תחנת דלק כרוכה בהמון בירוקרטיה ואורכת זמן רב.
 

לזכות ועדת מיסוי ירוק 3 צריך לומר שהדוח שיצא תחת ידה אכן מציג מתווה ארוך טווח, ומאפשר כעת לכל הגורמים במשק להתחיל לתכנן את מהלכיהם בהתאם למספר עקרונות יסוד ברורים שקבעה הוועדה. הבעיה היא שגם כעת עדיין חסר אחד הנתונים הקריטיים ביותר לקבלת החלטות.
 

אחד העקרונות החשובים והברורים שקובעת ועדת מיסוי ירוק 3 נועד למסד את העדיפות ארוכת הטווח של השימוש בגז טבעי על פני הנפט, וזאת בהתאם להחלטת הממשלה, ולמרות בדיקת הוועדה שמוכיחה שלעצם ההיפרדות (החלקית לפחות) מן הנפט אין יתרון לאומי שאפשר להצמיד לו ערך כלכלי.
 

הוועדה קובעת כלל בסיסי ראשון שלפיו שיעור המיסוי על גז טבעי (ועל התוצרים שמופקים ממנו) יהיה תמיד יחסי לשיעור המיסוי על תזקיקי נפט. כלומר, אם המס על תזקיקי נפט יעלה או ירד, גובה המס על גז טבעי ונגזרותיו יעלה או ירד באותו אופן, כדי שפער המס בין החלופות לא ישתנה. לעצם הקביעה הזאת יש משמעות גדולה מבחינת כל מי שמתכנן את עתיד צי הרכב שלו, שכן מובטח לו לכל הפחות קבוע אחד בכל תחשיביו.
 

במתווה החדש אין למעשה מיסוי על גז טבעי בשנים הראשונות (בעיקר מפני שאין גם מי שיצרוך גז, ולכן תמיד נחמד להציג מיסוי נמוך שאף אחד לא נהנה ממנו). בשלב הראשון המיסוי על הסולר ירד (במקביל לביטול מנגנון החזר המס) ואז יתחיל לעלות, במקביל לעלייה במיסוי על הגז. כדי לעודד מעבר לשימוש בכלי רכב מונעים בגז, ולעודד במקביל את הקמת תשתיות התדלוק, ממליצה הוועדה להעניק הטבות ינוקא (הטבות לטכנולוגיה חדשה) לאלה וגם לאלה. אולם ברוב הסעיפים לא מדובר במענקים של ממש אלא בהאצת הפחת (זיכוי ממס על ההכנסות).
 

היות שכלי רכב מסחריים כבדים לא משלמים כמעט מס, אין דרך להקל עליהם מהבחינה הזאת, ולכן גם כאן ההטבה תהיה האצת הפחת. לעומת זאת, מעריכים אנשי רשות המסים שכלי רכב קלים ייהנו מעודף הטבת מס בזכות המיסוי הנמוך על הגז, ולכן אין צורך להפחית את מסי הקנייה שהם משלמים למרות מחירם המעט יותר גבוה.
 

זאת אומרת שאם וכאשר יתחיל יבוא של מכוניות נוסעים מונעות בגז, הן אומנם יהיו יקרות יותר לרכישה, אבל עלויות הדלק שלהן יהיו נמוכות בהרבה, ולכן תוספת מחיר הרכישה תצדיק את עצמה במהלך השימוש בהן.

 

דוח ועדת מיסוי ירוק 3 עושה סדר ומאפשר כעת לכל הגורמים במשק להתחיל לכלכל את מעשיהם לקראת פיתוח שוק הגז לתחבורה בישראל, ובכל זאת אנחנו נותרים עדיין עם שלוש בעיות.
 

בשל המתווה מחסלת כעת רשות המסים את שוק הרכב שמונע באמצעות גז פחממני (גז בישול). מדובר בצי של כ־18 אלף מכוניות שביצעו הסבה לגז בעלות ממוצעת של כ־10,000 שקל למכונית.
 

הוועדה אומנם מחסלת את הנישה הזאת בהדרגה, ועדיין מותירה למשתמשים הטבה בסך של כ־4,500 שקל לאורך שלוש השנים הבאות, אבל ראוי היה להציע פיצוי נדיב יותר למי שהאמין בעבר להבטחות המדינה והסב את מכוניתו (להבדיל, למשל, מהסבות חדשות שאינן מועילות למדינה). במקביל ראוי היה לפצות גם את בעלי תחנות הדלק שהשקיעו בתשתיות לגז פחממני, וכעת ייאלצו להשליך את הציוד הזה ולמחוק השקעה גדולה ברגולציה שלו.
 

הבעיה השנייה והחשובה יותר היא שוועדת מיסוי ירוק 3 התעלמה לחלוטין ממתווה הגז הלאומי שגיבשה הממשלה מול חברות הגז, ואין היא נוקבת במחירו של הגז עצמו לפני מס. כל עוד מחירי הנפט בעולם נמוכים, ובהנחה שבשוק מונופוליסטי יהיה מחיר הגז גבוה – לא מן הנמנע שאין בכלל היתכנות כלכלית לשימוש בגז (אף שהיתרונות על פני נפט הם היעדר תנודתיות ומחיר קבוע).
 

הבעיה השלישית היא שוועדת מיסוי ירוק 3 עסקה אומנם בסכנות שבהתבססות על גז במקרים של מלחמה או חבלה מכוונת בצינור הגז, אבל אף מילה לא הוקדשה ליום שאחרי הגז. מאגרי הגז של ישראל אומנם מבטיחים לנו עצמאות אנרגטית, אבל אם יתחיל יצוא של גז לחו"ל, הרי שהמאגרים הללו ימוצו בתוך כ־10־20 שנה, ומשק התחבורה שלנו ייאלץ לשוב להשתמש בדלק מבוסס נפט.
 

מרשות המסים לא נמסרה תגובה.