הוגשה עתירה לבג"צ כנגד הפרטת מבחני הנהיגה: "החלטת השר 'עירומה"

קבוצת עותרים הגישה היום (שלישי) בצהריים עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בבקשה להוציא צו מניעה כנגד הפרטת מבחני הנהיגה המעשיים ולבטל את החלטת שר התחבורה ישראל כץ, להעביר את ביצוע הבחינה המעשית בנהיגה לגורם פרטי. עוד מבקשים העותרים מבית המשפט לבטל את מכרז ההפרטה ולקבוע שאסור לשר התחבורה ולמשרד התחבורה להעביר לגורם פרטי את סמכויות ביצוע הבחינה המעשית בנהיגה, "לרבות מרכיב שיקול הדעת שבה".

העתירה, אשר הוגשה באמצעות עו"ד גלעד ברנע, מוגשת בעקבות מכרז ההפרטה שפרסם משרד התחבורה ב-17 במרץ, ובין השאר נטען בה ש"החלטת השר היא 'עירומה' ולא הפכה לחקיקה ראשית, לא לחקיקת משנה ואפילו לא להחלטת ממשלה – אלא אך להחלטה ומעשה בצידה". במילים אחרות, לטענת העותרים, השר לא בחר "בדרך המלך" של ביצוע הרפורמה דרך שינוי החוקים והתקנות – דבר שדורש הליך חקיקה בכנסת – אלא קבע עובדות בשטח באמצעות המכרז ובכך הוא מנסה ליצור מצב בלתי הפיך.

"ללא כל הסדר נורמטיבי מחייב"

"המכרז", נכתב בעתירה, "כולל בחובו שינויים במתכונת הבחינה המעשית בנהיגה וכן שינויים בבקרה ובערעור על תוצאותיה – וכל זאת ללא כל הסדר נורמטיבי מתחייב. הניסיון האמור נעשה גם ללא כל מקור הרשאה חוקי לעשותו וכידוע עקרון החוקיות, שהינו מרכזי ויסודי בשלטון החוק – מחייב כי פעולות מעין אלו ככל שניתן לעשותן יעשו רק על פי הסמכה והרשאה מפורשת בחקיקה ראשית".

"יתרה מכך, במסגרת המכרז נעשה ניסיון להעברת סמכויות מרחיקות לכת שלהן השפעות ישירות ומהותיות על ציבור נרחב. בעלות אופי שלטוני מובהק, בידי עובדיו של זכיין פרטי הפועל למטרות רווח, (דבר ש) אינו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובכלל זה הפגיעה בכבוד האדם, חירותו ופרטיותו. נוסף על כך, מתברר גם כי אין מקור תקציבי למימון התחייבויות המדינה הגלומות במכרז – ומשכך פרסום המכרז כמו גם הניסיון לקדמו עומדים בניגוד להוראות חוק יסודות התקציב", נכתב בעתירה.

העותרים הם איציק סנדלר - מורה נהיגה ותיק ומנוסה שמקדיש חלק ניכר מזמנו ומרצו לקידום הבטיחות בדרכים, וכן ארבעה בוחני נהיגה, והעתירה הוגשה כנגד שר התחבורה, כץ, שר האוצר, משה כחלון, ממשלת ישראל, והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. בעתירה נטען ש"לאורך השנים "ייבש" שר התחבורה והבטיחות בדרכים את מערך בוחני הנהיגה כך שמספר הבוחנים לא רק שלא הוגדל אלא שמספרם ירד מכ-150 בוחנים בשנת 2003 לכ-130 בוחנים היום. לכן, טענות המייחסות את זמן ההמתנה למערך הבוחנים חוטאות לאמת ומתעלמות מן העובדה שמי ש"ייבש" את המערך הוא האחראי הישיר והבלעדי לכך.

עוד הם טענו כי "לאורך השנים נערכו מספר דוחות של מומחים וכן התקיימה ועדת חקירה של הכנסת בנושא תאונות הדרכים. מהלך ההפרטה הנוכחי לא רק שאינו נסמך על עבודות ודוחות אלו, אלא שהוא נעדר כל תשתית של ממש – ככל הידוע, לא הייתה כל ועדה ציבורית או ועדת מומחים שבחנה הסוגיה קודם לניסיון לביצוע החפוז של המהלך ולא הוצגה כל עבודה מקצועית וסדורה שבחנה המצב, סקרה החלופות והציעה פתרונות, תוך שקילת החלופות והמשמעויות שלהן".

"פסיפס משפטי"

העותרים טוענים שבעוד שהמצב הנוכחי נסמך על "פסיפס משפטי" של תקנות וחוקי תעבורה שנחקקו על ידי הכנסת במרוצת השנים ובהם גם סמכויות שהוענקו לשר באישור ועדת הכלכלה ואחרות נקבעו לאישורם של שר האוצר, שר המשפטים, ושר הבריאות, החלטת שר התחבורה נעשתה בחוסר סמכות והנה "חפה מכל מהלך חקיקה ומהווה בפועל "חקיקה במכרז".

כך נכתב בעתירה: "בחינת מסמכי המכרז מלמדת כי שורה ארוכה של נושאים והסדרים שנכללו בו – לרבות שינוי מתכונת ותוכן הבחינה המעשית, צילום הבחינה, הסדרי ערר על תוצאותיה ועוד – כולם 'נחקקו' אך במסגרת מסמכי המכרז ואין כל הסדר סטטוטורי המעגן אותם בהוראות הדין. האמור רק מלמד על החיפזון הפסול בו לקתה החלטת שר התחבורה והבטיחות בדרכים עת ביקש לשנות המצב וזאת בדרך לא יכולה לעמוד – "חקיקת במכרז".

בעתירה מתייחסים העותרים לדברים שהשמיעו לאחרונה בכירים במשרד התחבורה, לפיהם גם במדינות שונות באירופה הופרט מערך המבחנים וכך הם טוענים: "רוב מדינות אירופה נמנעות מהפרטת בחינות הרישוי וגם כאשר המבחן אינו מופעל על ידי המשרד הממשלתי עצמו, ההפעלה היא באמצעות גוף ציבורי במהותו השונה ומנוגד לזה שמשרד התחבורה מקדם. פגמים קיימים בשירות ראויים לתיקון אך אינם מצדיקים הפרטה. טענות הממשלה בדבר קיצור תורים (במיוחד לנהגים צעירים), השבחת השירות לאזרח או מניעת שחיתות אינן מצדיקות הפרטה. האחריות לתיקון פגמים אלה רובצת על הממשלה עצמה. בהעברת הסמכויות לזכיין פרטי מתעוררות בעיות נוספות כגון מעמדם של עובדי הזכיין לעניין הוראות החוק הפלילי – האם הם חבים בעבירות של עובדי ציבור והיבטים הנוגעים לחבות המדינה במישור האזרחי למעשי ומחדלי עובדי הזכיין, האם למשל יהיו חבים באחריות בשל מעשי עובדיו של הזכיין".

עוד טוענים העותרים להפרת "עקרון האחריותיות" (Accountability), אשר מהווה לטענתם "ביטוי מובהק למדינה דמוקרטית – הרשות נושאת וחבה בו ונותנת דין וחשבון מכוחו כלפי הרשות המחוקקת וכלפי הציבור בכללותו. מרגע שהרשות המבצעת מעבירה סמכות הנתונה לה לידי גורם פרטי חל שיבוש חמור ברצף האחריותיות ופגימה של ממש במארג הדמוקרטי".

לצד טיעונים אלה הועלו גם טיעונים מקצועיים, הטענה שבעוד שתכלית ההפרטה, לדברי השר, היא קיצור משך הזמן בין מבחנים הרי שבפועל – ביצוע מבחנים רבים מידי בפרקי זמן קצרים תפגע ברמת הנהיגה מפני שהיא תעודד תלמידים לגשת כשהם אינם מוכנים במקום לשוב וללמוד. בנוסף, כל תהליך ההכנה של ההפרטה והמכרז בוצע לכל היותר בחיפזון ובמקרה הרע גם בחוסר מקצועיות: "כעולה מן התיאור העובדתי. מדובר על הליך חפוז ביותר, ללא כל עבודה מקצועית של ממש, בהעדר כל ועדה מקצועית שבחנה המשמעויות, הציגה חלופות ואף ללא בחינה משפטית של חוקיות או חוקתיות ההליך. כן מתברר כי מדובר על הליך שנעשה כתגובת נגד למהלך השביתה של בוחני הנהיגה ולא בגדר הליך סדור המלווה בחינה מקיפה, כוללת ויסודית של כלל משמעויות המהלך. ההנחה העומדות לחובתם (של משרד התחבורה) היא כי אין בידם חוות דעת מקצועיות מתחייבות, וכי לא נעשה הליך סדור כמתחייב".

תגובת משרד התחבורה טרם התקבלה.